המטרה: פרספקטיבה

שנת הלימודים מסתיימת. לא לפני שלימדו את ילדי כיתה ב' את חוקי הפרספקטיבה. חשוב. פרי חזר הבייתה עם שתי פרספקטיבות מעוררות השראה. אחת בצבע מלא והשנייה מינימליסטית בשחור-לבן-אדום. אחרי שפרצתי בצחוק – נכנסה התדהמה, אחריה תחושת הביזיון ובסיומה החרדה. שלוש מאות שישים מעלות של תהליך זריז ומעמיק.

כלקוח נאמן של חברת לגו, בשביל פרי, גן העדן המצוי – הן חנויות הענק של טרגט (Target). שם מחכים לו שני מעברים (ארבע קומות של מדפים כל אחד), שלא נגמרים, עם פסגת המוח הדני שמומחה בלרקום פנטזיות מחלקיקי פלסטיק.

 

חנויות טרגט – הלוגו
1,750 סניפים בכל רחבי ארה"ב! (נכון לינואר 2011)

 

 

אם לקית במצפון חברתי, אפילו רדום, בסופו של יום לא תוכל לטשטש את העובדה שחנויות כמו טרגט, מייצגות את תמצית הרוע הקפיטליסטי – תאומות כמעט זהות, של חנויות וולמארט (שאותן אנחנו מחרימים, הידד יש לנו אופי!). בקיצור אותה משפחה של תאגידים במובן הכי שפל של המילה. רק ביוג'ין (אורגון), שהיא עיר בגודל של רמת-גן גבעתיים – יש שני סניפי ענק של טרגט, כל אחד בגודל של מגרש כדורגל. חסידי ומלכי חנויות ההכל כלול ("חנויות לכל המשפחה"), יודעים להשוויץ שלא משנה איפה תכנס לחנות של טרגט, וולמארט וכו' – בפינה הדרומית של טקסס, או מתוך סבך מיוער במישגן, על גבול קנדה – הסידור הפנימי יהיה זהה – כלומר מובטחת לך התמצאות קלי קלות, ובמחירים שהדעת נגנבת.

אנחנו משתדלים מאוד להמנע, אך כשנוצר לחץ על סט ש"צריך" למצוא, ואיתו איזה חג שיוצק לקניה משמעות מסורתית – אני מודה שלא אחת אנחנו נכנעים, בכלל אנחנו הורים לא מושלמים ואני לא גאה בזה בכלל. מצד שני מה שמגיע מגיע – לזכותינו יאמר, שרחוקים מאוד מלהיות לקוחות קלים למשווקי מותגים או לדוחסי סחורות סיניות בגרוש וחצי. מעדיפים לקנות מקומי ולתמוך בשכנינו ומכרינו. אבל לא עלינו העניין, אלא על סוגיית הפרספקטיבה הרחבה שהפכה לחד מגוזית.

14 מחשבות על “המטרה: פרספקטיבה

  1. קודם כל התפעלתי מכך שכבר שבכיתה ב' מלמדים פרספקטיבה. אני מודה שלצערי, למרות שלמדתי זאת שוב ושוב, אני מתקשה לתפוס את עקרונות הפרספקטיבה. את זו שעל פיה פעל פרי אני עדיין מבינה. ולעניין הצעצועים. נראה לי שאתם עושים חסד עם ילדכם כאשר  אתם מגבילים את קניית אותם המוצרים שלעולם אין די בהם. אני עוקבת בתדהמה אחרי מה שמתרחש ביחסי הורים- ילדים-צעצועים,  בקרב מכרי ובעיקר במתרחש בעניין זה, בזירת הסבים- נכדים. פשוט הפקרות. סבים ( ז'ונ') אלה שרובם גידלו את הילדיהם לאור המילה "רק" לא מסוגלים לשים גבול למבול הצעצועים. מבקר בחדרי ילדים ייתקל בהמוני פריטים שלילד אין חפץ בהם, זמן קצר לאחר קנייתם. דבר זה מזעזע אותי מפני שאני קונה כפייתית ומפרנסת הרבה ילדים של  סינים , הודים , תאיילנדים ובעיקר את המעבידים שלהם. בעצם, לאחרונה, עברתי לתוצרת הארץ אך לא מהסיבות הנכונות.אני חוששת שהמון ילדי ישראל יגדלו להיות כמוני.

    אהבתי

  2. עדי – ילד שמנצח את השיטה נשמע כמו רעיון לסטרטאפ של דיסני, לא? עד אז פריספקטיבה בהחלט מעודד, עופר – כל כך אינדיבידואלי וייחודי!

    שולמית – אין לי מושג בחוקי פרספקטיבה – גם, לא פעם אחת למדתי ולא נתפס, אין לזה זכר, המוח מסרב להפנים. מה הן הסיבות "הלא נכונות" לקנות תוצרת הארץ?

    אהבתי

  3. לא בחרתי בחנות בגלל שזו תוצרת הארץ אלא בגלל שהדברים מצאו חן בעיני. הם גם יקרים יותר. זה בעיקר לא נכון כי מדובר בבגדים ואיני צריכה לקנות בגדים.
    חשבתי שרק אני לא מציחה להבין פרפקטיבה . יכול להיות שרבים אחרים מזיפים הבנת פרספקטיבה. פעם אפילו קניתי ספר מלומד על פרפספקטיבה.

    אהבתי

    • למרות הפוסט הזה, אני חושבת שכללי מפריזים בחשיבותה של "הפרספקטיבה", אולי זה בגלל הקושי לקלוט ומכאן התירוצים….
      אני מתגעגעת לבגדים בארץ – עולם ומלואו לעומת מה שקורה כאן.

      אהבתי

    • רעיון טוב, דודו. אני חושבת שהוא יאהב מאוד את היצירה הזאת, סוסים לוחמים והתמודדות עם פרספקטיבה – אקשן יותר מסעיר.
      בהקשר האמריקאי אני חושבת שהמטרה בלוגו של טרגט פחות מכוונת צבאית ויותר עובדת על האלמנט הציידי – שימוש בנשק למטרות צייד ו/או "הגנה עצמית" כלומר – שימוש אזרחי שווה לכל נפש… נפוץ מאוד ויותר מדי (ובאמת איכס….) ולצוד קניות – זה הרי הספורט הלאומי כאן.

      אהבתי

  4. אגב, למי שמתעניין, פאולו אוצ'לו איננו רק אובססיבי לפרספקטיבה. הוא עשה גם דבר מאוד משמעותי מבחינה פסיכולוגית בתמונה. כל הפנים של הלוחמים בציור קפואות, מי שמעביר את המתח של הקרב הוא דווקא הסוס הלבן "הזועק" במרכז התמונה. יש האומרים שהוא (הסוס) היה ההשראה של פיקאסו לסוס הזועק ב'גרניקה', או שלפחות הוא מהדהד בה.

    אהבתי

  5. פרספקטיבה -ענין נורא פשוט-איך הקטנים תופשים את זה שגעון- נסה להסביר למבוגר איך הברושים בשדרה הולכים ונעשים קטנים יותר ומתי חלון בבית לא מרובע ?
    ניסיתם להסביר ? מבטיח לכם שתסתבכו….

    אהבתי

    • … זה בטח עניין של גמישות בנקודת מבט – ככל שפחות מקובעת, קל יותר.
      עם זאת יורם, מנסיון אישי – אפילו שלמדתי את הכללים מוקדם, אני שורדת אותם באופן סביר במילים, תן לי לשרטט אותם גאומטרית ואני אבודה לגמרי…

      אהבתי

  6. בכתב ד המורה לציור אסתר מגדל, שהיתה גם המחנכת, לימדה אותנו איך לצייר פרספקטיבה. לוקחים את נקודת האמצע בדף: ממנה מעבירים שני קווים לשתי פינות הדף  למטה ועליהן מציירים עצים הולכים וקטנים. אבל איך זה ממשיך?? שולמית.. הושיעי..

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s