על הדשא

למנגל הם קונים את הקבבים הכתומים של מישה ובניו.
קבוע סביב יום השואה, איזה עשרה קילו.
לרוב אז, יש עליהם מבצעים ממש טובים.
אבל גם בלי – הם זולים והילדים טורפים אותם בפיתה.
הודו וחזיר, נוצות עם פרווה והצבע בא מהפפריקה.
חוץ מזה, בין כה, כבר שנים היא משתפדת מהצד ולא מרגישה את ההבדל בטעם.
אם רק אפשר היה להכניס אותה, רגע אחד לפוקוס ולשחרר את הנטו – היא הייתה שופכת,
שכל עוד היא מארחת את שלה ושלו כל חג, על הדשא בגינה,
פלוס מינוס עשרים וחמישה איש – היא לגמרי זכאית לפס רחב.
והוא? להתעלף מלהסתכל עליו מנפנף…
כל כך מזיע! צער בעלי חיים.
אבל מאושר – בעצמאות ובשפע הוא משרת את המשפחה המורחבת
וכשיסיים להתערבב בעשן ובזבובים, יתענג בעצמו
על כמה טחונים בתוספת ערימה בריאה של צ'יפס – שעמד והתקרר –
לא נורא, כי מה שמחכה לו ולכולם בהמשך,
זה קרם בוואריה במארז משפחתי וחלפון על הפלזמה. 

 

7 מחשבות על “על הדשא

  1. חג שמח. אצלנו עושים על האש בלי נוצות ובלי צבע. הכי טוב שיש, קונים אצל משה לוי או מישהו בשם דומה. אני לא יודעת איפה זה בדיוק כי זה בעמק שרה. אני לא מגיע לשם כי אני גרה רחוק משם, ברח' הנדיב, פניה מהשלום.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s