קמפינג – פרק 4: אנשי ספר


לקמפינג – פרק 3: להבות חביבה / עופר גורדין

הוא יודע להקריא מקסים את מה שהוא כותב, אין ויכוח. אבל שלא יבלבל לי את המוח, שלא היה לו מושג שהוצאנו את "הכומר ז’וליאן". בשביל מה לקח אותי לחומוס המעולה של תאופיק?… כמה שהייתי רעבה ככה הרס לי את התיאבון. תוך שנייה. איזו חוצפה יש לו להכניס לטקסט גרפי כזה את צבי? ועוד בשמו האמיתי! הרי צבי הוא אדם כל כך פרטי, זה יגמור אותו. שיספר למישהו אחר שזו לא נקמה… ואת האסיפה ההיא בלהבות חביבה, שחס וחלילה כל מי שמכיר, לא יפספס את ההקשר. קלטתי, קלטתי בגלל המילה "להבות", היה חייב. ושקופה ההקבלה של ההוצאות להורג. אבל את הנסיעה לרומניה? שהם עשו בתקווה להריח שורשים, למצוא את הצל של הבית שהלך ודלקת הפרקים… ככה לשרוף חומרים אישיים של אדם אחר? כל כך לא מקצועי! …מילא שדחף לשם את ג'ורג'י …שפן בכובע של קוסם….נו חדשות ישנות, מה אני מתעצבנת? מלחמות סופרים… הוא בטח משוכנע שבגלל שהוא אמן, לא צריך להיות לו איכפת, כי הוא מחויב רק לאמת פנימית ולחופש היצירה ולכל הבולשיט הזה. למה לא? שיכניס – האמנות משחררת.

ברור שלא אמרתי כלום. אולי שם לב שאוזניים שלי בוערות ואולי לא. בסדר, שמעתי. כבר אמרו לי שאני רגישה מדי וגם שיש לי טמפרמנט של מרוקאית, גזעני אה? אבל אז, זה היה בהקשר מחמיא. כל פעם מחדש, כמו אלמוג קריסטל זה חוזר ומתנפץ: הייתי צריכה להמשיך בארכיאולוגיה ימית. פרופסור שחף אמר בזמנו, שיש לי אינטואיציה הידרודינמית יוצאת דופן ואחרי הלימודים הציעו לי מלגת מחקר סופר יוקרתית. שלוש שנים בדנמרק עם אופציה להמשך, כסף מצוין, מגורים, הכל. שניים מהקוראים "המחתרתיים" של ג'ורג'י, שלמדו איתי, הלכו על זה, אבל לי זה ניראה כיוון לא מספיק נשי (כזה טמטום!), העדפתי לרוץ לנישה הספרותית (ולקרוא כל היום חומרים של אחרים…). אני יכולה לחתום, שהתמודדות יומיומית עם גולגולות שדגים ניקרו, טירות שנסחפו או טרגדיות מצולות אחרות, היא עניין מפרה פי כמה ממפגשים עם "אנשי-ספר" ו"אוהבי מילה" – חיים. נכון – היה אז גם את צחי, שעשה רושם שבחיים לא יהיה מסוגל לעזוב את הארץ ליותר משבועיים. עד שכעבור שנה וחצי, דור שני מה דור שני, עזב עם מתנדבת גרמנייה ומאז הוא יושב שם כמו גדול – במינכן, מחבק אותה ואיזה שנאוצר בגודל של מקרר. חבר משותף שלנו מפעם, שביקר לא מזמן בגרמניה, טרח לעדכן אותי שפגש אותו… "שלומו עלא-הכיפאק, הוא כותב רומן".

 

לקמפינג – פרק 5: נוריות בעגמומית / עופר גורדין

10 מחשבות על “קמפינג – פרק 4: אנשי ספר

  1. הפעם אפילו צחקתי . כלומר, התחלתי להבין חלק ממה שאתם כותבים. כפי שכתבתי אצל עופר או שנדמה לי שכתבתי שם ,אני מרגישה שאני מפתחת סוג של תחכום המאפשר לי להתחיל להתמצא בשפת הקודים והשיח הדינמי המתנהל ביניכם. כעת אני חשה חזקה מספיק לנסות להתמוד עם החידות של הטקסט הבא. אני מקווה ( כפי שציינתי שם) שהדבר יפעל את פעולתו המשקמת על תאי המוח במקום התשבצים והסודוקו שאיני מצליח לפתור ( הצלחתי קצת באלה של הילדים).  
    אני אוהבת את הציור שבראש העמוד . אני מקווה שהלב לא שקע במצולות הים אלא זה בית הגידול שלו.

    אהבתי

      • עד רגע זה לא חשבתי ששמש יכולה לזרוח בים. החיים פשוט מפתיעים. פשוט לא שמתי לב למרות שהייתי לא פעם, לפני המון שנים ליד הכינרת. גם אם לא השקמתי בשעות הזריחה בוודאי, באותם הימים, יכולתי להחין בכך לפני שנרדמתי.ובים המלח, הרי גם שם הייתי וראיתי את השמש שוקעת בים. האם רק דמיינתי זאת. אני נזכרת. כעת , ברור לי שהיא שקעה מול הים. היכן זורחת השמש באילת ? עולמי הברור התערער לחלוטין. זה עולם פלאי שהכל בו משתנה באבחת אמירה, זיכרון או מבט . יש לי המון מה לחשוב עליו, כעת כשאצא לטייל בשקיעה.

        אהבתי

      • מסכימה איתך שולמית, השמש נורא מבלבלת.
        מסרי לה ד"ש שם בשקיעה ליד באר שבע. לכאן היא לא מגיעה, או שאולי זו אחותה שתמיד כל כך מאחרת.

        אהבתי

      • תודה שולמית. אין לך מושג כמה גשם יורד פה כל היום וכמה קרן של שמש, היא אובייקט לחלום עליו. כל מדבר נשמע כמו נווה מדבר. מקווה שתמצאי את השיר ותפרסמי אותו, שניראה.

        אהבתי

  2. מה אגיד, תמר. בתור מי שקוראת בזיגזג (אחרי מס' 2 שלך חיפשתי את 1 של גורודין, ועכשיו רואה את 4 אצלך, אז אשוב ואזגזג), בניגוד לשלומית לי אין אפילו סיכוי להגיע למצב של "להבין חלק ממה שאתם כותבים".
    אבל, תמיד הרי טענתי: הבנה איז [סו] אובר-רייטד. למה, הדג מבין? ולדג, בוודאות, יש אינטואיציה הידרודינמית יוצאת דופן (מאמינה שאפילו פרופ' שחף שלך, תמר, לו היו מעמתים אותו עם השאלה, לא יכול היה להתכחש לאמת כזו). והדג, רק לחדד, בכלל לא מחויב – לא לאמת פנימית ולא לחופש היצירה ולא לשום שמץ מכל הבולשיט הזה.
    אוהבת את הציור (רישום בצבע? לא בטוחה).
    כיף לשבת פה עם הקפה של הבוקר ולצפות במערכה נוספת של ההתגוששות הזו בין שניים מהקוראים "המחתרתיים" של ג’ורג’י. טוב, ניגשת מפה אל המכה-המקדימה של גורודין (שזה בעצם מבחינה כרונולגית אחורה, לא?)

    אהבתי

    • תודה הילה, שמחה מאוד שאת באה לבקר.
      ראיתי אצל עופר שכתבת שאת מזל טלה – אני גדיה עם אופק בדגים – אם כבר נכנסנו לזה. כך שאת צודקת – באמת מתקיימת הידרודינמיות עם קרניים באופו יומיומי. (פרופ' שחף אגב, כתב על זה מאמר אקדמי פעם, בשם "האסטרולוגיה של האידרה" – אולי אפשר למצוא את זה איפשהו).
      בינתיים – כן, זהו רישום בצבע שעבר מניפולציה מחשב קלה מבחינה צבעונית, המקור כאן:

      נכון – פרק 3 של עופר, כרונולוגית מקדים את הפרק הזה.

      אהבתי

  3. ברגעה הראשון חשבתי שאני מעדיפה את הציור כאן אך לאחר בחינה מחודשת הבחנתי שבציור המקורי הדג מחייך ובנוסף שוב התחברתי לצבעי הים התיכון למרות שבשבילי ים הוא הים הבלטי, על סלעיו השחורים, שראיתי כפעם כשהייתי בת תשע .זה הי הים כהה עם שמים של פולניה וגשם. איני  מבינה איך היינו בבגד ים וירד גשם . זה היה בקיץ. מי שמע על גשם בקיץ?
    פתאום נזכרתי שכתבתי שיר על כך. אולי אמצא אותו. אנימקווה שלא אתבאס כשאקרא אותו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s