ליליאן

הם בחיים לא ייקחו אותך איתם
למועדון הגולף שבמורד הגבעה!
לא מכסחים שם את הדשא במשורה
כדי שפרווה על ארבע כמוך,
תייצר בסיטונאות ערימות חומות
שיידבקו לכדורים הננסיים
ויסתמו את החורים היקרים.

 


ליליאן זרקה לו את זה,
כשעברה עם אופני הכוכב המקושטות שלה
ליד המרכז הקהילתי
והוא ישב שם בצל, מתחת לעץ הדובדבן.
חובשת על הראש ברט נוצות מגוחך
שקנתה ביריד יום כדור הארץ
ומחייכת זיוף לכל העולם.
הוא שנא אותה על כך
ועל כל שאר ההערות הגזעניות שהפיצה נגד
משפחת הגולדן רטריברים רבתי.

 

 

איך היא מעיזה?
הם אוחזים במורשת כלבית
של סיוע הומני לנזקקים כבר שנים!
תנינה סוציופאטית!
עשירון עליון… בורה!
נוסעת בכיוון ההפוך –
לא מבחינה בכלל בלהק הכדורים הפורחים
שחוצה את שמי העיר.
…איך אמר לו פעם, אחיו בלונדי?
"היא עיוורת, אבל אני לא מרגיש שום צורך לעזור לה".

15 מחשבות על “ליליאן

      • מה את מגלה? ככה יו כן גט טו פור ואן אין ואן שוט פור נינ נייתי פיפ! הכלב במטוטא ממך לא יודע לנסוע על אופנים. מה שמזכיר לי את ההוא שבאו ושאלו אותו איך לימד את הכלב לשחק שח הולה ענה . שקר וכזב הוא לא יודע לשחק בכלל רק אתמול הפסיד לי 7 משחקים מתוך 10. אבל אני לא מבין מאיפה הדובדבנים הללו שהם יותר גדולים מהתפוח? מה זה עוד פעם אגדות על סיר הבשר ועל השומים והבצלים? מה אצלכם שמה בגולה יש דובדבנים כאלה גדולים? או שזה רק רמאות של פוטו שופ? וגם התפוחים אצלכם כאלה פיצפונים כמו דובדבנים כמו הדומים בהיו היו אי פעם שיקמים בעיר תל אביב? לא מתאים לך פשוט לא מתאים זה בנים בדרך כלל מתהדרים בגודל לא להם. מאד חשוד שאת נכנסת לויכוחים כאלה!

        אהבתי

      • עדי, ראשית הצחקת – כרגיל.
        עכשיו ככה – אין פה שום עבודת פוטושופ – זהו קולאז + ציור – ריאליסטי לחלוטין – עבודת יד נטו, שנסרק בסורק והפך לכרטיס ברכה. עדיין – כן, הדובדבנים פה גדולים מאוד (בערך בגודל של שזיפים) ועוד פרט טריוויה – העניים צובעים אותם בלבן ומשחקים איתם גולף.
        …דווקא מאוד מתאים לי להתווכח על גודל – למה שוב האפליה המאצ'ואיסטית-סקסיסטית הזו – שזהו עיסוק ודיון השמור לגברים בלבד?

        אהבתי

      • חלילה וחס וחס וחלילה לא שמור לגברים בלבד ברם אולם במטוטא ממך גברות הנכנסות לעומק הפלוגתא הזאת עשויות ואו עלולות (הכל כמובן תלוי בעיני המתבוננת ) להדרש  לבדוק בעצמן את גודל הסוגיה.

        אומנם גם אצלכם בעירה הקטנה שמה באלפיים של ואיומינג או איפה שאת גרה במקום ההוא יש כמה וויט יטראש שמתגודדות מסביב לולאמארט וגם ליד טארגט ומוכנות לקפוץ על המציאה ולבדוק את הגודל של המציע?  ברם אולם אם את מעונינית שהגברות המכובדות הללו מהPTA ומהכנסיה תמשכנה לדבר איתך? שלא לדבר להרשות לפרי להסתובב באותו רחוב  שבהם הילדים והילדות שלהם מסתובבים אני מציע שלא תציעי לעסוק בעניני גודל בבודאי לא בפרהסיה. יש דברים שאת יכולה לעשות בפרטיות של פייס בוק אם את רוצה אבל בפרהסיה לא ולא ולא ולא ולא מכל משמר לא! ואל תחשבי שאם זה בעברית? זה יעזור לך. את המכשפות מסאלם תלו על הרבה פחות….

        אהבתי

      • … בין כה אף אחד לא מדבר איתי כאן. פשוט עניין של מחסום תרבותי (בשביל זה יש לי אותך, עדי)…. ונגיד שהיו מדברים – אתה בטוח שהיו עושים כזה עניין מגודל של דובדבנים?…מוזר…כי זה נשמע לי כמו שיח נשים קלסי ובלתי מזיק… מכנה משותף חובק עולם.

        אהבתי

  1. הטקסט והקולאז' מקסים, משעשע  ומלא חן. גם אני ברב עוונותי לא הבחנתי שנפגשנו בכלב כבר בתמונה הראשונה. באונירסיטת בן גוריון רואים המון כלבי ג.ט צעירים כי סטודנטים לא מעטים מאמנים אותם לקראת המסירה לעיוורים. הם תמיד מובלים בחגורה ולעתים כואב הלב לראות אותם מנסים להתקרב זה לזה ולשחק. לעתים זה מתאפשר להם אך לא במידה מספקת מבחינתם. בעצם, גם ילדים אנחנו מובלים על חבל מטפורי במסגר הסוציאליזציה (התפרנסתי מזה).  כנראה שזה תהליך נדרש.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s