הכי קלאסי שאת יודעת

"קלאסי אני רוצה את זה הכי קלאסי שאת יודעת. אהבת חיי – דורה, שם שני סופיה, היא נסיכה פר אקסלנס שמכורה לאומנות פלסטית ולכל מה שנוגע לבוטני. היא מתעבת שיכפול! בעיניה, זו אחת הרעות החולות של העידן שלנו וזו הסיבה שאני קונה לה אך ורק יד ראשונה ומקורי, חד פעמי, מה שנגזר לפי מידה במספרי פלדה ולעולם לא אריג או נייר עטיפה עם דוגמה חוזרת. כזו היא – מפוקסת וכזה אני – בעל ראיה מרחבית, רומנטי, רחב לב, יסודי".
לדיוה שלו – של קארל, אני מציירת כבר כמה חודשים כרטיסי ברכה. לרוב פירחוניים על נייר ממוחזר ומשובח. בערך אחת לשבוע הוא מזמין שניים-שלושה או אפילו ארבעה כרטיסים "טריים" ולא רק ממני, גם מאחרים שעוד מעיזים לצייר פרחים מהריאליטי של החיים.

יוני – פרחים באגרטל אקזוטי.

יולי  – גרברות בואזה וורדה (פרט).

ספטמבר – שני ורדים.

"היא אוהבת גרברות, ליליות, וורדים, אירוסים, סייפנים, קולרים וחיות מחמד", כתב לי. אז בבקשה בשוטף – פרחים. הרבה. אבל היו גם כמה יוצאי דופן, לאירועים מיוחדים. למשל, לכבוד יום הולדתו של הכלב (דני ענק, גזעי) צ'סטר. חגיגית, ביקש חבורה שלמה של כלבים "שיהיו שמחים ועם הרבה צבע" (היא אוהבת צלילים כחולים) וחודש אחר כך – עוד יומולדת – של ניקו הלבן – אז חשק בג'סטה ויקטוריאנית: רחב השפם, ישן לצד ואזה עם שושנים וורודות. סתם אנקדוטה – יום לאחר מכן, בשני לנובמבר כתב בסטטוס שלו בפייסבוק: "היא יכולה להתבונן בו שעות וגם לפנק אותו במתנות אם הוא ישן בתוך קומפוזיציה מושלמת". תוך עשר דקות קיבל על זה יותר מעשרים "לייקים", כאילו שמישהו שם הבין על מה הוא מדבר ואז מרוב אהדה חברתית של הרשת, לא יכל להחזיק את עצמו ושם לינק ליוטיוב לשיר הדביק Memory ("זיכרון") מתוך המחזמר הלעוס "קאטס" (Cats).

אוקטובר – יום הולדת לצ'סטר.

נובמבר – יומולדת לניקו.

דצמבר – ליליות אדומות באגרטל כחול (פרט).

ברור שלא נפגשנו מעולם – זה הרי מה שקוראים "אנטי קונספט". הכל מתנהל דרך חוטיו הבלתי ניראים של היום יום – צ'טים, מיילים ושלט רחוק, חוץ מזה יש בינינו חתיכת יבשת. אני רק יכולה לדמיין מה הוא עושה עם כרטיסי הברכה שאני אורזת לו כל פעם בנייר צבעוני עם סרט ושולחת במעטפה מרופדת עם שליח. הרבה פעמים חשבתי על זה, על איך בדיוק הוא נותן לה את הכרטיסים. האם הוא מצמיד אותם לזר פרחים אמיתיים? או אולי הוא משאיר מעטפה עם כרטיס, חתומה בשעווה על שולחן עץ המהגוני שבסלון… לפנות ערב או לחילופין עם הנץ השחר…?… נו… כל זה טוב ויפה אם הם "על פי חוק"… אבל אם לא? אם לא, אז לאחר שהם חולקים מעליות ורק כאחרית דבר, לפני שהוא נאלץ לנוס לעניניו הוא מעניק לה את תעודת היושר הזו, מאחורי וילונות מוגפים.

ספקולציות. אבל איך שהוא לא עושה את זה ומה שהוא לא רושם לה בפנים, זה בשר ודם יחסים כאלו. ועוד יותר מכך, כי קארל וולטר בנג'מין הוא לא השכן ממול, גם לא החבר מהעבודה ואפילו לא חובב צילום (מלאכה שהיא הרי הבסיס לכל ה"קופי-פייסט" שהיא לא סובלת….). למרות ואולי בגלל זה – הוא פשוט אשף בלהקפיא בשבילה את הרגע.

16 מחשבות על “הכי קלאסי שאת יודעת

  1. הציורים שלך יפהפים, תמר. החתול מבקש ליטוף והכלבים עוד רגע ייצאו מהכרטיס ויבקשו טיול. ואיזו זכות גדולה להיות שליחה לקארל שזוכה ומקפיא בשביל דורה סופיה את הרגע. חסד מופלא.

    אהבתי

    • הי שולמית – אני מקווה שעם הזמן ניתן יהיה לרכך את המחיצה הוירטואלית שביני לבינם כך שיהיו לי עוד פרטים (אולי אפילו צילומים!)… אם זה יקרה, מבטיחה לספק המשך ולעדכן.

      אהבתי

  2. איך אצלך כל פוסט הוא בעצם התחלה של ספר עב מימדים עם תפניות מרתקות בעלילה ודמויות מסוכות צופנות סוד בעברן או בהווה שלהן…..

    והכרטיסים – מקסימים ממש.
    שזה המקום למסור לך את המחמאות שקיבלו הכרטיסים שלך כשהשתמשתי בקמצנות אדירה בכמה מהם כברכות לאנשים קרובים ואהובים באמת
    את לא מתארת לעצמך את ההתלהבות

    אהבתי

  3. תודה עידית. (כייף שאת באה לבקר!)
    תודה אסתי. אני שמחה לשמוע שהכרטיסים ההם מצאו חן (…אחד מהדברים שאני כל כך אוהבת במלאכת עיצוב כרטיסי ברכה, הוא הידיעה שהשימוש העתידי בהם, יהיה כרוך ברגע חסד שבין אדם לחברו).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s