קמפינג – פרק 30: פרנסואה

 לקמפינג פרק 29 – סיבוב על היאכטה / עופר גורדין

 

לא עוד כתיבה אסוציאטיבית, כמה אפשר? עדות ישירה. היום השלישי שלי כאן ומדהים לגלות מחדש מה יכול לשרוד בתוך הים כל כך הרבה שנים. מילא המתכות, אבל הבשר של העובדות… וזה גולש גם לרצועות החול – למשל פרנסואה, שצלל איתי היום (עבדנו בזוגות), נתקע בזמן – אבל נהיה הכי רלוונטי שיש. חתיכת היסטוריה וגם השתקפות משכנעת לדבר איתה על קטנות (איך האינטואיציה יודעת לכוון!). פעם כשצללתי בראס מוחמד בסיני, צוללן ותיק מאוסטרליה אמר לי שמניסיונו, הכי מרגש לחוש רב-תרבותיות מתחת למים, הרבה יותר מאשר מעליהם. למרות שהמילה "מרגש" – השחוקה כבר להתעלף, זה נכון – גם לי, זה עשה את זה עם פרנסואה. חייל שנטש מטוס בגיל תשע-עשרה, אבל עדיין אלוף עולם שני – בלוחות זמנים, בפיצוח קודים ובנשמה גואה. בא לי לקחת אותו בחזרה איתי לארץ, אחרי שנסיים את השבוע פה – לקנות לו מגבת, כמה טריקו בצבע לבן ולשמור אותו אצלי בדירה בבן יהודה – שלא ישתנה אף פעם.

הוא גם צלם. אחרי הצהריים, אכלנו צדפות חיות, שממש פרפרו לנו בפה עם הלימון ודיברנו שעות על תיעוד של זיכרון. זה מה שהכי מעסיק אותו – איך לתפוס זיכרון ולא לתת לו לברוח, זו הסיבה שבא לנורמנדי, להחזיר את הדופק (טוב, הוא לא היחיד…). אולי קצת פולני מצידי, שישר אני דואגת –  אבל כשהוא דיבר ובחנתי את שפת הפנים הכובשת שלו, ניסיתי לחשב כמה קומפלקסים כבדים יכולים לצמוח מהמוטיבציה לאחוז בחוזקה דברים שחלפו – אבל הפסקתי די מהר, כי יופיו הנערי של פרנסואה, סתר כל רמז לקווים אובססיביים. כוחו של הגנום הצרפתי, מלביש אותו בכנפיים ונונשלנט.

לא מפריע לו שאני מבוגרת ממנו בעשרים וכמה שנים (הוא חזר על כך, כמה פעמים), מוזר- גם לי לא… שינוי מרענן … אולי לא הכי קלאסי, אבל אני חושבת שאני שבי אחריו. אין דרך אחרת להסביר, למה כל כך מהר סיפרתי לו על פרנקי, העינויים הנורווגים והעבר הסבוך שלי עם המעצמות האירופאיות. ניגוד גמור לחוק יסוד אצלנו במשפחה, שאומר – שאסור לספר למישהו שחשובה לך דעתו, עניינים רגישים, עד שלא עוברות לפחות שבע שנים (!) מהאירוע עצמו.

דודה שלי (הבאר שבעית), תמיד מזכירה את ההורים שלי, כהוכחה ניצחת למה קורה כשסוטים מדרך הישר הזו. מעניין אם היא הייתה מעניקה חנינה במקרה של פרנסואה? אולי הייתה מוכנה להתגמש ולראות בו מקרה יוצא דופן בהתחשב בעובדה, שהוא בן תשע-עשרה כבר כמעט שבעים שנה.

לקמפינג – פרק 31: פריימים הרי גורל / עופר גורדין

8 מחשבות על “קמפינג – פרק 30: פרנסואה

  1. תמרי. אחון אותך ולו בשל "בא לי לקחת אותו בחזרה איתי לארץ, אחרי שנסיים את השבוע פה – לקנות לו מגבת, כמה טריקו בצבע לבן ולשמור אותו אצלי בדירה בבן יהודה – שלא ישתנה אף פעם." או "אסור לספר למישהו שחשובה לך דעתו, עניינים רגישים, עד שלא עוברות לפחות שבע שנים (!) מהאירוע עצמו."
    רק אשה לעצמי לתקן את האמירה האחרונה : " לעולם, אסור לספר עניינים רגישים למי שדעתו חשובה לך" עליך לזכור, ילדתי שאין טוב מהסתרה ואפילו שקר. הרי בכך את עושה חסד עם מי שאת אוהבת. למדתי זאת, בדרך הקשה. איש לא רוצה שיאמרו לו את האמת. בוודאי שאין הוא רוצה לשמוע זאת מפי אדם אהוב ( אני מתכוונת לזכר ולנקבה. השימוש בזכר לשם נוחות) . למדתי שהאמת , גם כשהיא יפה היא, לעולם, מכוערת יותר ממה שהאדם מסוגל לשאת.

    הפרנסואה הזה נראה לי חמוד. מסוג אלה שנעים לבלות אתם בחופשות. ביום, יום הוא עלול להיות מיגע אלא אם גילית בעצמך רגשות אמהיים. את יכולה להתחיל להתאמן עליו. לא ירחק היום ותצטרכי להחליף לו חיתולים.

    שמחתי לקרוא שאת כל כך אמיצה. איני יודעת ממי קיבלת את האופי ההרפתקני שלך. אגב, זה זמן טוב לבוא לבאר שבע. היום היו רק 36 מעלות חום. היה די נעים. אפילו לא הדלקתי את המזגן.

    אהבתי

  2. תמרי, האם עלי להודות לזיכרון המתעתע שגרם לי לקרוא את הטקסט כאילו לא קראתיו אף פעם ואז לפגוש בהתעה את התגובה שלי ( כשאתפנה , אקרא אותה).כל כך שמחתי לקרוא שאת שוב עם פרנסואה עד שלא נתתי את דעתי ללופ המהנה שבו נתקעתי. אהבתי את הרישום ואת הכתוב. האם יחזרו ימי קמפינג רבי המעש והמסתורין?  

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s