מאחד הפיתולים של כביש 101 (לפעמים 101 זה רק כביש),
כשלוש עשרה מייל צפונה מהעיר פירנצה
(Florence, קורה שפירנצה זה באורגון),
רואים אותו מרחוק,
את אהובי הלבן עם המצנפת האדמונית.
לצידו, בצנעה, שני מבנים קטנים דמויי מלונה.
קוראים לו המגדלור של צוק הסיטה (Heceta Head Lighthouse).
למטה, על החוף במפרץ הקטן, חניה.
עושים את העליה ברגל.
במעלה השביל חולפים את הבית שגרו בו פעם שומרי המגדלור.
כל הקומפלקס (בית, מגדלור ושתי מלונות) הוקם ב 1893-4.
זה נחשב פה לעתיק.
היום הבית משמש כבד אנד ברקפסט.
את החצר שמסביבו תוחמת גדר עץ לבנה
ובקיץ, איך לא? עושים שם חתונות.
וזה הוא, מקרוב – מסוגנן ואלגנטי.
אין צורך בפטפוטים.
אבל יש דיבורים.
בחורף אומנם פחות – ובכל זאת,
כל יום, בין אחת עשרה לשתיים בצהרים.
(אם מזג האוויר מאפשר לעשות את הדרך מהחניה עד למעלה).
המדריכה של רשות הפארקים.
מספרת בשקט על חייהם הסיזיפיים של שומרי המגדלור בימים ההם.
אחר כך היא מגלה בעצב שכיום הוא במצב לא משהו.
חלודות, נזילות והתפוררויות.
אחרי שהיא אומרת, רואים.
אבל עולים במדרגות הספירלה.
(קצת נוזל, אך יותר חם מבחוץ).
זה מה שרואים מהחלונות שהכי קרובים לשפיץ.
"בוודאי שהוא פעיל ומשמש אניות גם היום", נעלבה המדריכה.
בין העצים אפשר לראות את הגשר שעובר עליו כביש 101.
הנה המנורה. אלף ואט.
כל עשר שניות נותנת מכה של אור צהוב שנראית לפי ההסבר,
ממרחק של עד 21 מייל (בערך 34 ק"מ) לתוך האוקיינוס!
כדי שאניות יוכלו להבדיל בלילה, בין נקודות שונות על החוף –
לאחיותיה במגדלורים שמדרום ומצפון,
פסקי זמן באורכים משתנים בין הבהוב להבהוב, לחלקן גם צבעים שונים.
למשל אדום.
ליד ריקוד הנורות המסתובבות, היא נותנת את הבונוס:
ביוני מתחילים שיפוץ שיארך עד 2013,
"בעלות של מיליון דולר!", מסמיקות לחייה.
(רואים שהיא גם מאוהבת בו).
(הנקודות הלבנות על הסלע הן שאריות של שלג שירד אתמול)
על פתק שדחפתי באחד החלונות למעלה, ליד המנורה,
כתבתי לו קלישאה שזכורה לי מברכות יומולדת של גיל העשרה
שאיכשהו נשמעה לי עכשיו אותנטית:
"מזל טוב על השיפוץ והעיקר שתישאר כמו שאתה".
אומנית זעירה 