הדיורמה של יוהאן

באך נטש באמצע קונצרט האביב
ונכנס בטעות לסטודיו של הערפדה, מדמואזל סטפאני ועכשיו הוא נסער.
היא שחטה אותו במט כזה… שכל מחברות התווים שלו יראו מה זה
ויחרטו במוחו טוב-טוב את ערכו של הישבן הבורגני.
בנוסף, הכתימה את מחלפותיו ומחצה ברקותיו ובתנוכיו דיו שחור.
מיותר לציין שתיעבה את יצירותיו, במיוחד את השמימית – אייר (AIR).

לו רק הייתה מוכנה להקשיב, היה בשמחה מפרק עבורה את התיבות – מגלה את השברים –
שהרי אחת לגיטרה, שנייה לפסנתר ושלישית לעוגב מהגוני.
אבל זו אישה עם מכחולים, הידק בשיניו – אמזונה, רק שפת מהלומות.
מובן שלעולם חוזרת ועתה אין שום צורך ש"יעבדו איתו",
או יסבירו לו את משמעותם הצורמת של הזמנים המודרניים.

ודאי שניסה, מספר לא מבוטל של פעמים,
להאזין למלודיה של "גבר הולך לאיבוד" (כולל ביצוע מקיסריה),
אך נאלץ לסתום את אוזניו בכוח.
הלחות של הצליל הייתה בלתי אפשרית.
בהווה למד את הלקח המלוח על בשרו,
כי קיסוס שמזדחל ממרפסת אבן קפואה בלב ליבה של אירופה,
איננו בהכרח ידידותי יותר משיחי שרך ים-תיכוני.