יופי שיש בו הימור

פלאי הטכנולוגיה מארחים את גלגלוני מזג האוויר.
עושים סלטות הפוכות.
עוד יום חגיגי, אך השחף (…אם יש צורך להזכיר ולסייג), הוא לא "עוד ציפור".

הוא עוף חסון, אומנם לא עור של פיל אבל כן – גשם ורוח קטנים עליו
ויחד עם זאת, תמיד אבל תמיד מקפיד על לבוש אלגנטי,
גם כשחובטות באגרסיביות הסופות והסערות הימיות.

אפשר להתעקש ולתפוס אותו כיצור פסטורלי,
או – להשלים עם המכלול ולצפות בו מככב בסרט אימה.
אין בעיה, יש זמן – היפכו בזה.
היפכו ועוד פעם היפכו.
בסוף זה נהיר:
בלהקה, בזוגות או בבודדים מדובר ביופי שיש בו הימור.

אחרי כך וכך משקעים שמתנפצים על הגלים ועל הסלעים השחורים,
אין דבר כזה – "סתם רגע של ביחד" וגם אין שום טעם בשיחות שווא.
(על כאילו מה? על כך שאין הרבה דגים בים?
על העובדה הדחוקה שהאוקינוס הוא המייצג הרשמי של עולם הרגש והתת-ידוע?)
באמת יפה – איך שמתקיימת על החוף הסכמת פה אחד.
אז למה הזעם העצור? למה הפרצופים?

…בכלל לא! כל כך רחוק מזה…!
לא מדובר בהתבדלות, סלידה או אי-נחמדות,
זו פשוט תרבות אחרת.
זה כמו… איך הולך המשפט הזה?
"…גרגר חי אינו אלא תבנית נוף מולדתו".
ולא, לא מומלץ לבלבל בין יונת שלום לסתם ציפור לבנה.
"נו טוב…"
בינינו, לא לענין ה"טוב שמוב" ("הנובאמת" הזה),
מושקעים המון מאמצים כדי לא לבלבל או לתעתע!

באמת סליחה.
(ההתנצלות מתקבלת, דף חדש נפתח).
"תסתכלו על עצמכם ותראו אותנו",
אמרו אלו לאלו,
אך למרות זאת, עדיין – לא נוצר דיאלוג.
"לנו יש מכוניות (ביפ, ביפ) ולכם כנפיים."
"לנו יש מקור כתום (ציף, ציף) ולכם שפה משתרבבת."
או-הו!
"הי, הי, אין צורך להרים את הקול, אנחנו כאן למטרות פיוס."
"אז אולי נקרא לו ונשמע ?"
ביחסי כוחות כאלו יש להודות, זאת לחלוטין המסקנה המתבקשת, כלומר השפויה.
…אז איפה הוא כשצריך אותו?…

ציף. ציף.