קמפינג – פרק 28: דודה שלי

לקמפינג פרק 27 – מה שיותר כחול / עופר גורדין

 

בחיים לא עשיתי את זה ככה – זה נכון, מודה. אומנם זייפתי די הרבה דרכונים במהלך חיי – אם ללכת על המשמעות המורחבת של הפעולה – אבל תמיד הקפדתי לבצע במשרד ממוזג, פורמאלי – הכל על השולחן וגם לא – אין שום סיכוי שהייתי מתבלבלת ומחליפה שם זר, בקלסתרון. אני צריכה להסביר לך, במבי? אתה הרי יודע מצוין, שאצל כל מי שלוקה בפרספקטיבה הפוכה – המימד השלישי, פשוט דפוק.

זניח – כל אלו ביורוקרטיות וענייני מערכות, דברים להלחים – כי כבר ריחפתי מעל, מוצפת בהתרגשות עצומה לקראת הנסיעה לצרפת. המחשבות המיסו – אולי שכחתי שם אלמוג זרחני? או מסעיר מכך – לב של חייל? ניסיתי להצפין ממנו, אבל ללא הועיל – במבי הריח את הדיבור הפנימי שלי על "אירופה שלו", כמו כלב גישוש-עשרה-חושים ואף הצליח לקלוע בול: "לנורמדי?!", הנה הוא משתולל! בטוח שהמקום הזה רשום בטאבו כגן העדן הפרטי שלו.

אתה לא בא גורדין, שכח מזה. מדובר בשבוע צלילות ואתה שונא מים, חוץ מזה אני צריכה חופש. תעבוד על הכתיבה וכשאחזור לעבודה באמצע אוגוסט, אני מבטיחה לקרוא הכל, לנדנד לצבי ולעשות את המקסימום כדי לקדם את הספר שלך – כולל הפרקים על מנגנוני ההשהיה. הוא ידע שזו עסקה טובה והשתתק.

מזכיר קצת, איך פעם, דודה שלי,"הדפסית" מבאר-שבע ואני, פגשנו אותו במקרה, לכמה שניות, בדיוק כשמיהר לאימון סולמות זכוכית במתקן המזרחי שברחוב הרצל… זה היה אירוע מכונן! איך היא, במאמץ רב ובתיאטרליות מפילה, הביאה שם, את ה"נעים מאוד" הכי מלנכולי שאפשר – מתתי מצחוק! אחר כך, משכה אותי אחוזת אטרף ביד, לקפה הפינתי של הייקים החדשים – וקנתה לי עוגת נפוליאון מפוארת (בבית קראנו לנימרוחת הזו – קרם שניט), כמו פעם כשהייתי ילדה והיא הייתה מורה שמבינה בילדים ומספרת בזמן טריפת הקרם העשיר ועלי הבצק הפריכים באבקת הסוכר – מי היה נפוליאון. את צריכה לדעת דברים כאלו,  זה ידע  א-ל-מ-נ-ט-ר-י !

ללא כל ספק – המפגש החטוף עם במבי, סיפק לה בערה ולגיטימציה לחזור על תכסיסים מוכרים (כמו בתקופה שהייתי נשואה לפרנקי… כל שני וחמישי…) וכשסחטה לימון שלם לתוך כוס התה הגבוהה, ניגנה לי שוב את המזמור ההוא בקול רך – אני אוהבת אותך, את חכמה, יפה ומוצלחת – חשבת פעם, מה אמא שלך הייתה עושה לו ידעה?… ביס קטן מעוגיית המרציפן. שמו יותר מדי סוכר. תלתה בי מבט מסורתי מאשים ומבלי כל הכנה מוקדמת, החרידה את האוויר בצווחה דקה: מה את מחפשת אצל כל המשוגעים האלו?! בשביל זה סבא וסבתא שלך סבלו בחוץ לארץ??? אני לא מבינה… מה בדיוק הבעיה? למשפחה שלנו אין מספיק כסף??? במקום להרגיש משהו, המוח שלי עשה אנליזה פשוטה: אלוהים אדירים! אני באה מרקע כל כך בורגני……

 

קמפינג – פרק 29: סיבוב על היאכטה / עופר גורדין

 

5 מחשבות על “קמפינג – פרק 28: דודה שלי

  1. אוי, תמרי, תמרי. הבורגנים מחזיקים את העולם על כתפיהם. לא ההמונים גסי הרוח ולא האצילים המנובנים. החכמה מצויה בקרב הבורגנים. חבל שאחדים מילדיהם בועטים במזל שלהם ושוקעים בחזיונות מהפכניים כאשר בסופו של דבר הם נשברים ובעיקר נשברות על צוקי החלומות הסנטימאנטליים הבאנליים ביותר. ראי אותך נסחבת אחרי האיכר המשוגע שמתסובב במכנסיים קצרים ובסנדלים, שהורס לך את החיים.תמצאי לך מישהו ברמה שלך שיתן לך חיים טובים כמו אבא שלך דר' פרנקלשטיין. מה רע בכסף.? זה קונה תרבות והשכלה. משפחתנו היא מן הבורגנות הגבוהה, מן האינטליגנציה ולא של בעלי המלאכה. תזכרי שאנחנו מקרקוב ולא מווארשה. בכל אופן, איני זוכרת שאכלנו עוגת נפוליאון וגם איני זוכרת שהכנתי כזאת בבית. כידוע לך אני מקפידה על תזונה בריאה  שבזכותה כל האנשים אומרים לי שאני נראית צעירה
     ב20 שנה מגילי. אני זוכרת היטב את הפגישה עם הבחורצ'יק שעשה לי שוק  ואת הישיבה בבית הקפה אך ברור לי ששתינו תה ואכלנו סלט בריאות. יקירתי, את מבלבלת אותי עם דודה שולמית שלא יודעת לסגור את הפה שלה, לא באוכל ולא בדיבורים ( אבא שלה, אח שלי תחתן לא כל כך טוב), גם היא, מאז שיצאה לפניסה, עושה את עצמה אמנית . ילדה חמודה, אני שמחה שאת  זוכרת שסיפרתי לך על נפוליאון וגם ששתינו תה עם לימון אך אני מבטיחה לך שאיני יודעת להכין קרמשניט. אני מעידפה לשחק ברידג'. דוד ארטור,לפני שקיבל סוכרת וכולסטרול היה קונה בקונדיטוריה של פרדי.   
    תסעי לאירופה ותחזרי עם בחור טוב , תשכחי מהבמבי הפושטק.  

    אהבתי

  2. תמרי חביבתי. במקרה ראיתי מה היא כתבה עלי. חושבת את עצמה אנטליגנטית ואמנית גדולה. זה בא לה מאמא שלה. הם עשו לי צרות כשהתחתנתי עם דוד יוזק, בעלי היקר, זכרונו לברכה. איזה יפה הוא היה. גם לי לא היה חסר שום דבר. אני מאחלת לך אהבה כזאת. תלכי אחרי הלב שלך ואל תשימי לב מה שאומרים לך.   בדבר אחד היא צודקת , אני הייתי מכינה לך עוגות קרמשניט, גם לבעלי. היא אומרת שבגלל זה הוא מת מוקדם, בגלל האוכל שלי. אבל אני אגיד לך את האמת. הוא מת שמח ולא עצוב כמו הארטור היבש שלה. תבואי לבקר, אפנק אותך כמו כשהיית ילדה קטנה. 
    אוהבת הרבה, דודה שולמית 

    אהבתי

  3. דודות אהובות –
    …לא העליתי בדעתי שאי פעם – תגיעו לקרוא את הפוסט הזה…אני נבוכה ונרגשת בו זמנית מהמפגש המשולש, הזיכרונות, הרגשות והסיטואציה כולה. אתן גדולות מהחיים, תמיד הייתן. תודה ענקית לשתיכן!

    אהבתי

  4. תמרי. איזו שמחה את מביאה לנו. הינה,בשביל זה עשינו שלום ואנחנו כותבות לך ביחד. נפגשנו בחתונה של הבן של שורקה ( בקרוב אצלך). חבל שבגלל הנסיעה לאירופה לא יכולת לבוא. היית פוגשת את כל בני השכבה שלך עם בני זוגם ועם הילדים.היה שמח. אין דבר, תבלי אך אל תשכחי לנגב טוב טוב את עצמך כשאת יוצאת מן הים. שם זה לא כמו בישראל
    אגב, המוזר הזה, במבי ,גם היה בחתונה. הוא קשור מצד אשתו לצד הכלה. פרא אדם. הגיע עם סנדלים וחולצה בחוץ.היא דווקא נחמדה מאד. הם נראו ביחד כמו זוג יונים. לא הוצאנו מילה מהפה.רק הסתכלנו ושתקנו.  
    באהבה, הדודות הדואגות

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s