להחליק אל שנה חדשה

מה יעשה איתה שהיא כזו אובססיבית בכל הנוגע ללוחות שנה, לאמונות טפלות ולטקסים פגניים?
לקראת ראש השנה האזרחית היא חורשת את החנויות מספטמבר. כמו לחיות בתוך חנות של טלויזיות זה מזפזפ בעיניים. בכלל אין איפה לתלות אותם, כל הקירות בבית (וגם המקרר) כבר לגמרי מלאים בגרידים של ימים ומספרים. אותו ינואר בעיצובים שונים, מחכה שאלפיים ואחת עשרה תפתח את עצמה בפניו.

אבל זה מילא, כמה היא מנדנדת לו, עשתה לו חור בראש, שהשנה בליל הסילבסטר יחליק איתה על בננה. לא צחוק. היא קראה באתר החובה – "איך לחגוג דוט קום" (EikhLakhgog.com), שבדרום אמריקה זה האלף-בית של איך שזוגות חוגגים את תחילת השנה, ערובה לאהבה עסיסית ולמזל טוב. אם חושבים על זה יש בזה הגיון …. ברור שלא על קליפה של בננה אחת, לוקחים איזה עשר קליפות ומסדרים ככה שטיחון זוגי (מין שתי וערב – יש אינסוף סירטונים על זה ביוטיוב). ואת הבננות עצמן? מה פתאום זורקים?…. בלנדר אחי! שמנת מתוקה, וודקה קרח והופה! בקיצור – מלמטה עובדים על גלישה ומהטופ מחממים מנועים לקראת המראה לירח. שלא יצא מזה משהו טוב?

הוא מחובר אליה בטבור (אחרת כבר מזמן היה נמלט ממנה לכל הרוחות…), מאז שנקלעו ביחד לרכבת ההרים ההיא שלא עצרה, זאת אומרת – שלא יכלה לעצור. שש שעות היו לכודים בה כמו עכברי שעשועים, עלו וירדו וצרחו – רק הם ועוד שניים ייללו בעברית (זה היה בפארק אסטריקס בפריס). אז זה לא משהו שאתה קם בוקר אחד ומוחק, זו שריטה שלוקחים לכל מקום. חוץ מזה היא נורא נורא יפה, מזכירה מאוד חבצלת מים.

כשיעמדו על הקליפות, תיכננה, תציע לו נישואים. בדיוק כמו בתרבויות העתיקות שבאזור הבלקן האסייתי (איפה שהנצרות עשתה חיל אך למרות זאת שימרו את העובדה שהאישה היא היוזמת). אחרי שיגיד "כן", עם כניסתה של השנה החדשה – כך מאמינים שם – יסכים להכל. תמיד.