קמפינג – פרק 6: גבול לפניך

לקמפינג – פרק 5: נוריות בעגמומית / עופר גורדין

 

כן, אלו דמעות. לא, מה פתאום? …לא בגלל שהזכרת את אווה והשנאוצרים השמנים שלהם… חשבת שזה הזכיר לי את צחי ומרח אותי בבכי?…. איפה…. הוא והגרמנייה שלו הם אייטם שסופית מאוחסן אצלי, בבוידעם החלוד מאחורי הלב – איפה שלא עוברות רכבות ואף כלב לא נובח. אז למה? בגלל שלמרות סרבנותן המאכזבת בדרך כלל של המילים, הצלחת לפורר בנשמה. כמה עצב וגם הרבה יופי. אם צבי יסלח לך… בסדר, אני אראה לו.

רעיון מצוין לנסוע לעגמומית! שנים לא הייתי שם ועכשיו כבר לא צריך לנסוע דרך בנימינה – כי אם עולים על כביש שש ויוצאים במחלף "הגבורה", מדובר בעניין של פחות משעה! כלום! …למרות שחבל נורא לפספס את מטעי הבננות שבצידי הכביש הישן… אבל בוא נחליט שלא עושים דרמה. רוב הסיכויים שנמצא שם – מצד אחד של החומה – את מחלקת הטפת מוסר, עם המשוואה השחוקה, שאנחנו נהיים כמו הגרמנים – ומן הצד השני – את שועלי שמשון החדשים. נו, רגיל – הדינאמיקה המחרפנת שמכחישה את הבור. אתה יודע שישנה תיאוריה, שהמציאות היא בכלל פנטזיה במצב של עילפון? אני לא צוחקת! נורווגי אחד, בשם לארס אנדרסון פיתח אותה וכתב עליה שלושה כרכים די עבים, באמצע שנות השבעים. לפני כמה ימים, מישהי שלחה אלינו קובץ, של פלוס מינוס מאתיים חמישים עמוד (אהה…עוד השתוקקות לרומן…), עם מלא ציטוטים מהספר שלו. הקדישה את כל הערימה לאבא ולאמא, שגידלו אותה על פי "עיקרון הרצף, הפנטזיה והעילפון"… אנשים דפוקים… אני אומרת לך. לא שייך. אין לי דעות קדומות, אבל לא היית צריך לקרוא יותר משלושה עמודים כדי להבין את הפרינציפ – יותר מדי סדנאות בכתיבה יוצרת ופחות מדי ויטמין בי 12… אם אתה מבין למה אני מתכוונת… שום אכזרית מדי, אל תהיה צדקן.

נסענו, לא דרך כביש שש. למה קניתי ארבע על חמש חדשה מהחנות, עם שני פסי נמר, אם לא בשביל לחרוש נוסטלגיה בפיתולי הארץ? בחיי איזה מדהים! הכל התמלא, דווקא בסוף האביב בנוריות צהובות שלא חושבות דקה אחת קדימה. עבור, עבור. עגמומית לחסידה, שימשית לעגמומית, עגמומית לסגלגל. שיחקנו באש. קצת אחרי קיבוץ "שערי יהודית", קרוב מאוד לגדר המערכת, בדחף של רגע, עצרתי את החיה הרעה (נוסעת טוב!) – עשר דקות מהיעד, הרגשתי שאני חייבת לצאת לנשום את האוויר של החוץ. ממש לא יכולתי לשלוט בעצמי וליד השלט "עצור, גבול לפניך", פשוט השתטחתי מרוב צחוק.

 

לקמפינג – פרק 7: כמעט לינץ' / עופר גורדין

 

13 מחשבות על “קמפינג – פרק 6: גבול לפניך

  1. התמוגגתי.פשוט התמוגגתי
    "שהמציאות היא בכלל פנטזיה במצב של עילפון? "
    " יותר מדי סדנאות בכתיבה יוצרת ופחות מדי ויטמין בי 12…"
    "הכל התמלא, דווקא בסוף האביב בנוריות צהובות שלא חושבות דקה אחת קדימה" 
    ובכל  הכל והמכלול. אמנם קצת דאגתי בגלל הגבול. אך אני מבינה שחזרת הביתה בשלום.
    אפילו הפסקתי להתעצבן על השכן הקודח, לא כמטפורה ולא משפעת , בשעה תשע בערב.
    כף, ממש כפיות, ההמצאות שלך 

    אהבתי

  2. כל הפרויקט הזה של הקמפינג מאוד מוצא חן בעיני. יש לכם המון זעם לירי. אני מסכים עם שלומית שהדרך היחידה להגיב לזה היא לצטט כמה שורות:
    "יותר מדי סדנאות בכתיבה יוצרת ופחות מדי ויטמין בי 12"
    "ליד השלט "עצור, גבול לפניך", פשוט השתטחתי מרוב צחוק."
    שמתי לב…

    אהבתי

  3. בעקבות שולמית (כל הזמן בעקבותיה…) גם'ני כאן ב"ציטוט כאמצעי תגובה": הכחשה מחורפנת באופן דינאמי, זה הפינג-פונג שלכם, גורודין-את-המר; אז גם אני, לא יכולה כבר לשלוט בעצמי וליד השלט "עצור, גבול לפניך", פשוט בוכה מרוב צחוק. איתכם בעגמומית, רגלי (אין רישיון לאלמנה) לאורך כל הדרך; אףכי בלי נוריות, בכלל.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s