תודה שהרגתם

פ ר ו ל ו ג

יתכן שזה החודש האחרון שלי כחברה בקבוצה היהודית "אטסי-חי" (Etsy Chai) שבאתר אטסי (etsy.com).
למי שלא מכיר, אטסי הוא אתר עצום, עם אין סוף "חנויות" של אנשים פרטיים שמוכרים בהן את יציר כפיהם. קרמיקה, עוגיות, תכשיטים, קולרים לכלבים, סוודרים, ויטראז'ים, מדבקות למכוניות וכו'. תחת קורת הגג החמימה הזו, נוצרות גם שפע של מיני התאגדויות (Teams) של מוכרים שמשהו מחבר את העשיה שלהם. למשל – קבוצה של מוכרים מאותה עיר, קבוצה של חובבי ינשופים, קבוצה של יוצרים למען כדור הארץ, קבוצה של אוהבי מלאכים, וכמובן שיש גם קבוצה יהודית, "אטסי-חי" שמה. הקבוצות (ה-Teams) אמורות לקדם את המכירות של חבריהן על ידי כל מיני מניפולציות, דחיפות, מבצעים ונידנודים במרחב האון לייני. לא חייבים להצטרף לקבוצה, אבל זה בהחלט נראה כמו צעד נכון (לפני טיסה לירח, כמובן) למי שיש לו שם חנות. אז הצטרפתי ל"אטסי-חי", לפני כמה חודשים. למה לא? אני מאה אחוז, פחות או יותר כשרה ויש באמתחתי לא מעט יודאיקות קלילות לעת מצוא.
אבל לאחרונה התעייפתי מהחברות בקבוצה. כדי לתחזק את חברותי בה אני צריכה להיכנס לכל מיני צ'טים תפלים כמה פעמים בחודש ולהקליד בעליצות וחיוניות – מה שלום כולם?, שלומי מצוין, השמש זורחת, השמים כחולים, "גו אטסי-חי גו!" ("קדימה אטסי חי קדימה!"), להשתתף בפגישות (באחד מחדרי הפגישות המפוארים שאתר אטסי מספק) ועוד. בהתחלה זה ניראה כלום, אבל עם הזמן מרגישים שזה סוג של אנרגיה שבהחלט שוחק את המוח.
אז למה בעצם שלא אשוב להיות, כהרגלי מימים ימימה, זאבה בודדה בקניון הענק של החיים וגם של אטסי?

"קדימה אטסי-חי, קדימה!"

לא חלף זמן רב והרפיסות שלי החלה מורגשת. התחלתי לקבל כל מיני מיילים מאיימים מהמנהלת של "אטסי-חי", שמזהירים מפני גירוש קרוב מהקבוצה. זה כמובן, הצית לרגע את המאזניים המיותרים של רווח והפסד. ככה, משקללת לי, חשפתי את המובן מאליו: מאז שאני ב"אטסי-חי" עדיין לא נשפכו עלי מיליונים, אז מה בכל זאת הרווחתי מהחברות בה?…….אה כן, נזכרתי בנוסטלגיה, היא הצליחה לחשוף אותי, לפחות לתופעה אחת מעניינת ולא צפויה.
יום אחד ג'ודית גרין מניו יורק, שללא לאות רוקמת מפיות דרמטיות במיוחד, מחוטים עבים (לרוב בגווני תכלת ולבן עם המילה "חי" במרכזן) החלה פשוט להשתולל מרוב זעם בפורום הסגור של הקבוצה. כותרת ההודעה שלה בפורום הייתה "האם זה מעליב רק אותי ?????", בעצבים רופפים היא הפנתה את כולנו לחנות באטסי בשם Neat things ("אחלה דברים") עם קישורים לכרטיסי הברכה (הפרובוקטיבים שלה) לחגים היהודים.

כרטיס לפסח
מקדימה:
" הפסח הזה , זכור את הדברים החשובים"
בפנים:
"כמו לשים דם על הדלת שלך"

Remember Important Things

עוד כרטיס לפסח:
מקדימה :
"למה אנחנו אוכלים רק מצות בפסח?
למה אנחנו אוכלים מרור בסדר שלנו?
למה אנחנו מטבילים את האוכל שלנו פעמיים הלילה?
למה אנחנו נשענים על כרית הלילה?"
בפנים:
"האם זה בגלל שאלוהים שונא אותנו?"

הפורום בער כמרקחה, והוחלט לדווח להנהלת אטסי על החנות מדנבר, קולרדו, שעושה ביהדות כבשלה.

א פ י ל ו ג

חברים טובים הזמינו אותנו לארוחת ערב לפני כמה זמן. באו עוד זוג חברים שלהם, טיפוסים קצת אנאלים סליחה, שלא הכרנו קודם. לא, אף אחד לא יהודי. בלי קשר לאתניות, לא היה חיבור ונושאי השיחה דישדשו בכבדות מאולצת במיוחד. כמו שקורה הרבה פעמים במצבים כאלו, במקום לנקוט בצעדים רציונאליים לשיפור המצב, היכולת לעשות את זה רק היטשטשה וככל שנקפו הדקות המדרון נהיה חלק יותר ויותר. כך קרה, שמשהו בהגיון הפנימי שמאפיין דרכים ללא מוצא גרם לי לספר את הסיפור על הכרטיסים של "אחלה דברים". בכוונה כנה לעורר ולהתעורר, האמנתי בכוחו של פלורליזם תרבותי שכזה לחולל שינוי באוירה. אבל זה היה כבר בזמן הקינוח כשהכל למעשה כבר היה אבוד. לורה הגישה את פאי הפקאן המצוין שלה, איך שרצית – עם או בלי גלידה וכולם הקשיבו לי בדריכות ובנימוס כשסיפרתי על הקבוצה היהודית, הפרומו לשערוריה המכורטסת ועד שהגעתי לעובי הקורה – הכרטיס שהכי פוצץ את הפורום של אטסי חי, הכרטיס שלהם לחנוכה: מקדימה, סולידי "חנוכה שמח", ובפנים – "תודה שהרגתם את ישו!"

Happy Hanukkah

קווין בעל הבית, איש גדול וחזק עם הומור הכי לא פוליטיקלי קורקט שיש, התחיל לגעות בצחוק מתגלגל ורם במיוחד, הילדים נבהלו והזוג האורח שרק לפני כמה שנים בילה שנת שבתון רוויית זכרונות מתוקים באוניברסיטה העברית בירושלים (היא בחפירות והוא במגילות), כמעט נחנק ופלט בו זמנית את פאי הפקאן מרוב תדהמה, מבוכה ואי יכולת להכיל יותר את "האחר".
לקח כמה דקות וקיפלנו את עצמנו לאוטו.

* "אחלה דברים" היו אחלה והרשו לי לשים פה צילומים של הכרטיסים מהחנות שלהם.

Humor Passover Card / Remember Important

17 מחשבות על “תודה שהרגתם

  1. הכרטיסים הללו זו שערוריה!
    ישו הרי נצלב בכלל בפסח.
     
    הומור הוא תמיד דבר מסוכן בידים הלא נכונות, ראי סדרת הרציחות בשם הורד של אמברטו אקו , של כל מי שמעיין בספרו של אריסטו על ההומור, או את גורלו של גיבור הבדיחה מאת קונדרה. אם למנות רק שתי דוגמאות קטנות
     

    אהבתי

    • הדוגמאות שנתת חביבות עלי – סכנת נפשות – לאן יכול להוביל העדר הומור או חופש ההומור והביטוי של התקופות הנשגבות האלו –  ימי הביניים של "שם הורד", וצ'כוסלובקיה הקומוניסטית של "הבדיחה" של קונדרה…

      אהבתי

  2. פינגבק: מה השתנה | דבר המערכת

  3. עלילות תמר בממלכת ה-PC …

    את מזכירה לי את הפעם שהקטן סיפר בדיחת בלונדיניות.

    "בוא" לחשתי לאזנו "בוא הצידה, שם נוכל שנינו לצחוק בשקט, בלי שיכעסו עלינו"

    אהבתי

  4. מה עשיתם לישו? לכבוד חנוכה? מה היה רע ככה? ותראי בבקשה כמה צרות זה עשה לנו ואתם עוד צוחקים שמה על זה?
    איס בריקר במינגלין חברתי זה אומנות אמריקאית שלוקח שנים להכיר אותה. חוק אצבע ברור הוא שנושא שהינו קונטראברסלי הינו אסור ומה שהוא שנוי במחלקות במקום אחד יהה כזה גם בפורום אחר. יכולת לדעת שאם הקהילה האונלינית שלך צווחת וצורחת בעניין רבים הסיכויים שיהו בעיות גם  בפורום אחר. נושאים כאלה אסורים לחלוטין.
    נושאים לשיחה לא מחייבת בקוקטיל, מסיבות חברה ואו בית ספר
    מזג אוייר- אמריקה נולדה מאנגליה ומזג האוויר הינו נושא נפלא לדון במסיבות קוקטיל ואו פגישות חברתיות עקרות.
    איכות הסביבה ושמירה על הראקונים המקומיים. להזהר עם הנושא הזה בהחלט יכול להיות שבן שיחתך הינו המהנדס של המפעל המקומי שאחראי לשפיכת הביוב לנהר . רק נושאים כללים כגון החור באוזון ,התחממות גלובאלית ועכשיו הזיהום במקסיקו באי.
    השגי הילדים בליטל ליג המקומית זה נושא נהדר במיוחד העברת ביקורת על המאמן של הילדים אולם כאן צריך להזהר מאד בפרטים.
    מאוד חשוב שבין שיחך אינו האבא של אחד הילדים מהקבוצה השניה , ובכלל תעדיפי תמיד לדבר על עיניני הליטל ליג של הכדורגל ולא של הביסבול. כדורגל נחשב ספורט נחות של ילדות עם קוקיות ורודות ואין שום בעיה לדבר עליו. ביסבול זה עסק רציני ושיחה עליו  דורשת ידיעה כל שהיא של מצב הקבוצות המקומיות לא רק בליגה הבכירה אלא גם בדבל וסינגל A (הליגות הנמוכות) כמו כן יש לדעת ולהכיר דמיות היסטוריות שהן תלויות אזור ומקום מגורים.  למשל ביל באקנר הינו משל ושנינה בניו יורק אצל אוהדי המטס בהתחשב בהשמטה שלו בשייה סטאדיום באוקטובר 1986 שהביאה את האליפות למטס באותה שנה , בעוד שבאזור בוסטון אצל אוהדי הגרבים האדומות ביל באקנר הינו גיבור לאומי עד עצם היום הזה,  למרות אותה השמטה אומללה. ככה שאני  מציע שלא להכנס לביסבול בכלל.
    לעומת זה ספורט אישי זה נשוא שיחה מצוין אין שום רע בלהלל את ה אחיות וילאמס להשמיץ קצת את טיגר וודס בימים אלו ולהתפעל לאנס אמסטרונג.
    אם את עושה ספורט זה חוויה מתקנת לשיחה. הזכורנות שלך מהמרתון האחרון בטקסס זה נושא שיחה נפלא. (במיוחד אם ניצחת בו)
    אין מה לדבר שפוליטיקה על כל צורותיה אסורה בכל איסור.
    חוויות ממסעות לארצות רחוקות במיוחד עם מעורב בכך איזה שהיא פעילות ברוכה להצלת ליוויתנים ואו למניעת אידס ואו כל עפעילות ציבורית מהסוג הזה.
    בתאוריה סרט או ספר חדש שקראתם או ראית אם כי אני מציע שלא להכנס לנושאים סבוכים מדי… אבל סרטים מכמו אוואטר וטיטאניק? זה בסדר….
    בשום פנים ואופן לא לדבר על אלוהים ועל השטן ימח שמו וזכרו. ובוודאי לא על גן עדן ולא על הג'הנום. המושגים הללו שבעבורנו הם די סימבולים בעבור האמריקאי הממוצע? מדובר בעניני גשמיים לחלוטין יותר ואין להתבדח לא על הסכנה שבפגישה עם השטן ובודאי שלא להתבדח על האפשרות להגיע לג'הנום.
    בקיצור? הכי טוב בארץ….

    אהבתי

    • תודה, עדי. הצחקת אותי כל כך…! זה כל כך מדויק מה שכתבת!
      כפי שאתה יכול לתאר לעצמך במהלך שהותינו פה הצלחתי ליפול לכל הבורות שציינת……..לו רק הכרנו קודם!
      הנושא החביב עלי ב"עניני בורות" הוא כמובן – "גן עדן "ו"הגיהנום" (אוי כמה זה נכון, שאלו לחלוטין לא מושגים סימבולים כאן) וזה שיושב במרומים. עדיין לא מצאתי את המתכון לשיחה מושלמת על מזג אויר / לויתנים / מיחזור שלא תגרום לי להירדם באמצע, אבל כן מצאתי פה ושם מעט אנשים טובים באמצע הדרך שאיתם אין בשיחה הזו צורך.

      אהבתי

      • נסיון של עשרות ואולי גם  מאות קוקטילים, פתיחות, סגירות, אירועים בבתי הספר של הילדים, משחקי ליטל ליג,  פגישות חברה, מסיבות, טיסות , לילות משמימים בבתי מלון בכנסים ובנסיעות  ושאר האירועים החברתיים שמרכיבים את החיים האמריקאים של האפר מידל כלאס. תאמיני  לי? יותר טוב בארץ.

        אהבתי

  5. מי אמר שצריך לשבור שתיקה מביכה. למי שיש ביצים וחוש הומור, ונראה לי תמר שיש לך הרבה משניהם, יכול פשוט לשתוק ולראות את האחרים מתפתלים במבוכה. אחלה סיטואציה.
    וזה מזכיר לי בדיחה ששמעתי בילדות מאמא שלי על הומר, בריטי שמביא חבר לקלאב שלו לפגישה עם המזכיר, זה שאחראי לקבלת חברים חדשים. הם יושבים ושותים שרי, אחרי שתיקה ארוכה המזכיר אומר WELL. אחרי שתיקה נוספת הומר אומר WELL WELL. שתיקה ארוכה ולבסוף החבר נשבר ואומר WELL WELL WELL. למחרת שואל הומר את המזכיר מה דעתו על החבר. בחור חיובי- עונה המזכיר, אבל פטפטן.

    אהבתי

    • הכל מדרוינוב
      זה הגרסה הג'נטיילית לבדיחה היהודית שיושבים ארבעה יהודים (מאלה שאחראים להרצחו של ישו) בפונדק הגביע בשש אחרי המלחמה והראשון אומר
      אוי
      אוי ויי עונה לו חברו
      אוי ויי צמיר אומר השלישי
      קם הרביעי ואומר אם אתם ממשיכים לדבר על פוליטקה? אני לא נשאר פה…..
       
       

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s