על הדשא

למנגל הם קונים את הקבבים הכתומים של מישה ובניו.

קבוע סביב יום השואה, איזה עשרה קילו.

לרוב אז, יש עליהם מבצעים ממש טובים.

אבל גם בלי – הם זולים והילדים טורפים אותם בפיתה.

הודו וחזיר, נוצות עם פרווה והצבע בא מהפפריקה.

חוץ מזה, בין כה, כבר שנים היא משתפדת מהצד ולא מרגישה את ההבדל בטעם.

אם רק אפשר היה להכניס אותה, רגע אחד לפוקוס ולשחרר את הנטו – היא הייתה שופכת,

שכל עוד היא מארחת את שלה ושלו כל חג, על הדשא בגינה,

פלוס מינוס עשרים וחמישה איש – היא לגמרי זכאית לפס רחב.

והוא? להתעלף מלהסתכל עליו מנפנף…

כל כך מזיע! צער בעלי חיים.

אבל מאושר – בעצמאות ובשפע הוא משרת את המשפחה המורחבת

וכשיסיים להתערבב בעשן ובזבובים, יתענג בעצמו

על כמה טחונים בתוספת ערימה בריאה של צ'יפס – שעמד והתקרר –

לא נורא, כי מה שמחכה לו ולכולם בהמשך,

זה קרם בוואריה במארז משפחתי וחלפון על הפלזמה.