טרילוגיית מלח

חלק א': שגיא נאור

קראתי לה כבר לפני עשר דקות שתענה בסקייפ, לחוצה אלף להראות לה את זה…. יאללה כמה זמן לוקח לה להושיב את התחת ליד המחשב…. או, הנה היא! אני שולחת לה את זה בקליק אחד….. תמונה שצילמתי פה בקניון. היא מגיבה מיד…. "מי זה? שגיא נאור מהקיבוץ? הבן של שושי וישי? אח של צילי? אני לא מאמינה!!! מרוח עם השניצלים בחוץ על קירות בקניונים בארה"ב?"

בקניון, שגיא נאור

אכן – זה לא אחר משגיא נאור! גם כן שם נתנו לו! אולי את האמריקאים המתקתקים האלו הוא יכול לשכנע, אבל אותנו בנות הכיתה שלו?! בחיים לא. שגיא נאור! בלוף אחד גדול! התחיל לפני עשר שנים בדיוק בעונה הזו של טרום החגים, כנער קניונים… בדוכן ארעי בקניון אקראי …נדמה לי שבטקסס …. ניטפל לעוברות והשבות בעברית תקנית של "אקסיוז מי מם, דו יו וונט תו טריי אמייזינג מוסטרייז?" ("סליחה גברת, האם את רוצה לנסות קרם פנים מדהים?"). הכל מים המלח. כתוב על האריזות "ים המוות" (The Dead Sea) …טוב העיקר המינרלים חוץ מזה את מי מעניינת היום אשת לוט או הבולענים? אם הם היו רואים את זה בחי או אפילו בצילום…. הרי זה לא יאמן, השאול פשוט פותח את הפה עם כל המלח הזה מסביב. זוועה.

צילמתי את התמונה הזו בקיץ אבל רק עכשיו יכולתי להראות אותה למיכל. שגיא – הכרנו שתינו מתמיד, היה נאור וגם שקרן פתולוגי.

חלק ב': יובל זהבי

בסמוך לגיל שלושים, אגב הלחץ של למצוא חתן, הלכתי להדריך אומנות בקייטנה פרטית בצפון תל אביב, שאורגנה ונוהלה על ידי שני ספורטאים. אחד ניראה לי אז זקן ומחוטט והשני צעיר וכזה יפה, כמו שרואים רק בסרטים. בפגישה מקדימה שערכו השניים בקפה ברח' יהודה מכבי, הבנו ישר שיש עיסקה, מקצועית. היה קשה להוריד את העיניים ממי שהציג את עצמו כיובל זהבי (הצעיר), אבל היה גם ברור כאונקית זהב שלא מדובר במאור אינטלקטואלי. שכל ברגליים, בקיצור.
הם קיבלו אותי כמדריכה לקייטנה היוקרתית שלהם וביקשו ממני להכין להם תוכנית כתובה. הימים, ימי טרום אינטרנט וכבר בשישי אני מתקשרת לומר ליובל היפה, שהכל מוכן ושאני יכולה להקפיץ לו את התוכנית מתי שנוח לו. הוא אומר לי שמצוין ושאם בא לי אני יכולה להביא לו את זה אפילו היום בחמש לשיכון בבלי. כלומר עוד שעה וחצי. בטח שהתגנבו מחשבות שחמדו – אולי בכל זאת יובל זה "הוא", אפילו אם הוא נשמע די עציץ – בכל זאת איזו נעימות יש בו ואיזה רוך. לא היה לי הרבה זמן, אבל לא מעט מוטיבציה. טסתי למקלחת. קודם כל מסכת בוץ לפנים מים המלח. זה מביא את העור למצב מנצח – אח"כ ברור – חפיפה, ובלאגן בארון הבגדים. יצאתי אני בדרך. יובל מחכה לי על המדרכה בחוץ – המראה שלו באמת מפיל, הזיכרון לא הפריז. אנחנו מחליפים ניירת וכמה מילות ידידות ואז הוא מוסיף, יאמר לזכותו, שהוא מחכה שהחברה שלו תרד, כי הם נוסעים להורים לארוחת ערב. באמת לא נורא, הוא רק יפה וידעתי אכזבות מורכבות מזו. ככה, חזרתי לדירה שלי בגבעתיים לרביצת שישי מסורתית. העיקר שיש לי עבודה לא רעה לקיץ, מקום מהוגן ותמורה הולמת. לא עוד קייטנת אגד רעשנית ולוהטת, סיכמתי לעצמי בסיפוק ונכנסתי בחזרה הבייתה. בכל זאת שיקפתי במראה, לאמוד מחדש את מה שיש ברשותי. מבט ראשון – אולי טעות אופטית, מבט שני – לא יכול להיות! ומבט שלישי – גרוטסקה נקודה. לא, זה לא צל. שאריות ממסכת הבוץ שמרחתי בנדיבות נותרו מרוב חיפזון במקומן וכמו זקן סמיך היו דבוקות לי מתחת לסנטר ומטה.
יובל זהבי האתלט ההורס הביא אותי לבזיון מלוח. אז עוד לא הכרתי את ג'ון הספרית.

חלק ג': קני רוג'רס

אחרי הנסינות שלי פה עם ספרים ("מעצבי שיער") החלטתי להכריז על ג'ון כספרית המשפחתית שלנו ואתמול הגיעה העת. שמחתי, כי כשבאתי היה בתור רק איש אחד לפני והוא כבר היה ישוב על הכסא המסתובב. כסוף כבן שישים וחמש שיקללתי, כולו בלורית, שפמפם וזקנקן מטופחים ומעוגלים בשיק ארכאי וזה עוד לפני שהתקצץ. טבעות זהב עיטרו באצבעותיו ושרשרת עבה את צווארו. כמה שלא ניסיתי להתרכז ב'אנשים טובים' של ניר ברעם, קולו הרדיופוני של האיש והתפארויותיו לא אפשרו לי לעשות זאת. הוא התגנדר בכך שבא ליוג'ין מקליפורניה, סיפר על האופנוע שלו וחיכה לתשואות כשאמר שבסוף השבוע ימלאו לו שיבעים. ג'ון, כמובן הגיבה בתדהמה מזויפת שהוא בכלל לא ניראה והוא, בחוסר רגישות טווסי, שלף מולה את המובן מאליו – החברה שלו צעירה ממנו בהרבה שנים, בת חמישים וחמש, "אז אולי בגלל זה", הסביר. כמה מקורי. אחר כך כששילם על התספורת, לא התקמצן על אקסטרות ורכש גם בקבוק גדול של ג'ל לשיער שהיה בהנחה של 25%.
אחרי שעזב, ג'ון – שהתגרשה מבעלה (ככה סיפרה לי פעם) לפני כמה שנים בול על הוואלנטיין דיי ("יום האהבה") סיננה בכעס נוסטלגי:
– "הגבר שהיה פה עכשיו כל כך מזכיר לי את קני רוג'רס".
– "למה?" ניסיתי לשחזר מי מבין הכוכבים הקשישים הוא קני רוג'רס.
– "התכשיטים שלו וסגנון הדיבור שלו…. תמיד משוויץ בכל דבר". היא חייכה, אבל היה בה משהו מר, יכולתי לדמיין דימעה מלוחה גולשת על לחייה. כשנזכרתי ודמותו של קני צפה ועלתה, פיתלתי: אולי פעם חשבה שהוא שר את "ליידי" בשביל מישהי כמוה או לפחות בשביל נשים בנות גילה.

קני רוג'רס שר את "ליידי". (בחיי שהוא היה נורא דומה לו).
*

חתיכים. אפקט הקריסטל או אפקט הבולען? סוגיה מלוחה, שלטעמי לא סוקרה דיה על ידי התקשורת. תמיד יש נושאים חשובים יותר.

16 מחשבות על “טרילוגיית מלח

  1. אני ממש לא מבין אותך. העניין הזה עם הקיטנת אגד וגבעתים במקום לפנטז על יובל המבולבל לא היה יותר טוב להתחיל עם נשוי הגון שמחפש רומן קצר לאחר הצהרים פעמים בשבוע? למה כל הבוג'ראס? ראית שהתחתנת בסוף? והפדאיחה? כלום? אבל זה עוד כלום. קני רוג'רס? אר יו פור ראייל? הוא עושה לך את זה? שאני אמות פה ובמקום!

    אהבתי

  2. עדי – תוסיף עוד קצת מלח ואולי תבין. גבר נשוי? אתה מציע לי שאריות? ממש אטרקציה … תיכף תגיד לי אחד עם עיצוב שיער בסגנון "הלוואה וחיסכון", ומנוי בקאנטרי. וגם – בבקשה אל תתפס לפאניקה בגלל קני – הוא לא בן דורי, ו"ליידי" שלו עובד עלי ככדור שינה יותר מכל דבר אחר. אבל – ניראה היה שלג'ון הוא עשה את זה ובגדול, אז מה ג'ון היא לא בן אדם? על 'אישה למען אישה' שמעת?

    אהבתי

    • ישר מתחילה בלהעליב. לא לכולם יש קרחת! הכללה גסה. ומה איכפת לך המינוי לקאנטרי קלאב בהקשר ההוא? עוד פעם ההפליה הגסה הזאת כלפי המעמד המנוצל ביותר ביקום גברים נשואים.
      אני לא הייתי מפקיר את שערותי בידים של איזה מישהי מהסוג הזה בדיוק ברגעים שהיא מתרגשת מקני רוג'רס. אבל זה מאד אינדיודואלי.
      אצלנו בדרום היו מוכרים בלילה בטלויזיה מכונת תספורת משוכללת שניראת כמו מיבש שיער כזה אולד פאשן זה שדוריס די הייתה יושבת מתחתיו והוא מעין הכלאה של שואב אבק ומכסחת דשא. אני מקווה שאין לה את המכשיר הזה….

      אהבתי

    • לי יש ספר, בחור חמד. לצערי הרב הוא לא מספר לי סיפורים. לאחרים דווקא ( זו מספרה לשני המינים). אני אוהבת להקשיב .אניחושבת שהוא בלחץ מה" קטעים שאעשה" בזמן החפיפה. אני שונאת כשחופפים לי. זה ממש סיוט בשבילי, הכיפוף הזה של הראש. הינה היום הייתי אמורה ללכת לצביעה אך נמנעתי. כנראה שגם הפעם אצבע בעצמי למרות שהאו עושה זאת הרבה יותר טוב.  צריכם להמציא דרך אחרת לחפוף. מעניין אם בארה"ב גם מכופפים את הראש אחורה לא הכיור שנתקע בעורף

      כל טוב
      שולמית

      אהבתי

      • שלום תמר

        לאחר שקראתי כאן "קמתי לסדר את הבית" ותוך כדי כך נזכרתי בשקרנים שלי. למשל,אחד חמוד ושקרן פטולוגי  שנהג לספר על עצמו סיפורים מתוך ספר שבמקרה קראתי לפני שפגשתי אותו. אודה שזמן מה הנאתי היתה רבה. דווקא עם היפה והטפש ( אני חשה רגשי אשם כשאני אומרת זאת כי זה בכתב ולעולם תהיה עדות להעדר התקינות הפוליטית ) זה היה בלתי נסבל. הוא היה חתיך מן הסרטים אך כשפתח את הפה רציתי להתאבד. לא עמדתי בכך.  פגשתי אותו זמן קצר לאחר פגישתנו האחת והיחידה  כשהו א גורר אחריו אישה ושני ילדים. כל זה קרה לפני המון שנים. כעת הכל נראה לי יותר מסוכן שהרי אז, על פי רב, מקסימום שיקרו. זה מדובר בשני המינים שלא יאשימו אותי בג'נדריזם.

        כל טוב
        שולמית 

        אהבתי

      • כל כך משעשע לשמוע, שולמית. חבל שאין פה מספרה שקרובה לשתינו, עם כיור חפיפה נסבל וכיסאות נוחים. אני באמת מרגישה שהנושא הזה מוזנח מבחינה אינטלקטואלית. וגם – נזכרתי (איך שכחתי?) עכשיו בקמצן החולני שהיה משוויץ לי בפנקסי הקבלות שלו. אח כמה שהוא היה יפה ובלתי אפשרי…..
        באמת מענין מה הולך היום, מה שזה לא יהיה זה בטח קשור איכשהו לפייסבוק, ובתנאים שווים לשני המינים.

        אהבתי

  3. …."מיבש שיער כזה אולד פאשן זה שדוריס די הייתה יושבת מתחתיו והוא מעין הכלאה של שואב אבק ומכסחת דשא" – יפה תיארת! בדיוק כזה מכשיר רב עוצמה יש לה במספרה ולמרות שהשיער שלי קצר לגמרי ישבתי תחתיו איזה שעה, רק בשביל לזרום בשיחה ולהחליף רשמים על "קני". ההתרגשות שלה לא הפריעה לי בכלל – זו חלק מאחוות נשים, עדי.

    אהבתי

      • – בקשר ל"דרכיו" – אני חוששת עדי, שהפעם הוא נשאר מחוץ לתמונה (ענין של ג’נדר אתה יודע, למרות שיש כאלו שטוענים שהוא זה בכלל "היא", אני לא תומכת בהנחה הזו). בכל מקרה, המיתוס היחידי ששהה איתנו שם היה – מוסיקלי. ואם כבר, אז עוד ענין קטן בקשר ל"דרכיו" ולנושא שהזכרת מקודם – הניצול המחפיר של גברים נשואים. אז הנה לך דוגמא הפוכה, "דרכיו" מאוד פופלרי ובהחלט לא נשוי – אז לא מנצלים אותו מכל כיוון?

        –  וכן – רק בעבור זה.

        אהבתי

  4. שלום תמר

    הקטע עם הבוץ לא יוצר לי מהראש. כמשל, כמדד לאותם רגעי הכשל המביכים ובעיקר  למודעות של זה שהדברים נסובים עליו להיותו מגוחך או פטתי.
    היום היה לי מצב כזה ולמרות שהייתי לבד בסיטואציה ולא היו לי עדים נזכרתי ברגע שבו הבחנת בבוץ. חשבתי על כך גם כשראיתי  את" עבודה ערבית", הפרק שבו אמג'ד לומד לשחות. אחר כך צפיתי גם בסינפלד. בשלב כלשהו בחיי התחלתי לסבול במהלך הצפיה בסינפלד. אני יושבת ומתענה בציפיה לפדיחה שתבוא והרי כבר, לפני שנים, ראיתי את כל הפרקים. לרב  אני סוגרת את הטלוויזה לפני שמגיעים לברוך.
     
    בסופו של דבר, מה שרציתי לומר שאני פשוט מתמוגגת מקטע זה שהרי אני זוכרת את עצמי בכל כך הרבה מצבים מקבילים לקטע הבוץ . נדמה לי שאני חשה כאילו הייתי בקבוצת תמיכה לטיפול במצבים מביכים.
    כל טוב
    שולמית

    אהבתי

    • הי שולמית –
      תודה שולמית וזה מזכיר לי שכבר מזמן מזמן לא עשית מסכת בוץ כזאת, באמת הגיע הזמן…. בטח יהיו אותן עכשיו פה בדוכנים של הישראלים לפני החגים בקניונים….
      עכשיו יש לי רק מסכות לבנות (!) של חברת "לנקום". זה ניקרא "מסכות חימר" לא בוץ…. טוב צרפתי….
      אני לא יודעת אם את מכירה או אם צפית אבל אני גרופית רשומה. יש לי את כל פרקי הסידרה של "תרגיע". לארי דיויד יוצרו של סיינפלד עשה סלטה לאחור ויצר יצירת מופת מתוחכמת פי כמה (למעט העונה האחרונה מס' 7) שכמו מבוססת על מבוכה ועד לאן היא יכולה לקחת. מומלץ מאוד! משחרר עכבות בהבטחה!

      אהבתי

  5. שולמית דוידוביץ' בוקר טוב
    אינני מתמצא בענייני הבוץ. אבל אני גם לא טומן ראשי בחול.

    איני יודע אם יאה, איני יודע אם ראוי אבל אני חש רצון עז לתת לך חיבוק עוטף.

    אהבתי

  6. פינגבק: מבט (על הגוף) הגברי | תמר המר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s