הבת-דודה

תגישי, תגישי. את האבטיחים ואת הסנדוויצ'ים בולגרית עם המלפלפון (בכוונה סילסל)
ואת הזיתים השחורים והמקומטים ואת החרובים.

איך קרה שאין חרובים?
תסתכלי מחוץ לצידנית, בשקית.

האישה הזאת לא אוהבת חרובים, זה עוד מהבית של ההורים שלה.
דעות קדומות. תמיד דחפו לה שהם מלאים בתולעים.

אל תתעצל – תפרוש, תפרוש את המפה, אנחנו לא קופים
ותוציא את התרמוס, יש בו חצי אספרסו חצי הפוך,
יחזיק אותנו עד סוף הדרך.

יש כאלה שנוברים בשירת ימי-הביניים, אבל לא הבת-דודה.
היא חצתה ועדיין מפלחת יבשות רק כדי לשכלל את חווית הנווד.

לא פעם אחת וגם לא פעמיים סנטו בה חברים ומשפחה – למה לך?
הגיס ענה במקומה: אין לה מושג, השליטה מעבר להרי החושך.

17 מחשבות על “הבת-דודה

  1. ובלי וללא קשר לבת הדודה אני בתור קשקשן מילים אסוציאטיבי שבדרך כלל כל רעיון בנאלי לוקח לו 350 מילה ואחר כך עוד 1300 להסביר אותו עומד נפעם ונרגש מול טקסטים שלך שבפחות מ70 מילים מציירים עולם ומלאו ועוד קצת חומר למחשב מסקנות וגם עוד שתי דילמות לקחת הביתה ולחשוב עליהן קצת. כרגיל? אינצ'אנטינג

    אהבתי

      • זה כמו העיוורים והפיל היהודי שהם נדרשו לתאר אותו לחבריהם שלא הבינו מה זה הרעש הנורא שהם שומעים

        אחד ממשמש את החדק השני את החט השלישי את הזנב הרביעי את הרגל והחמישי נמחץ עי הכרס הגדולה של הפיל שהחליט לנוח  לרגע. כל אחד? יש לו חווית פיל אחרת לחלוטין. אז עם הבת דודה זה אותו הדבר רק בלי הפיל…..

        אהבתי

      • תשמע אתה מעלה את המוטיבציה לכתיבה אישית / אתנית – לפני בערך שבוע הבאת את "הבת דודה" ועכשיו אתה מביא "פיל יהודי". יש מצב.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s