קמפינג – פרק 14: צ'אטני מנגו

לקמפינג – פרק 13: במבי / עופר גורדין

לכל פרקי קמפינג

לאחר "תקרית אביתר ב. גלאון" ועד לטיסה שלי חזרה לארץ, נאלצתי לבלות עוד כמה ימים חסרי פוקוס בלונדון, ללא שמלות ועם תחושה מעט רעילה. כדי לטשטש אכזבות, התנפלתי על מתחמי האמנות בעיר, כמו משוגעת. חד משמעית – הביקור בטייט מודרן (Tate Modern), בתערוכה הרטרוספקטיבית המצוינת של הצמד גילברט וג'ורג' – ריענן את הזיכרון, שזוגיות אפילו גאונית, עשויה להיות גם רעשנית ומגוחכת וחבט בהידרת הביטול היחידני, שעמדתי ללקות בה. במילים אחרות – אם נחוץ ים, ישנן עוד דרכים לטבול בו.

יא אללה! כמה ערבית ועברית שומעים פה מכל הכיוונים! לא יאמן! לשונותינו העוינות באות לקפץ בממלכה האבודה, כאילו לא היה אתמול. חמש אחר-הצהריים, גשם דקיק מתחיל לזרזף ובתוך ההמולה הקפיטליסטית שנדחסת בתחנת סאות'וורקל (Southwark) של הטיוב (התחתית), מהגב הוא בא – "הי, תמרי הפטישה!" – כמו האנגאובר גרמני חטפתי את זה בראש. שום רמז מוקדם לא הכין אותי, לפגישה חזיתית עם גורדין על אדמת בריטניה. כששמעתי "פטישה", גם ניקר חד – עוד מלפני עידן הצבי – בתיכון כבר קראו לו "במבי", אין לי מושג למה – עופר הוא לא היה.

עוקב אחרי או מה? מאז "הטיול" לעגמומית לא נפגשנו. למען האמת, כבר שם, עלה לי על העצבים עם הטפות המוסר הביטחוניסטיות שלו. אם אנשים ובמיוחד גברים, היו קצת פחות רכושניים – שלא לומר סנטימנטלים כפייתיים, מול כל פיסת עבר משותפת, אנא לו יהי – ייתכן מאוד שהעולם היה מקום נסבל יותר.

מה אתה עושה בלונדון, במבי? דגשתי במכוון בכינוי ההיסטורי. רודף אחרי אלזה (מה עוד חדש?…). לא ידעתי אם הוא רציני, העדפתי לחשוב שמדובר בהומור עצמי, למענו.
ואת, תמרי? קפצתי לרחרח מה קורה אצל אביתר גלאון ולקנות מכנסיים, חסמתי. רק לראות את הבעת הפנים שלו, כששמע את השם "אביתר גלאון" ולהתמוגג. מאז שנות התשעים המוקדמות – בהן, אחת לשבוע, התקפדו שניהם לקרב כרישי ניאון, באודיטוריום של המוזיאון הימי בחיפה – ועד לתחרות העיקשת על הוצאתה של כל מילה כתובה לאור (בהווה) – אהבת צברים הדדית וחסרת גבולות לא דבקה בהם. בלשון המעטה.

הוא מכיר מקום – שאני נורא אוהב. תמיד היה לו זיכרון טוב, אין דבר שיכול לרכך אותי יותר מאשר צלוחית בריאה של צ'אנטי מנגו וכמות נאותה של סמוסות, אפילו אלכוהול לא. צוהר לקפה קטן, הפך בזריזות לישיבה ממושכת על כריות במסעדה הודית. המוזיקה ברקע, הכניסה לטראנס שפיריות סגולות שפילסו סלטות באוויר ונכנסו בעדינות מלחששת לתוך האוזן. דרינק קטן וגורדין מוסר לי את תיק העור החום שלו – תפתחי. מבחנה אטומה עם נוזל ירוק ושני אקדחים (נראו אמיתיים לגמרי – אבל מפלסטיק – ברור), היו מונחים בסידור המסורתי על סבך שיער שטני, אולי ראש של מישהו… להרגיע – זו רק פאה נכרית, הפְטִיש המוכר – באמת ארגן את הכל יפה, מקצועי, ממש ימי המבורג העליזים.

תשכח מזה גורדינון, הזמן במדחן אזל. למה שלא תגיד מה אתה רוצה, בלי כל תאטרון הבובות הזה? סוף סוף חייך (לשנייה), אך כעס לחתוך באמצע משחק. לקח בחזרה את התיק ורציני לגמרי סינן מה שסינן.

 

לקמפינג – פרק 15: נשיפות בעורף / עופר גורדין

4 מחשבות על “קמפינג – פרק 14: צ'אטני מנגו

  1. איזו התפתחות דרמטית. אני ממש נרגשת ומקווה שלא תתפתי.  לא הייתי סומכת על במבי. אכפת לו רק מאמא שלו ,ז"ל. כל חייו מוקדשים לנקום את מותה. שלא תפלי במלכודת שהוא טומן לך, לכאורה, בחסות המידנה . מעניין אם הבוסים שלו חשדו אי פעם במה שמניע אותו לרוץ מארץ לארץ. אפילו אלזה לא הצליחה להשתיק את הכאב. 

       

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s