לקמפינג פרק 39 – כאן השריונים / עופר גורדין
בחזרה לעבודה. החדרים ב'הוצאת צרצר' (בעיקר המחסן) מדיפים ריח של – כמעט נוסטלגיה. צבי אומר שאני נראית כמו אחרי חופש, יפה לי. תודה, אני באמת מרגישה שאני יכולה לטרוף עכשיו פאי דובדבנים שלם, במכה אחת. את כזו ליצנית תמרי, אם ההומור הציני שלך היה יכול למכור ספרים היינו מיליונרים. מה ציני בפאי דובדבנים? ו…מיליונרים??? …. לצבי יש בפירוש דרכים מיוחדות לתאר מציאות… אנחנו הרי, כבר כמה שנים טובות – מונשמים דרך הצד המשונן של הגרדום.
…תני עדיפות לטקסט של גורדין. פגשתי אותו אתמול והוא עשה לי את המוות. שעתיים ניסיתי להבין למה הוא מתעקש על מספור בניטים ולא הוצאתי ממנו כלום. מנוול כזה!
הוא צודק. אפילו על מרשמלו וורוד מסביב למדורה, זה נשמע כמו חלום מסויט – לשבת שלושתנו ולסרוג לכדי ספר, את הטקסט הבארוקי שלו – "אלזה: אישה וחשמל". עד שתצא נשמתה של הדיווה בכל בית בישראל ויהיה קצת שקט.
אני פותחת את המחשב ומחדדת תדר צרפתי, למה למהר? מילים בעברית מחכות לי בערימות גבוהות, מפה ועד טולכרם. כרגיל, האייקון של שעון החול לוקח לעצמו את הזמן, רגוע. בונז'ור פרנסואה?….תאותת … המים הווירטואליים רוחשים בסימן גאות ועוד מעט יהיה מאוחר מדי. אצות אקטואליה יכסו את המסך במבזקי כזב, עד מחר לפנות בוקר או עד הודעה חדשה. בינתיים, אני קוראת ומגיעה לפרק על הטנקים…. ממש לא מזיז לי הכאילו אייטם על זיווני ופרנסואה, סתם ספין זול… אבל איך הוא דחף לשם את אמוץ?! אני צריכה אוויר. צבי לא קולט. במבי החליט הפעם לפזר מלכודות על כל פני השטח. יש אנשים שנולדים ככה ולא יכולים אחרת – רק מתים לסגור קפיץ על חיה אומללה שטעתה בדרך. אף מילה על קומוניזם, אבל זה כל כך מזכיר לי את האימרה המזרח אירופאית, שהושרשה אצלנו טוב טוב בבית: 'חופש תמיד כרוך בסימן שאלה'.
הופה… הנה… סוף סוף – הוא צף על הגלים! בערוץ דיסקברי כבר היו משתילים סביבו כמה דולפינים, שיצטלם יותר אטרקטיבי ויותר 'הומני'. חבל שהקליטה לא משהו היום… שומעים אותו ממש גרוע! אני מצליחה לפענח מתוך הבליל, שהוא אומר – שיש עוד לפחות עשרים מפות שחייבים לחבר דחוף, אחרת הוא אבוד במערבולת, שכחתי שהוא שוחה במים כבדים? לא שכחתי, אבל איך אני יכולה להתמודד עם כל זה?
אומנית זעירה 
מים כבדים כל כך יפים. בא לי לאכול את החלק הכחול.אני ממש מרגישה אותו בפה אך איני מזהה את הטעם. אני חושבת שהוא מזכיר לי אוכמנייה. אני רואה את עלי השרך ואת שיחי האוכמניות ופירות היער בין העצים. זה תמיד חוזר אלי, גם הריח. אמנם אוכמניות מפולניה אינן כחולות אך אין שום סיבה שלא יהיו כאלה בציון. אני מדמיינת לי את הקליפה הלבנה ממרצפן וגם את הכחול. אולי עדיף גלידה קרירה בטעם שוקולד כחול ולבן. מזל שקניתי לי היום קופסת דובדבנים חמוצים אחרת הייתי חשה געגועים לפאי שהזכרת. אני מתארת לעצמי שמשה רבנו, בהסתכלו אל הארץ המבוטחת, חש כמוני, היום, בחולפי, בסופר, בין מדפי המתוקים עד להחליא (משום מה לא חשתי היום משיכה לגבינות שמנות).
איני יודעת כיצד זה נדדו מחשבותי לממתקים בעוד שהיה בכוונתי לדבר דווקא על פיזיקה. אני מעריצה שיחות של פיזיקאים. המשפטים שלהם עשויים יפה כל כך. על פי רב, או בעצם, בדרך כלל, איני מבינה את הנאמר בהאזיני לפיזיקאים אך לעולם אני מוקסמת מצירופי המלים והמשפטים. נשמתי נמוגה למשמע ההקשרים הבלתי צפויים. בחיים, אני שונאת הפתעות אך לאמירות מפתיעות אני מכורה. למשל "כבר כמה שנים טובות – מונשמים דרך הצד המשונן של הגרדום.". בעיני רוחי אני רואה את הרווחים בין השיניים אך איני מצליחה לחבר אליהם את הנושם או המונשם אך זה לא גורע מהנאתי. למזלי אין לי צורך להבין אמירות ( הלוואי ולא היה לי צורך במתוקים).
"ולסרוג לכדי ספר, את הטקסט הבארוקי שלו – "אלזה: אישה וחשמל". עד שתצא נשמתה של הדיווה בכל בית בישראל ויהיה קצת שקט." כשקראתי זכיתי להנאה המזכירה, במידה רבה, את הנאתי מחיסול מחצית החבילה של שוקולד מריר, אורגני 85% , אך בלי רגשי האשם. סתם הנאה צרופה שהמשיכה וגאתה בשתי הפסקאות הבאות למקרא הפיוט, וריאנט על נושא צרפתי " אצות אקטואליה יכסו את המסך במבזקי כזב". " ‘חופש תמיד כרוך בסימן שאלה’." ,בערוץ דיסקברי כבר היו משתילים סביבו כמה דולפינים, שיצטלם יותר אטרקטיבי ויותר ‘הומאני’"
את הדבר הזה הייתי מציעה למובילי המחאה ואולי לאלה שרוצים להדיח אותם. זה נראה כל כך שימושי ומרגש, לשחות בליווי דולפינים בלי צורך להירטב ואפילו לא נדרש ללדת , לשם כך.
טוב, דיברתי. לילה טוב, תמרי.תחלמי על פרנסואה במים עמוקים. הוא דווקא מוצא חן בעיני כי הוא כל כך רחוק ושקוף. אשר לתצלומם שלו עם ההיא , אני מתערבת שזה מונטאז' שבמבי ערך. במבי המסכן, המקנא כל כך. הינה, הוא שוב נוגע ללבי, במבטו האפל, המתחנן. אוי. בנוסף למתוקים יש לי חולשה לאהבות גדולות (העיקר שלא יהיו אהבות אמת).
אהבתיאהבתי
המון תודה שולמית. שימחת.
אהבתי מאוד את החיבור למחאה – (דולפינים פשוט כל כך מבקשים את זה) ואת ההבהרה והאבחנה בין אהבות גדולות לאהבות אמת.
(משה רבנו שלי, הלך עכשיו ישירות לקטוף מהסופר כמה חפיסות 85% – אני אשאל אותו מה הוא הרגיש כשיחזור – חבל שהכל וירטואלי ולא תהיה אפשרות לחלוק ולטחון אותן ביחד).
אהבתיאהבתי
אסרוק את העטיפות ואציג אותן. אני מודה שברצון הייתי מתנפלת על שוקולד בלי אחוזים בכלל, ממולאוים בנוגטים , אגוזים, פרה רושאים , פרלינים וכל מיני טובין בנוסף לעוגות שוקולד עם גלידה וגם קצפת. אני רוצה גם טרמיסו ועוגות קרם, כל מיני. אומרים שטוב כאשר לאדם יש משהו להתגעגע אליו, זה מחזיק אותו בחיים.לטובתי, אנסה להיות אדם טוב( גיליתי שבמינון מוגבל יש בדבר מעלות) ואהנה ממחשבה שישנם דברים כאלה בעולם ויש הנהנים ממאכלים אלה.
מעניין. כשהסתכלתי בעיניו ממצמצות, במשקפי קריאה על ענפי העץ ראיתי פרצוף של דולפין. עד לכאן הוא הגיע אלא שכאן הוא שוחה באוויר
אהבתיאהבתי
דולפינים ששוחים באויר לבאר שבע – זה נשמע הרבה יותר טוב מדברים אחרים. בתקווה (לפעמים הם מצליחים לגרור אחריהם יוני שלום).
אהבתיאהבתי
איני יודעת מדוע כבר יומיים שאני סולדת מדולפינים. הדבר גורם לי רגשי אשם אך איני יכולה לעשות דבר כנגד זה. אני חשה בידי את מגע עורם הדגי וזה לא נעים לי. גם הריח. באמת איני יודעת מדוע. אולי בגלל הגראדים ואולי מפני שיש לי בפריזר הרבה דגי סלמון אפויים שקניתי לפני שבוע (כי זה בריא) ולא בא לי לאכול אותם. אני מתנצלת אם אני מתישה אותך בשיחות על אוכל. זה מפני שאני בדיאטה וחלק מן הזמן אני רעבה, בעיקר בלילה. בצדק השמיצה אותי אמך כמכורה למתוקים ולקופאין. האמת שאני מכורה כמעט לכל דבר זולת לניקיון, בעיקר לא זה הקשור לבית. ידיים אני דווקא מרבה לשטוף.
אהבתיאהבתי
….בכלל לא מתישה בנושא "האוכל" שיש בו תמיד חידות ופתרונות שמעבר לטעם וריח. גם נעים לשמוע איך הגנים של המשפחה שלנו משוכפלים. זה נותן תחושה של המשכיות.
אהבתיאהבתי