לקמפינג – פרק 37: מסיכת מוות / עופר גורדין
דודה שלי מבאר-שבע בדלת. הביאה לי מתנה הדפס חדש שכבשה – יונים על חוטי חשמל ומסוק צבאי, גווני חום-סגול-נגב, באמת יפה. את זוכרת שסיפרת לי פעם, שכשאין מוצא, את מאלו שעפים? אז זהו – במיוחד בשבילך, תמרי – 'שלום ובטחון'! התמוגגה מעצמה וצחקה בקול רם מדי. יונים גם מביאות מזל ועדיפות בהרבה מאווזים, שלא תגידי שלא הזהרתי אותך… אגב, נפטרת מהם כבר?
העברתי אותם לפריזר, התגוננתי.
טוב מאוד! ועכשיו היא רוצה לשמוע הכל על פרנסואה, הנער שאספתי מהמים, בתולת-ים שכמותי. כשהאוזניים שלה נפקחות אופקית, היא נראית כמו לוכד ארטילרי של גלי רדיו וגם מבלי להיות רוחנית מי יודע מה, זה מפעים וביומיומית אף מעצים.
אספתם בנורמנדי גם חרסים? …העבר יכול להיות מסוכן ולרדוף אחריך בכל מיני תחפושות. כמו שסבתא שלך הייתה אומרת על זרובבל, דוד שלך שהיה את יודעת, חבר ב'הגנה' – לא עזר לו בכלום שהיה בחור יפה ושאהבו אותו כל הבנות כמו בונבוניירה… שזה מזכיר קצת ממה שסיפרת, את החמוד הזה פרנסואה – כי לא האישיות, אלא התקופה חיסלה אותו והשאירה ממנו רק צללית מורבידית. בעצב כבד הזכירה את אחיה הגדול ואז, כמו עוף טורף, צדה בהנחתה את המריר שבמבי השאיר פה, כמעט לפני שבועיים. אפשר לפתוח? 'מכורה למתוק ולקפאין בכל צורה' – לא תכננתי, אבל זה צלצל לי באוזניים כמו פעמוני יום שלישי – המשפט מוכה הטינה, דרכו אימא שלי נוהגת להשמיץ את אחותה. בטח שאפשר, דודה. מבדר לראות איך כזו מרגלת מתוחכמת, דורכת לעצמה על הזנב. ברור שלא אמרתי כלום, ה'אקסלסיור' תשעים אחוז הוא שוקולד מעולה ונוטף קפאין, שתהנה לה… "מבמבי באהבה"….
חצי חפיסה נעלמה במהירות. האם אני יודעת שעבדה פעם כציירת חרסים? לפני המון שנים, בשביל רשות העתיקות. הם צריכים את זה לקיטלוגים שלהם. היה מאוד מרגיע להוציא מפעולת האמנות את העוקץ ולהתאחד עם שכבות דוממות שנקברו מתחת לאדמה. עד שהגיעו לחפירות בהן נמצאו עצמות אדם, ליד הכלא הרוסי במשולש. זה חתם מבחינתה את כל העניין – כי – סליחה, היא אמרה להם: עצמות ומסיכות מוות אני לא מציירת. אם זה בטבע דומם של סזאן – בסדר גמור, אבל בשביל שדוסים ופוליטיקאים יהפכו אחר כך את כל העולם, על מנת שלא נזכור שחול לא שווה אפר? חנקה בזעם ופניה האדימו. את לא חושבת ככה, תמרי? היית מקריבה את הכישורים שלך, כדי שכל מיני שמנדריקים יחגגו על דם ודי-אן-איי?… טוב, לא בשביל זה באתי עד לכאן, הוציאה מניפה פרחונית ונאנחה. אולי יש לך במקרה שרדונה?
אומנית זעירה 
אוי, תמרי, כמה הייתי מתמוגגת כעת ממריר 90% ואפילו 85% . מקופאין נגמלתי ונראה שאצטרך להיגמל לחלוטין גם מהמתוקים. מה נשאר לי אם לא סיפורי המרגלים שלך ועלילות הפרנוסאה. העיקר לא במבי. אין רע מאהבת אמת למהלך עלילה מפותלת שהרי אהבה כזו לא מותירה ברירה אלא מחייבת מהלך צפוי מראש ועל פי רב, גם סוף מצער שלא הייתי מאחלת לאחייניתי הקטנה והשובבה.
אהבתיאהבתי
תודה שולמית.
אני חייבת הסבר לחידה הזו – "אין רע מאהבת אמת למהלך עלילה מפותלת…".
(גם אני נגמלתי מקפאין, מצד שני ל- 90% לא אומרים לא – יש בו יכולות אדירות להוקיע מלודרמטיות של סופים מצערים).
אהבתיאהבתי
אתמול, משסיימתי לקרוא את הטקסט הנ"ל, קמתי, התרחצתי , התלבשתי ולא הלכתי למחאה אלא לחנות לקנות 85% . ידעתי שאמור להגיע משלוח חדש למלא את החסר בשבוע, שבועיים האחרונים. בהמשך גם גיליתי שוקולד 90%. עדיין לא טעמתי אך אני משוכנעת שהוא טעים כי ארץ יצור – פולין.
ולהסבר; באהבת אמת יש הרבה מן הצפוי. כלומר, אהבת אמת לא מותירה אופציות אלא מתווה דרך . בעצם, מה אני כבר מבינה באהבה ועוד באהבת אמת או באמת בכלל. אהבת אמת כרוכה בתודעתי במסירות נפש ובעיני זה מצב מסוכן לאוהב ולאהוב. אהבת אמת? ראיתי יותר מדי טלא נובלות בחיים שלי וגם קראתי ספרות קלוקלת
אהבתיאהבתי
הכי טוב, אלך לנסות את ה90%.
אהבתיאהבתי
כן, זה הצד החלש של האחוזים הגבוהים – הם מטשטשים את יכולת ההתנגדות וההתמרדות יחד עם זאת… 90% מפולין…נשמע חומר חזק (…לנסות רק לבד ובחושך).
….יש בעיה עם המושג 'אהבת אמת", שנשמע כמו ססמת בחירות והשחיקה שלו גרמה לו לההפך למזון פיטום של טלנובלות. מסכימה גם ש'מסירות נפש' נשמע נורא מאיים.
אהבתיאהבתי
" מסירות נפש " בדומה ל"נאמנות ללא גבול" טובים לכתיבת זכרונות של חברי מפלגה. גדלתי על ספרות קומוניסטית (בנוסף לאגדות עמים, דר' דוליטל, מיתולוגיה יוונית וספרים נוספים). לביטויים הללו היה ערך ותוקף עד מותו של המנהיג ואפילו קצת אחרי זה.
אהבתיאהבתי
זה מאוד מעניין איך ביטויים שנשמעים כל כך "הומניים" ואישיים, הם בעצם כל כך פוליטיים.
אהבתיאהבתי