לפעמים בננה זו רק בננה

בדרך כלל אני משתדלת לא לגעת בחומרי נפץ כאלו אבל בימים האחרונים כשאפילו כאן נהיה ממש חם (35 מעלות בצל), לא יכולתי יותר להתאפק. אני מתכוונת לבננות הקפואות של דיאנה שקרצו לעברי כבר כמה פעמים מבעד לויטרינות הבוהקות שבסופר. אתמול היה פשוט בלתי אפשרי לומר להן "לא". בדימוי שאינו משתמע לשתי פנים – הן מבטיחות נימוחות, קופים, אקזוטיקה, חושניות, סערת רגשות, סיפוק שכדרך הטבע, נופש וכל זה ביחד – סגור בקופסא חביבה, סטרילי.
החלטתי לנסות את דיאנה פעם ראשונה בקטן והושטתי יד למארז ה"בייביס" (תינוקות – Babies) – חצאי בננות קפואות ומצופות שוקולד (בניגוד לאחיותהן הבוגרות – הבננות המצופות בגודל מלא – Full Size).

הבננות של דיאנה.

חמש בננות קפואות מצופות בשוקולד מריר. הכל טבעי.

(מקסים הפטרן האתני הזה למעלה ולמטה, לא?)

כשבני גילי היו צעירים וחסרי מנוח ואני למדתי אומנות בבצלאל, איפה שכל אחד ניסה למגנט עם הדבר הבא, מישהי, שם בדוי יונית, הציגה קנבס ענק מרוח בגווני אפור. במבט ראשון היה ניראה שמדובר ביצירה מופשטת לחלוטין. במבט שני לא יכולת לפספס את המשפט האסטרטגי – "זין של כושי" שיונית רשמה בשחור, בגודל בינוני, מצד שמאל למטה.
זה ניראה לי אז, הדבר הנועז ביותר עלי אדמות עד כדי כך שבקושי הצלחתי להישיר מבט אל אותו אקריליק על בד. אומנם היה מוקדם מדי להבין אם היה מדובר "בדבר הבא" אך ללא ספק זה הסתבר כ"הדבר הנכון" והצליח בקלי קלות להעמיד דיון אינטקטואלי למהדרין ולמשך דקות ארוכות.
אבל פה זה אמריקה. הבננות של דיאנה, עסק חינני למדי ( על פי האתר ), עושה זאת ללא תיווך ברומו של עולם וגם לכל הגילאים, עם קופים, כבר משנות השמונים. בכל זאת, אני תוהה אם יכול להיות שבנוסף להטסת שוק בגדי ונעלי מעצבים לשיאי מחירות חסרי שחר, מכירת סיורי שווא נוטפי קפיטליזם בעיר התפוח על פי התסריט הדלוח לתיירים, גם הויברטוריזציה של הסידרה המנוונת "סקס והעיר הגדולה" (שלא להזכיר את הסרט הנורא), הזניקו ושיחררו בנעימים ובלי כל הסברים מיותרים את הבננות השחומות והמקושתות, לפחות כדימוי.
על כל פנים בקופסאת הג'ונגל חיכו לנו בסבלנות וכמובטח חמישה חצאי בננה מצופים על מקל (כל אחד מנוילן בנפרד ובהיגיינה מירבית). באמת מאוד טעימות וגם עובדות כמו כלום – כבמטה קסם מקלות על עומס החום!
דיאנה עשית עבודה מצוינת! כמו שאומרים אצלכם כאן בניכר – "גרייט ג'וב" (! Great Job).

הבננה של דיאנה – קפואה ומצופה במערומיה.
טבע פראי ושוקולד, מי צריך יותר מזה?

רחמנא ליצלן, אחר כך עוד יבואו בדין ודברים עם דיאנה בנוגע להנצחת הפרימיטיבי, ניכוס האקזוטי והרעבת יבשת אפריקה.

16 מחשבות על “לפעמים בננה זו רק בננה

    • כן אסתי, רק כמה ימים בודדים בשנה (ביולי או באוגוסט) חם אבל בניגוד למישור החוף שלנו יבש מאוד. מן מצב רוח מדברי שכזה ללא אבק ועם אינסוף עצים ירוקי עד בכל פינה. קטע.
      (ממש שמחה אם ציננתי).

      אהבתי

  1. תראה עדי, זה היה לפני כמעט 20 שנה. מעט מאוד עובדים זרים בארץ, שניות אחרי העליה האתיופית, שזו עדיין לא נתפסת כחלק מהחברה הישראלית. אני לא זוכרת בדיוק את הדיון שהתנהל על היצירה המפוארת. אני יכולה להניח שהוא נסוב על דברים כמו פנטזית "האחר", כוחו של טקסט פוליטי באומנות, ענינים פאליים למינהם, פאנטזיות מיניות ובטח גם תקינות פוליטית.
    אם להתייחס בהקשר לתקופה של אז ובמבט של היום זו ניראת לי פרובוקציה פרובנצילית ואפילו נאיבית של נסיון ליצור משהו שניתן יהיה לנהל עליו "דיון נכון", על מה שמעבר לים ואולי גם לקחת תנופה על גבי צילומי העירום הגבריים של דוגמניו השחורים והמדושנים של מייפלתורפ, שהיו אז להיט.
    ראיתי אז מקרוב גם אחד (שנהיה מפורסם מאוד בהמשך) שצייר כמו טווס מלוקק וזחוח צלבי קרס על קנבסים קטנים וחינניים. הוא היה כוכב שביט כבר במהלך הלימודים. תאמין לי, לא לבעלי לב חלש. זו הייתה סביבה מאוד מוקצנת ואנשים גם היו תחת לבוא עם איזה משהו שיזעזע/ יחדש/ ימצא חן וימרוט למישהו את העצבים.
    בהחלט – אתה צודק – ללא ספק פה באורגון, הציור של יונית היה נתפס כסופר שערוריתי, כמעט כמו להכריז שלישו היתה הפרעת קשב.

    אהבתי

    • אוי אוי אוי מישהו פה מתנצלת… NEVER EXPLAIN NEVER COMPLAIN
      לא לימדו אותך את זה? (גם בקשר לבננות ..)
      לא אני פשוט נזכרתי בעובדה שבאמריקה נשים שמדברות ככה אינן באות בקהל האדם המתורבת (זה שמוחא כפים בהוצאות להורג של מינורס עם איקיו 70) . יום אחד הילדה שלי חזרה מהגן ואמרה שהחברה שלה אימא שלה לא מרשה לה לבוא אלינו כי גם האבא וגם האימא שלה אומרים את הF וורד. אז לדבר על הזה של הכושי שאני אמות פה במקום עוד פעם…..

      אהבתי

  2. אויה באמת עדי! אני לא מאמינה, כניראה פיספסתי את האירוניה בתגובה הראשונה שלך….
    לא הרגשתי שהתנצלתי (למרות ששקעתי ונסחפתי בנוסטלגיה), אבל עכשיו אני מבינה שזה נשמע ככה… והלוואי, הלוואי שהייתי גדלה על NEVER EXPLAIN NEVER COMPLAIN, זה נשמע לי כמו פנטזיה…
    אז היא באמת לא באה אליכם יותר הנסיכה?
    (…האם התכוונת למה שמו של ה N וורד שמעכשיו ינוסח בנעימים שהוא מזכיר צורה של B וורד כשהוא מצופה ב C וורד?)

    אהבתי

  3. בסוף כן. נמצא נוהל קרב מסודר של פגישות בפארק עם הביביסיטריות מפני שלאחר משבר הפאקן וארד  הצטרף משבר העישון שהוא היה גדול שבעתים. אבל הילדות חיבבו אחד את השניה וכך נמנע המשבר הגדול. אחר כך הן הלכו לגנים אחרים או לבתי ספר אחרים והכל נשתכח אם כי עם האימא הספציפית הזאת היה לנו אחר כך קשר די חביב עד כמה שאמריקאים יכולים לקיים קשר חביב, גם שירתנו יחדיו באיזה חוגים של הפעלת ילדים קטנים ושם היו לנו אויבים משותפים….
    אבל זה ניו יורק אני לא חושב שבאורגון אימהות שמתענינות באורגנס של האפריקאן אמריקאן הממוצע כולל כל המיתוסים המתלווים לעניין יכולות לשמש בPTA ראי הוזהרת.
     
     

    אהבתי

  4. … 🙂 אויבים משותפים זה תמיד מתכון מנצח להצלחה.
    תודה על האזהרה עדי! איך ידעת שבדיוק שקלתי קריירה שלישית כראש ועד הורים??? נו טוב, אי אפשר הכל בחיים, אני חוששת ששוב אוותר ואבחר בלית ברירה לעסוק בתחביבים הפוריטנים שלי מאחורי הקלעים.

    אהבתי

  5. שלום תמר

    אני מתה על בננות ועל שוקולד מריר ובכל זאת לא אגש למקרר להוציא קוביה קטנטנה של שקולוד ואחר כך עוד אחת. את הבננה כבר אכלתי הבוקר.
    יש לי פרי בשם ספודילה שנראה קצת כמו שוקולד ולפני מספר חודשים אכלתי פרי שטעמו דומה לשוקולד בשם ספוטה.
    למה אני מספרת על זה ? אולי כדי להרגיש לא מקופחת כי אצלנו אין בננות בשוקולד מריר והכל טבעי.
    אהבתי את התאור של מה שבמכללה ששבה לימדתי קראו " ביקורת העבודות"  . זה הזכיר לי את ההתנצחויות האין סופיות בין המורים. ממש שנאתי את הביקורות הללו שבהם, לא אחת, ירדו המבקרים על סטודנטים כדי להקניט את המרצה  האחר או כדי להתפאר בידע נרחב או  חישבה פילוסופית.
    למרות שאני דעתנית ואוהבת לדבר לא ידעתי מה לומר. 
     

    אהבתי

  6. הי שולמית –
    וואו עכשיו סיקרנת אותי! – ספודילה וספוטה, זה פירות? זה נשמע כמו שמות של שתי אחיות בטרגדיה יוונית…)
    …את "ביקורת העבודות" בבצלאל (כפי שהתרחשה בזמני) – אפשר גם לכנות בשם "בית מטבחיים" או "קצביה". כמו שכתבת גם שם הרבה פעמים היו הרבה פעמים התנצחויות בין המורים על חשבון הסטודנטים (…ברור שסטודנט שכיסחו אותו לא יכול היה בזמן אמיתי לראות את התמונה בכללותה, כל מה שהוא יכול היה לעשות זה להרגיש שעושים ממנו קבב). יום אחד אולי אכתוב על החוויה המכוננת הזו באריכות. זה היה סופר ראליזם שעלה על כל דימיון.

    (מיותר לומר שאני מאמינה שאפשר וגם צריך ללמד אומנות לגמרי אחרת).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s