מתחת לחגורה

סליחה שאני במצב רוח מגדרי, אוקיי אוקיי… נכון מאוד – כבר ההתנצלות לא במקומה. תודה על הערה. "תחתון מחטב", "תחתון מחטב" – מנקר במוחי שם המוצר הלוהט הזה שראיתי לפני כמה ימים, נדמה לי שב YNET , כחלק מהכותרת "כיצד תבחרי לך תחתון מחטב?". אפילו ביום כיפור לא הניח לי לנפשי  "התחתון המחטב" הזה. לא צירוף מקומם? קודם כל למה "תחתון" ולא "תחתונים" שזה הרבה יותר כמו שם חיבה, הרבה יותר ידידותי ויוניסקסי ושנית מה זה "מחטב"? מה זה "אישה חטובה"? זה אומר שמה? מישהו בא וניסר אותה לפי מידה?
לא פחות נחשקת (עם או בלי פעולת חיטוב) היא הורסיה המרוטה. אבל האמת, זו מעוררת בי נוסטלגיה לימים שגרנו בגבעתיים. כל שבוע היה מגיע המקומון הקטן בנייר מבריק וזול עם אותה פרסומת בסגנון קצבי להסרת שיער (לא משנה הטכניקה… וכמובן שלא לפני האוכל… חשמל וכאלו…) עם איזו תמונה מטושטשת ורשימת איברי מטרה לביצוע החגיגה: "רגליים, ידיים, שחי, מפשעות…", כבר בטקסט הסירו את המילה "בתי" מאחותה "שחי" ואח"כ הפתיעו בשוס אסטרטגי: "מפשעות". התחלתי לספור – כמה מפשעות יש לי: אחת? שתיים? אולי שלוש? ומה כאילו, אפשר להוריד מפשעה אחת ולהשאיר את הנותרות שעירות ומשתוללות? ככה זה, התפרצויות מגדריות כאלו לפעמים מוציאות אותי מהכלים (!) ואין לי פה בבית מי יודע מה איזון בנושא הזה – הנקבה הנוספת בבית היא חתולה שמעולם אפילו לא טרחה להתגלח ושני הגברים פה חזק חובקים את המגדר שלהם: גבות מחוברות, שחמט, לגו. אז זהו שבעצם לגו הוא הדבר שרציתי לנעוץ בו את המזלג. איזה דבר. לא הספיק לחברת לגו שהיא איכותית מכל מתחרותיה, מוכרת ומוכרת בכל העולם טונות, הלכה וכבשה את כל הסרטים של מלחמת הכוכבים ותירגמה אותם לחלקי הפלסטיק האלו עם הבליטות והשקעים העגולים. מלאכת מחשבת והצלחה היסטרית פה בבית. פרי, שלא צפה מעולם בסרט אמיתי של מלחמת הכוכבים (הוריו חושבים שזה מוקדם מדי) פשוט מעריץ את הדמויות המרובעות והמגוחכות של כל החברים שם, כולל ספינות החלל הדורסניות שלהם. מיותר לציין אך ראוי להתוודות שאין לי מושג במיתולוגית "מלחמת הכוכבים", ומעולם לא שיחקתי בלגו. ענין של ביולוגיה אני מניחה, ובכל זאת זה משתלב כל כך יפה. אותי מפתים במפשעות ובמחטבים למינהם ואותו מפתים בפנטזיות פלסטיק חסונות.
לקראת סוף שנת הלימודים שעברה היה מן יריד ספרים קטן כזה בבית הספר. חמישים אחוז הולך לתרומות לבית הספר. למרות שלא מדובר באיכות, אין דרך מילוט – מדובר במעשה צדקה. בתום יום לימודים מתיש אני באה לקחת אותו, חובב קטן מאוד של ספרים. אנחנו כמעט חולפים את האולם המרכזי בשלום, רק שאז ממנו מציצה ממנו תצוגה כל כך צבעונית של ספרים, איך אפשר לדלג? אפשר שלא יתחנן שיקנו לו, אפילו שמדובר "רק" בספר?
אז הלכתי איתו לשוטט בין המדפים עם שאר ההורים הכנועים. הוא בדרך כלל מעדיף דברים מיניאטורים אבל הפעם לקח לו בערך חצי דקה לצוד ספר גדול ועבה במיוחד ולהכריז בהתלהבות: "אני רוצה את זה!".  מלחמת הכוכבים, המילון הויזואלי (!) ( Star Wars – The Visual Dictionary). מממ…….מילון ויזואלי….נשמע מענין… זה לקח עוד כמה שניות אבל כבר היה מאוחר מדי, כשהבנתי שאני עומדת לרכוש קטלוג ענק של מוצרי לגו – סדרת מלחמת הכוכבים, עם כל המשמעויות הנילוות לכך. בעשרים דולר החתיכה הם הצליחו למכור לי פרסומת עבת כרס. אח אח, אם הייתי לובשת באותו יום תחתון מחטב זה בטוח לא היה קורה לי.

מתוך המילון – אובי וואן קאנובי ואבירי הג'דיי

אבל הקניה עצמה היא כמובן לא המלכודת העיקרית. ברור שהיא מובילה לשרשרת רכישות עתידיות, הבטחות והתמקחויות שיתחדשו כל ערב כשפרי יבחר שאקריא לו (רק) מהספר הזה, יפסיק אותי אחרי כל רבע עמוד ויצביע על שנים שלושה סטים שהוא מזמין לחנוכה (חג המתנות של היהודים באמריקה – או – חג קנאת העץ). אבל ציני מכך הוא שינוי צורתו של "זמן האיכות" שלפני השינה. הרי הקראת סיפור טרם תנומה היא אחד מהדברים הכי קסומים וקרובים ביחסים בין ילד להוריו, אז אצלינו איך לומר – האקט הזה הפך לאחרונה לקריקטורה גרוטסקית. בחדר מלא עד אפס מקום בחלקי לגו מפוזרים מעשרות סטים אני יושבת עם פרי על המיטה שלו, שוברת את השיניים באנגלית רצוצה במיוחד, נאבקת בתיאורים טכניים של רכיבי פלסטיק (אורך, רוחב ו-מספרים קטלוגים) וכמובן שמותיהם מלאי החן והאופי של גיבורי המקור עד ליריקת מילים שאף דובר אנגלית, (חוץ מפרי) לא היה מזהה. מאה עמודים של יאוש מתמשך. אפילו "רוני ונומי והדוב יעקב" או "הגשם של סבא אהרון" של מאיר שלו, להיטי העבר הקרוב, לא מצליחים לחלץ אותי מהברוך התאגידי והמביך הזה.

עד אפס מקום

ויש גם סטים לאספנים

אחרית דבר:
לכבוד חג המולד הבא עלינו לטובה בדצמבר, מייסיס (Macy's) ודומיה גם, מוציאים "מילונים ויזואלים" שכמובן מיועדים בעיקר לנשים וליצר המולד שלהן לרצות את משפחתן בחג הכי רגשני והכי מוזהב בשנה. בלי קשר לדת ומסורת, בטח ממש בקרוב יגיע גם אלינו לפחות אחד כזה שמן, בהדפסה איכותית, ישר לתיבת הדואר. אולי זה יכול להיות רעיון טוב – לא לזרוק אותו הפעם ישר למיחזור, אלא לשמור ולקרוא אותו ביחד עם קיטי, כל בוקר עמוד. אחרי הכל, אף פעם לא מאוחר מדי ויש לי (ובפירוש גם לה), עוד הרבה מה ללמוד בתוך טווח תפקידינו הניקביים. ממש כך  – זו יכולה להיות תחילה של שותפות מגדרית מופלאה.

26 מחשבות על “מתחת לחגורה

    • אל דאגה, מני. כמו כל דבר טוב גם זה יגיע מכאן לארץ, למרבה הצער עם אפקט דוקרני – באחוות נסחטים נדהמתי לגלות כשביקרנו עכשיו בארץ, שמחיר צעצועי הלגו בארץ הוא לא פחות מאשר כפול שתיים וחצי מכאן!… ויש המוסיפים: רחמנא ליצלן.

      אהבתי

      • מצב רוח מלאנכולי….
        יהה קשה מאד לשכנע את ההמונים שהצריכה המוטרפת הזאת היא לרעתם.  בטח לפני חג המולד.
        באמריקה הבנתי את גודל הבעיה. וזה לא רק אינציקולפדיה של רובטריקים של לגו. המשרד שלי היה תקופת מה בעזריאלי ויום אחד הבנתי שלהוציא את בתי הקולנוע (שגם אותם הוציאו) אין שם שום חנות שמוכרת משהו אמיתי. משהו שמישהו צריך רק תדמיות ומותגים. כלומר אין שם שום בגד שרוכשים אותו בכדי להתלבש סתם שום דבר (אולי חנות הספרים של סטימצקי אולי גם זה לא). בקיצור? בתרבות שקולנוע זה הדבר האמיתי האחרון שנשאר? כנראה אין מה לעשות….

        אהבתי

      • בשבילי אין הרבה דברים מדכדכים כמו שיטוט בקניון. ככל שהוא יותר גדול ונוצץ, ככה יותר גרוע. בלי לנתח את המראות, ההשפעה תהיה ברורה ומיידית. מחיקת הנפש. בקשר לאמריקה – כמובן מודל היסטרי של צריכת ה"לא אמיתי" כדבריך, אחיו התאום של ה"לא נחוץ", גם לכבוד החג וגם ביום יום. תחום מאוד מוחשי לכך, הוא תחום המזון – אנשים אוכלים פה בכמויות דברים שמעולם לא ראו אור שמש – הישר מהאריזה, הפחית, ההקפאה – ההנדסה. זה עצוב, אבל מקווה מאוד שאתה כבר מחוץ למלאנכולי….

        אהבתי

      • שמחת עניים.
        קצת נחת של הורים. הבן שלי קיבל לפני כמה דקות טלפון שידע אותו שהוא התקבל לתוכנית יוקרתית של הברון למשך כל לימודיו באוניברסיטה. זה ממש שימח אותי ….
        שוטטות בקניון היא מהבילויים המתועבים ביותר בעיני. ילדי גדלו על נעלים בpayless אבל אני יכול להתחבר ולזכור איך בגיל צעיר למשל הייתי רוכש גאג'דטים מלא החופן. אבל לקח די הרבה זמן עד שהבנתי את מכלול הצרות שתרבות הצריכה מביאה עלינו. אם זה בניצול של עובדי היצור והמכירה, הזהום הנלווה לצריכה הלא מבוקרת , והבזבוז הבלתי נסבל והסחת הדעת שהתרבות הזאת מביאה איתה לכולם.
        קניות החג בארה"ב הם צרה צרורה אבל לא רק קניות החג….
        כן אני מרגיש יותר טוב.
        חג שמח לכם שמה בגולה.
         

        אהבתי

  1. עדי  ברכות. אין תחושת אושר גדולה יותר מזו שמביאה הנחת מהצאצאים.
    בכסף שהתפנה תוכל לפנק עצמך באיזה גאג'דט.

    "ושמחת בחגך והייתה אך שמח". שמחת בלשון עבר, ההייתה גם, והברכה היא לעתיד. הכיצד?
    וו החיבור היא המפתח. מה שאומר שכל הטוב מובטח לנו רק נדע איך להתחבר זה לזה.
    חג שמח לך ולכל בית ישראל, באשר הם שם.

    אהבתי

  2. יש ביטוי מפורסם שנבע מאנשים שהתפכחו משטויות שטוען כי מי שלא מעט קומוניסט עד גיל 20 הוא חסר לב ומי שבאמת ותמים מאמין שהקפיטליזם הוא השטן אחרי 20 הוא חסר מח. אז כן חברים, לפעמים זה דוחה, אבל בואו ננסה לזכור שכולנו כאן ישראלים עם 2.3 ילדים. צריך לעשות משהו עם מיליארדי האנשים שחיים על פני הכדור הכחול הזה ומה לעשות שאי אפשר שכולם יהיו חקלאיים במשק אוטוקרטי. כדי שכל השיטה הזו תעבוד צריך לייצר ולצרוך כדי שלאנשים כמו אסתי תהיה עבודה ותנסה לשכנע אנשים לקנות מוצרים שהם חיו נפלא גם בלעדיהם, כדי שלעורכי הדין כאן תהיה פרנסה, כדי שלמהנדסים תהיה סיבה להמשיך לפתח וכדי שלאנשי המדע יהיה עוד כסף לחקור. אין מה לעשות, הקפיטליזם זה המנוע הכלכלי של המערב ונראה שזו הדרך היחידה להעסיק את האוכלוסיה, שזה הדבר הכי חשוב. מחסור בתעסוקה עלול לגרום לעוד ועוד אנשים לכנות פלחים שלמים באוכלוסיה בשמות תואר מקסימים כ-"מסריחים". קודם כל זה מתחיל בעשירים מצד אנשים נאורים כאסתי, ממשיך עם הערבים אצל אנשים שהם כביכול פחות נאורים ומשם המדרון חלקלק. אנשים צריכים תעסוקה והתעסוקה מגיעה כתוצאה מקניה. חבל, אבל זו כנראה המציאות.
     
     
    המדינות עם איכות החיים הגבוהה בעולם כיום הן גם המדינות שאחראיות יותר מהכל לחרא הזה כביכול שהילדים שלכם, או אתם, תצרכו בשנים הקרובות. שבדיה עם אקיאה ותעשיית סלולארי ענפה, יפן, גרמניה וכו'. אבל אתם יודעים מה? הדרך שלכם, של הדמגוגיה הזולה, עדיפה בהרבה. פאק קפיטליזם, פאק עשירים ומיוחד אותם עשירים חדשים. הם הכי גרועים. עבדו בשביל הכסף שלהם. גועל נפש.

    אהבתי

    • לזה אני קוראת פמניזם במיטבו! בראבו!!!
      ראם, תודה על האמת – נכון שאתה על מחטבים עכשיו? …אוקיי אוקיי, תרגיע… זה סוג "השטויות" (לא מפוקחת – כדברייך – מה לעשות…) שתמצא אצל שכמותי (מקבוצת חסרי המוח), בהחלט אחרי גיל 20, עם דמגוגיה מאוד זולה בעט ושיר קטן בלב.
      תתמודד!

      אהבתי

  3. לא יאומן כי יסופר.
    איזה להט נעורים. איזו אהבה לוהטת.
    עוד לא הספקתי להבין, (עובדה ביאולוגית מצערת כנראה. כנראה שבגילי הגלגלים שבראשי כבר לאט מסתובבים.) ובום טראח אתם כבר בתחתונים.
    כל שנשאר לי לעשות זה להמתין ולחכות מה הוא הדבר שיחד תצליחו להרות?

    אהבתי

  4. שלום תמר. יש לי רעיון בשבילך, שאמנם לא יכול לעצור את הקפיטליזם, אבל יכול אולי לעצור חלק מחוליו מלהכנס אלייך הביתה. בהולנד (כאן אני חיה) אפשר להדביק מדבקה על תיבת הדואר שהתוכן שלה הוא משהו כמו: ,לא! לחומר פרסומי ללא נמענים | כן! לעיתונים מקומיים' (הכוונה לעיתונים המחולקים בחינם לבתים). אני לא יודעת אם קיים דבר כזה במקום בו את גרה או בכלל בארה"ב, אבל נראה לי שאת יכולה לעצב מדבקה דומה בקלות ואולי אפילו למכור למעונינים. כאן זה שירות לציבור – כל אחד יכול לקבל בחינם מדבקות בעירייה. כמובן שמחלקי הפרסומות מוכרחים לכבד את זה. זה יעבוד רק אם יהיו מספיק אנשים שחושבים כמוך וירצו מדבקה. אולי שווה לנסות.
     
    וחוץ מזה, כן, השחי והמפשעות…

    אהבתי

  5. הי רותי,
    פה יש שלטים שאנשים שמים ("no soliciting") וזה אמור לעבוד גם נגד טיפוסים שנוקשים בדלת. המון תודה שהזכרת לי את זה כי שכחתי מזה לגמרי ובדיוק עברנו לבית חדש ו-בנוסף אני גם עושה שלטים (מצוירים) בעצמי אז כך שנהיה לנו פה רווח אוטרקי כפול! ואולי – הופה הי – זה בהפוכה אפילו רעיון מצוין כמתנות לקריסטמס!!!! נהדר!!!
    חג שמח שם בהולנד!

    אהבתי

  6. אותי הפוסט פשוט הצחיק.
    אני אוהבת קניונים, אוכלת במקדנלוד בדרכי לחנות האורגנית, ממש חלומו של הקפיטליסט. אפשר לומר שאני אגזמפלר אוטנתי של תרבות העוני.
    חסר לי רק להיות שמחה בחלקי.
    לילה טוב

    אהבתי

  7. הי שולמית,
    שמחה שצחקת אבל עכשיו בלי צל של צחוק, אני רואה חובה מוסרית להציל אותך מההמבורגר של מקדונלדס! זה כזה רעל. בהשלמה לזה אני לא מאמינה שיש מצב של להיות בו זמנית "חלומו של הקפיטליסט" ולהיות "שמח בחלקך" זה ניגוד אינטרסים בסיסי של "היושבים למעלה". או במילים אחרות, תמציתו הפואטית של הניצול הקפיטליסטי.
     

    אהבתי

    • שלום תמר
      אני לא אוכלת את ההמבורגר כי הוא רזה מדי בשבילי אלא את הקאבאב בלאפה עם טחינה וירקות. ממש טעים.
      אני מאד אוהבת המבורגר.
      אני באמת חלומו של הקפילטיסט כי אני צרכנית לא חכמה אך אצלי זה תורשתי. הינה, לפני 5 דקות החלטתי לשנות את דרכי.
      אולי הפעם אעמוד בהבטחתי.

      כל טוב
      שולמית

      אהבתי

      • הי שולמית,
        קאבאב בלאפה נשמע לי גם הרבה יותר טעים וגם הרבה יותר "אמיתי". זו דווקא נשמעת לי צרכנות חכמה. קפיטליסט אמיתי, כזה שעומד מלמעלה ומשבץ אותנו לקבוצות טעם ונוף, לא מכניס קאבאבים בלאפה של מסעדה מקומית לחישובים העולמיים שלו.

        אהבתי

  8. תמר למה זה תגזלי את כבשת הרש.
    שולמית מעידה על עצמה כמי שחיה את תרבות העוני. אין לעני הרבה אפשרויות בחירה.
    מצאה הנאה בהמבורגר של מקדונלדס אשריה וטוב לה.
    מה יקרה ותצליחי להציל אותה מאותו הרעל. האם יהיה לה כדי לרכוש תחליפים בריאים יותר או שמא יזמן לה האל את המן או איזה תחליף הולם אחר.

     

    אהבתי

    • שלום צביקה
       אני גם קונה במקדונאלד וגם אוכל אורגני. עם זזאת אתה צודק כשאתה אומר שאין לגזול מן העני את ההנאה ממקדונאלד. הרשת ודומיה מאפשרים למשפחות לבלות מחוץ לבית ולהרגיש שגם הן אוכלות במסעדה. לו רצו יכלו לבחור סלט ומים מינרליים או אפילו טורטיה עם חזה עוף או משהו דומה. אני רואה הורים וילגידהם יושבים ואוכלים כמויות של צ'יפס וקטשופ. תחילה הייתי מזועזעת מה עוש שאנימתה לאכול צ'יפס אך נמנעת מכך אך לאחר מחשבה אפשר לומר שרסק עגבניות בריא וצ'יפס הם תפוחי אדמה. בבית הם יאכלו פירות וירקות. אני חושבת שישראלים אוכלם הרבה פירות וירקות.
      אני לא מושוכנעת שאוכל המבודל / מטוגן בשמן רב כל כך גרוע שהרי זה טיבו של אוכל ים תיכוני.
      אני מזועזעת יותר מן הממתקים שהילדים צורכים שרובם סוכר, צבע וחומרים מסוכנים.

      העיקר הבריאות
       כל טוב
      שולמית 

      אהבתי

  9. שולמית היא אחת מהבלוגריות האהובות עלי ביותר ולפעמים בלוגר הוא חבר, זה למה.

    * אתה יכול להיות רגוע צביקה, בהמבורגרים של מקדונלדס, אין שום כבשה, ספק אם בכלל הם מכילים איזשהו סוג של בשר "אמיתי".

    אהבתי

  10. תמר לא דאגתי לכבשים.
    אבל ברצינות ובמלוא הכנות האם את חברה מספיק קרובה שלה על מנת לי להגיד הסר דאגה מלבך גם אני חברה שלה.
    למען הסר כל ספק לא הייתה בדברי כל התייחסות לרמת הכתיבה של שולמית דוידוביץ'.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s