אדם מחפש פרופיל.
או כשהוא גר בתוך עצמו,
או באמצע הלילה – לפני שהוא נופל ממטוס.
אחד כזה שיחמיא לו גם מהצד וגם פרונטלית.
סקסי, שיסקרן את יהונתן, אבל לא יחמם יותר מדי את דוד
ושלא תהיה דביקות ויגידו (כמו שהיו אומרים פעם):
"הוא כל כך סימפטי".
זה הכי גרוע.
אבל הוא בכלל נתקע בקוד.
לא הצליח לשחזר.
תאריך לידה, השמות של שלושת ילדיו משמאל לימין,
או השנה בה עזב את הבית פלוס השם של הנחש שלו.
כן, יש לו נחש, מה יש? הוא לא בן אדם?
במדינה מתוקנת זה לא היה עובר.
אנשים סופגים פה את הלא יאמן.
מי זו מדונה? ואיך קוראים לתינוק? ואיפה גרה ליזה? ומה זה חולד?
תעשי את כולם חתולים.
ביחד לצבוע בטושים ובפנדות ובעפרונות שנמרחים במים.
מצחיק, מצחיק מאוד עם לאונרדו.
*
לאונרדו דה וינצ'י / מדונה ליטה 1488-1490
לאונרדו דה וינצ'י / הגבירה עם החולד 1488-1490
לאונרדו דה וינצ'י / מונה ליזה 1503-1519
כשאת מאתגרת אותי במניפולציה אסתטית, אני נכבש. נכון, למשל ברקפות האלו.
בשביל אחד כמוני, זה לא חיבור מובן מאליו ובכל זאת עשיתי פוזה והקלקת ועכשיו חברבורות נושקות לוורודות וללבנות וכל מה שאני אגיד לא משנה. ההיסטוריה מונצחת, כמו שאומרים – על בריח של מיצי ופיצי.
איפה היא? …בטח ישנה, או שוב עמוק בתוך הספר הזה על עלייתו של הרומן …כמה אני מחכה לזמן שהאינטלקט שלה יתעייף קצת והיא תתפנה לחילוץ עצמות, התגוששויות וניקוי אוזניים הדדי (זה מדגדג אבל אני מת על זה). לך תסביר לה, בוקר וערב, שהחיים זה לא רק אינטראקציות וירטואליות או טקסטים ואקדמיה.
אוסף מצוין של אמנות עכשווית מוצג עכשיו בחלל הגלריה הגדול של המוזיאון המחודש. נחמה לוסטיג האוצרת, הצליחה להתקין הון עתק לטובת פרסום התערוכה. זה עובד כמו קסם. עולי רגל מכל רחבי הארץ והעולם באים לצפות בקומבינציה הגאונית שנרקמה שם. בכניסה, על מסך פלזמה רחב – האמן ניצן מעוז מחרבן על נוצות בפאתי ירושלים (סרט של 30 דקות – וידאו ארט בשחור לבן), לצידו, גם בקונטקסט פוליטי, עבודות ענק נפלאות של אופקית לוי – "פחם על שעם" ובמרכז, במיקום אסטרטגי, ציורי שמן – נופים ופורטרטים 'בסגנון מסורתי אבל עם קריצה' (כך כתוב בקטלוג).
"הוא יוצר את האמנות שלו בשתי ידיו!" התרגשה נתנאלה.
"אלא מה – בשתי רגליו??? את כזו סנטימנטלית…" נאנחה בבוז כוכי.
"הוא דיוקנאי מן המעלה הראשונה, רק חסרי לב יכולים לא לראות את זה!" תקעה לה, מתעלמת מ"רגליו" ומה"סנטימנטלית" ומהמשך הברברת שלה על היבלות ועל הציפורניים הלא גזורות שלו, כשהיה נער במושב.
עוד מלפני ארבעים ושמונה – בייבי רוק סטאר נולד, מול הגלים.
זה היה אירוע היסטורי. שחף לא צייץ.
שם הוא שתה את המאלט הראשונה שלו ושם גם פקעו בתוליו (כמובן שהיום לא יימצא שום זכר לכך).
בבירת המחוז של המפרץ המשונן, הקימו הוא והאחים ג'ורג'י ופיט, את להקת "מכנסיים קצרים"
ותוך שנתיים הצליחו לכוון מצוין סילון, שהפך לחוד חנית:
ההקלטות המיוזעות של "חלום מרוסק" בעיר הגדולה ביותר במערבי היו להצלחה היסטרית!
אתמול, קפץ מהמזרחי לפשפש בנעוריו ולחפש כוכבי-ים כתומים בין הסלעים השחורים.
מה יש? אפילו שפעם היה בייבי וסטאר, בסופו של יום הוא רק בן אדם.
עם לב.
אומנית זעירה 