שם ופה (קופסת צבעים)

*

– תן לי ריבוע לבן ביום כיפור וזה מספיק לי לכל השנה.
– אתם צמים?
– לא כפרה.
– תבואו למפסקת?
– לא נראה.
– למה? עולם כמנהגו. חלה עגולה, הזדמנות לשקט, מצב לשלווה.
– אין… היום הזה הוא שריטה אדומה. שורת ברושים, קללה ארורה, אפור עם כתמים שמנוניים.
– ….
– וכמו צפירה, בדיוק באחת בצהרים אני נהיית נורא רעבה. פיזיולוגיה נוקשה.

– והילד? מסע אופניים או בית כנסת?
– לא סגור. השנה יש התארגנות חדשה: עפיפונים. כבר גזרנו לבד – אחד כחול, עם זנב-לולבים. צהובים.

*
("כנסיית מריה הקדושה מברכת את שכניה היהודים לכבוד יום כיפור")
*

19 מחשבות על “שם ופה (קופסת צבעים)

  1. הי נועם –
    ….כמה אני אוהבת את השיר הזה, תודה על החיבור. מקווה שיעזור לי להחליף סוף סוף את "קופסת צבעים" שמתנגן לי בראש באופן צורמני מאז שכתבתי את הפוסט הזה, ביצירה הנפלאה הזו.
    אני אמסור למרים. היא באמת מרוכזת לה כבר שנים בתוך קופסת לבנים אדומות, שקטה מאוד  – טוב נו, כמו שרמזת – מה כבר יש לה להתלונן עם כל הירוק הזה מסביב?

    אהבתי

  2. בהחלט מוכר, יש ציפיה שכל אחד ימלא אחר חוקי הדת שלו ויחגוג את חגיו "כמו שצריך". זה דבר שעוזר לסדר ולארגן בקבוצות, מיי שייך למה, כמה ולמה – חלוקה שבהכללה, הרבה יותר נחוצה לאמריקאי המסודר מאשר לישראלי הקאוטי.
    כך או כך – שם או פה – הפיי יום כיפור עדי ו-צום קל.

    אהבתי

  3. כה שאל הנביא ישעיהו: "הכזה יהיה צום אבחרהו? יום ענות אדם נפשו…..הלזה תקרא  – צום ויום רצון לאדוני?"
    ועונה הנביא: "הלוא זה צום אבחרהו – פתח חרצובות רשע התר אגדות מוטה ושלח רצוצים חפשיים וכל מוטה תנתקו".

    אז אני צם ביום כיפור. זה משחרר אותי מהחובה להיות בזמן ליד השולחן.
    לקחתי את רוח יום הצום של הנביא ושלבתי בציווי לא לאכול וקיבלתי יום חופש למחשבה. אני משחרר את מוחי למחשבות.
    בסופו של יום – לא העלתי קרבנות אבל שחטתי הרבה פרות קדושות.
    עם תקיעת השופר אני מרגיש חופשי ממשקולות ומוכן לאתגרי השנה החדשה.

    אהבתי

  4. צביקה –
    זה מקסים מה שכתבת על חווית הצום שלך! "משחרר אותי מהחובה להיות בזמן ליד השולחן" ו"לא העלתי קרבנות אבל שחטתי הרבה פרות קדושות". רשמתי לפני.
    בברכת שנה טובה וצום קליל, משחרר ופורק כל עול!

    אהבתי

  5. לא פורק כל עול בהיבט השלילי.
    אני משתדל לשמור חוק. את החוק מחוקקים הח"כים, והוא נכפה עלי.
    אצלי יש גם את מצפוני. הוא שלי ובו אני רשאי לעשות רענון וזאת אני עושה.  

    אהבתי

  6. " היום הזה הוא שריטה אדומה. שורת ברושים, קללה ארורה, אפור עם כתמים שמנוניים."
    יש משהו שמרגיש מאוד נכון במשפט הזה.

    אהבתי

  7. עודד סספורטס, מודה ועוזב ירוחם תקף גם אצלך?
    אני מודה שאני מניח שאתה מצטט.
    אני מודה שאיני יודע מהיכן.
    שנו חכמים "האומר דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם". האם תעשה עמי חסד ותצביע עבורי על מקורו של אותו הציטוט? מה איכפת לך? זה רווח נקי,  אם באותה הזדמנות גם תביא גאולה לעולם.

    אהבתי

  8. אנסח את תשובתי כך – לא צריך לקבל עקרונות דת כדי להיות רוחניים.
    מבחינתי, "היום הזה" הוא כל יום ובכל יום אנחנו צריכים לבחון את עצמנו מחדש, למרות המשאבים הרגשיים שבחינה כזאת דורשת.
     
    אבל שוב, כידוע, המשפט הזה של תמר תפס אותי דווקא בגלל שהיום הזה או יום כיפור, צומות וימי זיכרון שונים שיכולים להתבטא דרכו, מרגיש נכון, אבל גם לא נכון באותו זמן.

    אהבתי

  9. מצטער לא מצאתי מהיכן ואם אתה מצטט.
    אני מסכים עם דבריך, עודד סספורטס, שלא צריך לקבל עקרונות דת בכדי להיות רוחניים. לא שהבנתי בדיוק למה כוונתך ברוחניים אבל הבנתי ואני מסכים שלא צריך סיוע משמיים לכל עניין ועניין.
    זה מאוד לא פרקטי ומאוד שוחק לבחון את עצמנו כל יום מחדש. אבל לא לעשות כלל טומן בחובו סכנת התעפשות. אז מה לעשות?
    לפסוח על שני הסעיפים? ולא להחליט כי כבד. מרגיש נכון אבל גם לא נכון יוביל לאן?
    לטמון ראש בחול? וסתם לזרום.
    זה קצה וזה קצה. מטבעם של דברים שהם בדרך כלל מתמקמים איפה שהוא בין הקצוות.
    אני בחרתי לסמוך על שיקול דעתם המצטבר של הדורות הקודמים ולסמוך על נסיונם. מה הם ממליצים בעצם? לעשות סדר בדברים ולתת לכל קצה להיות קצה ולהשאיר להחלטתו של כל אחד איפה למקם את עצמו.
    אז אני משקיע הרבה מחשבה לפני שאני מגיב. אבל בכדי למנוע כפיה (שיתוק) בשעת הצורך ציידתי את עצמי בכמה מרשמי תגובה למצבים שכיחים. אחת לשנה – ומה רע בזה שהיום הזה משותף לעוד רבים – במהלך צום יום הכיפורים אני מעיין באותם מרשמים. פרות קדושות שוחט. ישן מפני חדש מוציא. בתקיעת שופר אני סמוך ובטוח שארגז הכלים שלי הוא הטוב ביותר שבאפשרותי להשיג.

    אהבתי

  10. תודה עודד. המשפט הזה יושב אצלי באמת גם לגבי עוד ימים (צומות וימי זיכרון שונים כפי שכתבת), אם כי ביום כיפור במיוחד. טראומה היסטורית קרובה ומיוחדת במינה, אני מניחה.

     

    אהבתי

  11. רוחניות הוא מושג עמום מאוד. אישית, אני מגדיר רוחניות בתור הקשבה והבנה עמוקה של מקומם של דברים בעולם ועל הקשרים ביניהם. רוחניות היא מצב פרדוקסלי כי מצד אחד אני לא חושב שזה מצב אפשרי שיש לו איזה קשר ליום יום אבל מצד שני זה מצב שאפשר להרגיש אותו בצורה ישירה.
    ברור שלא דיברתי על חשבון נפש כל יום, ברור לי שזה בלתי אפשרי. אני כן מתכוון למצב של התבוננות עצמית שלא כבולה ליום בשנה. ולא חד פעמית. אבל זה כבר מובן מאליו אני חושב.

    אהבתי

  12. עוד בילדותי חלמתי להיות מהנדס, ונהייתי.
    מהנדס עוסק בחומרים מוחשיים. כאלה שאפשר בהם לנגוע ואם צורתם לעצב. הדגש בלימודי ההנדסה הוא על חוזקם של התוצרים. אלה שמצאו כי גם הצורה חשובה הלכו ללמוד ארכיטקטורה.
    כמהנדס ידעתי להגדיר מה הם הדברים שאינם שייכים. דברים כמו מוזיקה, סוציולוגיה ופסיכולוגיה ואפילו הסטוריה. מאחר ואלה נלמדו בפקולטות למדעי הרוח היו זמנים שטעיתי לחשוב שאלה הם מייצגי הרוחניות.

    עודד קראתי את הגדרתך לרוחניות. הגדרתי שונה. אבל הגדרתי עוזרת לי להבין ולקבל את הגדרתך. מבלי להכנס לפרוט הצלחתי למצוא קשר בין החוקים המסבירים ישימות המעשים ה"הנדסיים" לבין אלה המסבירים ישימות המעשים ה"רוחניים". גם באלה וגם באלה התוצאה הסופית המתקבלת היא בהתאם למאמץ המושקע מול ההתנגדות הטבעית לשינוי. 

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s