להתגעגע לפסיה ולנוח

הוא נשכב בזהירות על גבו, מניח את ראשו על ספרים (בעיקר קפקא) ועוצם את עיניו כי אמרו לו שזה עוזר. בינתיים ההם עושים בו לחשים ומברישים את שערותיו, לפי תור, משלימים טקס – ככה, יש אומרים, עוברת חוכמה בין המינים, מסורת של קשרים, הקשרים ותורה שבעל פה.

עכשיו, לך תבין את דודה פסיה שויתרה על כל זה. אבל לא חשוב, מי מתחשבן אחרי כל כך הרבה שנים? … ובכל זאת, לחשוב שבצהרי שבת אחת פשוט זרקה את הקוגל על השולחן וחמקה בלי שאף אחד ירגיש… גוררת את המזוודה של חיים שעוד מקודם ארזה…
ומאז? לא שמעו ולא ראו… בטח שחיפשו! נעשו מאמצים אדירים כדי למצוא אותה!

צריך הרבה מאוד כעס בשביל אקט כזה וזה ממשיך לנקר עד היום, במיוחד בראש של גניה האחות וגם אצל האחרים שזוכרים את זה בהיר כבדולח – היא הייתה מוכנה להחליף כל ספר בחתול אבל לעולם לא ההיפך.

27 מחשבות על “להתגעגע לפסיה ולנוח

  1. יש מי שחושב על הכל מראש ודואג שאם יש שני חתולים בבית האחד שחור והשני אפור ולא כמו אצלנו שאין שום דרך להבדיל בין סלבאק לבין לוסיל חוץ מזה שסלאבק רץ כל הזמן מסביב לבית ומפיל כל דבר בדרך ולוסיל ישנה בספה….

    אהבתי

    • בטח, הכל מחושב מראש – עד הגוון של השערה האחרונה בזנב.
      זה שמות מקסימים לחתולים – סלבאק ולוסיל וגם הולכים נהדר ביחד. "סלבאק ולוסיל ….בואו לאכול….לעשות שעורים… לנקות את החול שלכם…".

      אהבתי

      • יש לי חתול בבית מזה שלושים שנים בחיי לא נאלצתי לקרא לחתול לאכול. שלא לדבר שלא זכור לי חתול שניקה את החול שלו. היתה לנו פעם פלאפי השם יקום דמה שהיא שמרה על נקיון החול והעדיפה את האמבטיה ואו את התיק של אישתי ועוד כמה מקומות שאי אפשר היה לחזות אותם מראש. חוץ מזה אפילו הילדים שלי לא עלה בדעתם לנסות לשכנע אותה להכין בעבורם את השעורים שלהם.
        הם גם אף פעם לא הולכים ביחד לוסיל הינה פוסט טראומתית ונאלצת לשמור על הטריטוריות שלה מפני הפולש הצעיר, אבל היא התרגלה בסוף. אני חושד שזה לא חתולים שלך. אולי שכרת אותם מסוכנות ניצבים בכדי לביים את התמונה?

        אהבתי

      • לא דיברתי על אילוץ, עדי, חלילה – אלא על החדווה שבלפזז קריאות ציווי  ואז כשיש שמות טובים שחוברים בהרמוניה – ההנאה מוכפלת.
        זה נכון שאני שוקלת להשכיר אותם כניצבים אבל בתמונה הזו הכל פרטי, טבעי לגמרי ובלתי מבויים. לחלוטין עוד ערב אותנטי של געגועים לפסיה.

        אהבתי

  2. הראש על הספרים. גם אני כך בגלל אלכסנדר. רגלים בכיפוף קל. על זה אני מתעקש. פלדנקרייז נאלץ להשלים עם זה.
    .
    ההם שם נראים נקיים כל כך. שלי מזנקים מהחלון פנימה מלאים בוץ ומחפשים מקום חמים ונעים, למשל על התמי 4 או על הטוסטר אובן שגמר לקלות את הפלפלים, או על ממיר הטלוויזיה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s