לקמפינג פרק 21: דגים אצל אוה / עופר גורדין
שנים לא ראיתי את פרנקי והיום – מי היה מאמין, אני נוסעת לאסוף אותו מנתב"ג. אורח חשוב, לא שלי כמובן ובכל זאת בעלי לשעבר. הזדמנות טובה לנצל את הקרבה האקס-משפחתית וגם סוף סוף הגיאוגרפית – ולקפוץ באיזה ערב לנמל, ה-מקום לקחת תיירים ואני יודעת כמה פרנקי אוהב דגים. אני לובשת סגול, מתרגשת לפגוש אותו. הסקרנות איך הוא ניראה ואם נותרו בינינו שביבי גחלים. גם משמח הרעיון של לבלות כמה שעות, עם אדם שהוא 'לא כותב' וגם לא בענין של לנבור בספרים של אחרים (אלא אם מדובר בספרות מקצועית). שיחה קלילה על נשק או על השוק האירופאי – מצטיירת עכשיו כהרחבת אופקים.
חיבוקים בנוסח של פעם, אני נחנקת, די תניח – אתה מציף אותי בעודף רגשות שאין לי איפה לאחסן. איזה לא השתנה… מאוד השתנה! מדכא… גם אני כל כך הזדקנתי? לאחרונה שמעתי שאומרים "התבגר" במקום "הזדקן", כאילו אנשים בני ארבעים, חמישים, שישים ומעלה, עושים מרצונם טסט שני על גיל הנעורים. היו רוצים… אולי הדבר היחיד שלא השתנה וכבר שמעתי את זה בטלפון – זה הקול שלו והמבטא הגרמני שאוחז בעברית שלו כמו עלוקה מורעבת – לא משהו שאוזן ישראלית יכולה לסבול בקלות. נכון, לי זה לא קשה, אני כבר מאומנת, מאז. עדיין, מוזר לי לראות את שמו האמיתי מופיע על המזוודה – פרנץ (שולץ) – כי ברגיל, 'פרנץ' זה לא שם שהייתי באה לקחת מבן-גוריון.
הוא בא לעשרה ימים, הזמין חדר במלון ארט פלוס בבן-יהודה דרום לכל התקופה, כל כך קרוב כמו להתרסק עם הגלגל אחורה. החדרים שם קטנטנים אבל הוא מוקסם מהקונספט של אמנות מקור איכותית על הקירות. קיבל חינוך נוקשה לצריכת תרבות ותמיד התפאר ב"עין האמנותית" שלו. ספרים פחות, אבל אמנות פלסטית ומוסיקה (בעיקר בארוקית) – כמה שיותר.
בכלל לא עייף – מה הן חמש שעות טיסה בשבילו? מה שלומי? נורא מעניין אותו מה שלומי. כנראה לקח איזה קורס באסטרטגיות "הגבר החדש". יש לי מישהו? למה לא התחתנתי שוב? חיכית רק לי?
ברור פרנקי. ברור שלא, אבל למי אכפת. באנו להחליף מילים יפות ולא לחכות. הוציא מהשקית של הדיוטי שניים ונתן לי לבחור. היה לו בתיק חולץ פקקים מהודר, אלוהים יודע איך הצליח להעביר אותו דרך כל הבידוקים. תמזגי, מזגתי ולא הופתעתי, שלא היה משהו. אף פעם זה לא היה משהו איתו. למרות שכולם חשבו שפרנץ בטח… אוהו!… טוב, הוא היה מסתובב בכל מקום כמו טווס מיוחם ובמעשי – היו לו הברקות, אבל הוא תמיד היה מופת לריסוק המיתוס – שלשכב עם גבר מסוכן, שווה כל מאמץ (בהנחה כמובן, שאת יודעת מתי לעצור…).
בעבר היו לנו את הסטטוס והתפקיד שחייבו והיום? את המפה הבהירה ואת הכרוניקה שהייתה ידועה מראש – הקונספירציה – שום "נס היין והדגים".
אבל נעים שנשאר מנומס – תישארי?
לא פרנקי, מחר יום חדש.