מיסיס ריקן הראתה תמונות ונתנה לכל ילד לבחור חיה שהוא ירצה לעשות עליה "מחקר" (research).
לא בנמר, לא בקוף, לא בג'ירפה ולא בפיל, פרי בחר בתמונה של דג, סלמון מסוג קוקני (kokanee salmon) ליתר דיוק. החלטנו להקדיש נסיעה ל אקווריום של חוף אורגון שבעיר החוף ניו-פורט, מרחק שעתיים וחצי נסיעה, למען השכלתו של הילד. הרי אי אפשר לדעת לאן יכול להוביל פרויקט על דג בכיתה א'. פרופסורה בהנדסה ימית? פיתוח כמוסות הזנה מהים לאסטרונאטים בנאס"א? תכנות משחקי מחשב תת ימיים? הכל אפשרי. חוץ מזה היינו חייבים לראות שהכל בסדר עם הפסיפיק (השקט), אז זה היה תירוץ טוב לארוז ולנסוע.
אחד מהדברים החביבים עלינו בטיול בחוף, הוא חיפוש אוצרות במה שנקרא "בריכות השפל" (Tide pools ). זה אומנם נשמע בעברית כמו תאור של מצב פסיכולוגי גבולי, אבל בפועל מדובר במשהו הרבה יותר מהנה. בזמן השפל, באזורי החוף הסלעיים נוצרות בריכות קטנות עם כל מיני יצורים כמו כוכבי ים, מלפפוני ים, דגים קטנים צדפות וצמחים פרועים לגמרי. זה כייף גדול ללכת בין הבריכות האלו, להציץ ולהתמלא פליאה.
כך, כמה קילומטרים לפני העיר ניו-פורט, כשלאורך החוף נגלו סלעים ענקיים ושלט עם חץ שמאלה הורה ל "סלע כלבי הים – אתר נופש" (Seal Rock State Recreation Site) לא היססנו ופנינו.
עד עכשיו ביקרנו בבריכות שפל באזורים שאסור היה לקחת שום דבר מהחוף אבל פה ממש שישו ושימחו. במקום היו לא מעט אנשים וגם די הרבה דליים. אהההההה….המקום הזה לא מוגדר כפארק ארצי (STATE PARK) פירשנו, אלא כאתר נופש אז כניראה שהליקוט פה חוקי.
חוקי חוקי, אבל מה עושים שני אלו עם האת והקילשון? מה הם מחפשים שם? את אטלנטיס?
"צדפות", ענתה האישה הנאה והחייכנית, "הן מתחבאות ממש עמוק בתוך החול" פירטה ותקעה בעוז את האת בחול שבין הסלעים.
"ומה תעשו איתן?" – שאלתי שאלת אוויל.
"ארוחת ערב אם יהיו מספיק" היא ציחקקה, " … בטח שיותר קל לקנות אותם בחנות", ענתה מרצונה לשאלה הפולנית שהצלחתי לא לשאול, " אבל אני גדלתי בים וזה משהו שאני נורא אוהבת לעשות".
באמת ניראה היה שהיא נהנת מכל רגע, לצידה בעלה החסון חופר במרץ, שומר על חיוך קטן ושתיקה, קשוח ומלא עוצמה. קאובוי ימי. סצינה רומנטית.
ברור שכיוון שאנשים היו באטרף כזה של בציר, כמעט לא היו אוצרות שאנחנו נטולי הדליים והידע המוקדם, יכולנו למצוא בבריכות. זה הזכיר לי איך כשהייתי ילדה היינו יוצאים בשבתות לקטוף פטריות ולא אחת היה ברור שמישהו הקדים וחרש את המסלול וקצר את כל הפטריות לפנינו. עכשיו, כדי לראות את האוצרות היינו צריכים לבקש להציץ בדליים.
הנה קבוצה של צעירים נמרצים עם דליים. סטודנטים לחקר ימי. אוספים קצת דקורציות למרכז המבקרים שממול האקווריום של ניו-פורט. כמה כוכבי ים, אצות מסוגים שונים. איזו מקריות התלהבנו כמו ילדים, "אנחנו בדרך לאקווריום, אולי במקרה אתם יודעים אם יש שם קוקני סלמון?"
"הייתי פשוט חייב לגעת במלפפון ים! לדעת איך זה מרגיש!"
אומנית זעירה 
נו, ואיך זה מרגיש לגעת במלפפון ים שבכלל נראה כמו שושנת ים ירוקה?
זה מעניין שאת נזכרת בטיולי קטיפת הפטריות ומעלה אותם כאן, כי אמא שלי בדיוק הזכירה לי היום איך היינו נוסעים כילדים עם ההורים מבאר שבע ליער המלאכים ללקט פטריות אחרי הגשם. החלק של ליקוט הפטריות היה החביב עלי בכל הקונסםט הזה כי את שלב האכילה שלהן תיעבתי.
אהבתיאהבתי
שלום אסתר
נחמד לי להיזכר שאת מבאר שבע.
אני מתה על פטריות. אני אפילו זוכרת את טעם הפטריות שאמי הכינה. ראיתי כאלה בצנצנות, בחנויות של "רוסים" כשהכיתוב בפולנית. משום מה לא קניתי אותן. במהלך חי למדתי שזה אף פעם לא אותו הטעם.
כל טוב
שולמית
אהבתיאהבתי
…הוא אמר שזה היה דביק ומגעיל, אבל כמובן שווה את ההתנסות.
לא חשבתי שיש עוד מישהו כמוני בעולם כולו בנושא הזה – גם אני אהבתי את איסוף הפטריות וממש לא יכולתי לגעת במה שנחשב למעדן אלוהי שהכינו מהן – מטוגנות עם בצל וביצה. קשה, קשה…..
אהבתיאהבתי
נכון, וורסית המטוגנות עם בצל וביצה או לחילופין וורסית המטוגנות עם תפוחי אדמה (ובצל) תמיד עוררו בי חלחלה. בעיקר מראה הפיטריות שהיו קודם מוצקות ולבנות והפכו למשהו סמרטוטי חום דלוח ונוזלי.
בעעע.
שלום אחותי האובדת.
אהבתיאהבתי
שלום תמר
תמונת הסלעים במים המכוסות בירוק מרגשת.
גם אני לא אוהבת גני חיות ובוודאי לא מוכנה לקבל פינות ליטוף. אני מעדיפה להתבונן בציפורים הנוחתות מדי פעם על העץ שליד חלון המרפבת שהשנה לא הצמיח פרחים ועומד כמעט עירום כשרק מעט מענפיו מכוסים בעלווה מדובללת. במקום נמרים בכלוב אני מעדיפה לראות את החתולים שעל פח הזבל מול חלוני.
כף לקרוא את מה שאת כותבת ולראות את התצלומים.
חג שמח
שולמית
אהבתיאהבתי
המון תודה שלומית, אכן אלו מראות שנכנסים בקלות ללב, גם במציאות.
לאסתי ושלומית – אני רואה שנושא הפיטריות חם, שלא לומר לוהט!
…זה עושה לי חשק לאיזה פוסט מיוחד בנושא.
אהבתיאהבתי