סוף שבוע

שישי – רייצ'ל, סיפרה ביוגה שהכלבה שלה סחבה לה את מכשיר השמיעה מהכיס לפני שבוע ואכלה אותו עד הפירור האחרון. הוטרינר היה צריך לשלוף לא פחות מעשרים ושבע חתיכות של טכנולוגיה זעירה מתוך ביטנה של החיה, בניתוח מתמשך. עכשיו היא בסדר. לא הייתי מאמינה אם לא הייתי שומעת. במו אוזניי.

שבת – בטלויזיה הציבורית בכל יום שבת בבוקר יש את התוכנית "אירופה של ריק סטיבס" (Rick Steves' Europe). סטיבס הוא אדם מאוד נקי וחייכן, שיער שטני עם שביל בצד ובמקור מאזור סיאטל. ריק, שבמובן מסוים, כמו ששם התוכנית שלו מבטיח, רכש לו את אירופה (הוא בעל חברה להדרכת טיולים ביבשת), ניראה בתוכנית מדלג בעליצות בין ארצותיה. מאביס את עצמו באוסטריה בזאכר טורטים, בצרפת ואיטליה בגבינות ירוקות וצהובות ופה ושם מניח רגל גם באתרי זיכרון או מוזיאונים הנוגעים לתקופה הנוצצת של מלחמות העולם. בסגנון התפעלות אמריקאי הוא לא מפסיק לספור ולדקלם בהתלהבות – כמה קברים יש בבית הקברות בנורמנדי, כמה מאות מדרגות יש בכל טירה שהוא מבקר בה או כמה שטיחים, ציורי קיר או מזלגות זהב יש בכל ארמון שהביקור בו ניראה מתיש כבר בטלויזיה. גורמה, טרגדיות מן העבר ותילי תילים של מספרים, ריק הוא להיט.

טירת שברני (Chateau de Cheverny), עמק הלואר
כמה צלחות עם ישבני טווס יש בטירה, ריק?

ראשון – כשמסיימים את הקנייה בסופר שאנחנו קונים בו ופונים אל הקופות לא ניתן לפספס את הקיר שממול שנקרא "גלריית הלב של מחוז ליין" (המחוז שאנחנו גרים בו). על הקיר תלויים בערך עשרים צילומים מקצועיים, רהוטים וממוסגרים של ילדים בגלאים שבין שנתיים לחמש עשרה שמחייכים הישר למצלמה. לפעמים מדובר בשניים שלושה ביחד, אחים ואחיות. מתחת לכל תמונה מסגרת אדומה נוספת, עם טקסט. הכותרת בכולן זהה: "אני מחפש משפחה לתמיד" (I'm looking for my forever family), אח"כ שם הילד, בן כמה הוא, ופיסקה או שתיים שמספרות עליו (עליה או עליהם) מה הוא אוהב לעשות וכו'. גם און ליין ניתן לראות את התמונות של הילדים האלו, באתר הארגון שמאחורי הגלריה, "משפחה לכל ילד".

אנשים באים לקניות, מחכים שהקופאית תסיים את תיקתוקיה, מנסים לנחש סכום ובינתיים לוטשים מבט בקיר ממול. אחרי שהחליקו את הכרטיס, ממש לפני היציאה הם חולפים קרוב לקיר. אז, אולי ייתפסו על איזו תמונה ויחליטו להיות משפחה אומנת.
בהתחלה זה עורר בי תדהמה והשתאות – איך ?? מה?? משווקים ילד בצרתו כמו חבילת גלידה?? איפה הדיסקרטיות??
קצת אח"כ יצא לי לשמוע על זה מקרוב, זוג ללא ילדים שהכרתי קצת קודם, לא יכל לעמוד בפני תמונה של אחת מהילדות, בת שתיים עשרה. "העיניים שלה פשוט קראו לי מתוך התמונה", אמרה לי קוני בקול רועד ומלא שליחות. הם עשו את כל הבירוקטיות הסבוכות, ההדרכות, השיקולים וכמובן פינוי וסידור חדר. טונות של אנרגיה וכוונות מצוינות. בזמן חגיגי במיוחד, כשבוע לפני חג ההודיה היא עברה לגור איתם. אחרי שלושה חודשים, הקושי היה גדול מנשוא והחבילה התפרקה. עוד איך עצב גדול.
אבל בצד השמאלי של "גלרית הלב", יש גם כמה תמונות של כאלו שהלכו על זה וזה כן הצליח. הצילומים של ההורים החדשים עם הילדים האבודים ניראים כמו מתוך בנק תמונות של ה"משפחה המושלמת". אחת לכמה זמן, שיש עדכון אני עוצרת ליד התמונות עם הסוף הטוב, לקרוא במסגרות האדומות טקסט הרמוני. העטיפה מעט מלודרמטית אבל זה באמת מהחיים ומכווץ ישר בלב.

9 מחשבות על “סוף שבוע

  1. הסיפור של יום ראשון משדר נורמליות. אצלנו יש תמונות של חייל חטוף.
    .
    ניתוח לכלב – תוכנית שמוכרת את אירופה לפי קברים ומדרגות ומזלגות – פילנטרופיה קהילתית. אמריקה בקפסולה של סוף שבוע.

    אהבתי

    • מסכימה, עדי. הערוץ הציבורי ( אצלנו PBS) הוא אכן ערוץ טוב. פה ושם הייתי מוסיפה קצת פלפל ומנמיכה בפטריוטיות אבל בכללי הוא ללא ספק עדיף בהרבה על הערוצים השכנים, חסרי התקנה מרוב וולגריות, ניוון וכמובן פירסומות.

      אהבתי

  2. בכל אמריקה PBS ….
    תכירי גם את הNPR הרדיו הציבורי . זה תחנות נפלאות הרדיו במיטבו
    http://www.npr.org/
    מאז שיש לי איפון מצאתי APP שמחבר אותי לכל התחנות של הNPR זה פשוט פלא. ALL THINGS CONSIDERED זה מגזין חדשות נפלא (שמאלני מאד למען האמת) ואין סוף של תחנות קטנות של מוזיקה נהדרת ראיונות נהדרים הלוואי והיה לי זמן לשמוע יותר…
     

    אהבתי

    • על NPR כבר כתבתי רבות בשל חיבתי העמוקה לפרוייקט הזה (בעיקר בשל הדוגמא שהוא מציב איך רדיו ציבורי משובח עם אידיאולוגיה ואג'נדה יכול להיות גם נושא רייטינג ופופולריות) . מעניין שכנראה לא רק אני התפעלתי מהרעיון כי בפרוייקט "50 הבלוגים המובילים" של מאקו ציינו את הפוסט שלי על הNPR ובכל מקרה הנה הלינק לפוסט:
      http://2nd-ops.com/esty/?p=59815

      אהבתי

  3. תודה על ההמלצות, עדי. שמעתי על NPR רבות וטובות, לצערי אני לא כל כך שומעת רדיו (חוץ מאת מגזין "במחשבה שניה" כמובן…),ברוב הזמן יש פה ברקע את בוב הבנאי, רחוב סומסום, ג'ורג' הסקרן וחברים אחרים מ-PBS. השכלה גבוהה. אבל נתת פה זריקת עידוד ואני הולכת לפנות לזה חלונות.

    אהבתי

  4. הלוואי וגם פה ניתן יהיה למצוא תמונות של ילדים לאימוץ. כאן הם עוברים התעללות מערכתית שיטתית במוסדות של הרווחה מחד, וההורים המאמצים המיועדים עוברים התעללות שיטתית ע"י מחלקות אחרות של הרווחה…

    אהבתי

  5. זה נשמע נורא. אני לא מתמצאת לעומק בנושא, אבל לפי ממה שנראה לי מסביב, הראש בנושא הזה פה הוא אחר – יותר על השולחן. זה כאמור הפתיע אותי עד כמה – גם נחשפתי לגלריה הזו, וגם חברים שלנו שהבן שלהם עכשיו בן שבע בגיל של פרי, אימצו אותו כשהיה בן שבועיים ב"אימוץ פתוח" (לפי מה שהבנתי לא קיים בארץ). הם שומרים על קשר עם האמא הביולוגית (במקרה הזה חד הורית) מהרגע הראשון והיא נפגשת איתם ועם הילד אחת לכמה זמן. הילד מבין מי היא האמא הביולוגית ומי היא האמא היומיומית פחות או יותר מגיל אפס. יש לאמא הביולוגית שלו עוד ילד שנמסר באימוץ פתוח גם כשהיה תינוק, למשפחה אחרת ושני הילדים והמשפחות בקשר. הם סיפרו לנו שכשהם החליטו ללכת על אימוץ, הם ראו שהתור ל"אימוץ פתוח" קצר בהמון מלאימוץ "רגיל". מהרגע שהם השלימו את הבקשה ועד שקיבלו את הילד עברו שבועיים וחצי!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s