קמפינג – פרק 46: האיש עם התרמיל

לקמפינג פרק 45 – תיק טנזניה / עופר גורדין

זה שלו – "הם טרפו אותה בלי מלח. ניקרו בבשר הגווייה כמו חיות טרף…' מוטקה', אמרתי לעצמי: תתעורר, זה מה שהם – חיות טרף…". כאלמנט גישור, צבי סיפר למוטקה בן-עמי על רוחב ההתמחות שלי בארכיאולוגיה ימית ובן-עמי נכנס אלי לחדר לשפוך קצת פרומושיין. אמנם לא מתחת למים גברת לקטורית, אבל – מאצ'ו פיצ'ו, האינקה, פילים, ברביקיו תנינים בטנזניה וכושיות עם ציצים עד הברכיים וחרוזים ענקיים את יודעת איפה. "בערב , לאור ירח ישבנו עם המדריך המקומי על מדורה וכמה זוחלים על האש. סיפרתי לו שבעברית, לאשתי קוראים 'אילה' (כמו לחיה) וזה חירמן אותו אש…"

הוא כבר ידוע להרבה אנשים, כ'האיש עם התרמיל' – שלוש תכניות בוקר לפחות, מצצו ממנו את כל מה שאפשר. אלינו ל'צרצר', נכנס לפני כמה ימים והצליח לסדוק יחסים. צבי סגר איתו (בתור התחלה), על סדרה של שלושה ספרי מסע. אפריקה, דרום-אמריקה, ניו-זילנד. לחץ כספי את יודעת ואגב, לא כל ספרות מסע חייבת להיות אידיוטית. קחי למשל את טוויין. נכון, אבל בן-עמי הוא קוף, לא סופר. באמת סליחה שאני לא מחוייבת למאזנים מגדריים או לפמיניזם רדיקלי, בנוסף – כלכלה חופשית אף פעם לא הייתה הצד החזק שלי.

תענוג שחוף הים כל כך קרוב וזמין לשבת על החול ולהסניף בגלים קצרים את השפיות הרחוקה של פרנסואה. אני פותחת את הלפטופ ומקודדת – …שרי? …ווי? …מה לדעתך? שמרי על זה כמו על גוזל. ידעתי שזה מה שהוא יגיד (הרי לו לא היה מגן על שלו, מה היה נשאר ממנו היום? משהו בסגנון עוד צלב עץ, אחד מעשרות האלפים של נורמנדי). מרסי פרנסואה, ששמרת. אני מתגעגעת ובוכה.

יום מתיש, אני נראית כמו פודל שעבר כביסה בלי מרכך ועכשיו מישהו עוד מעיף עלי חול. כלב שחופר כמו משוגע … מה עושה איתו במבי? הוא הרי שונא ים. הכלב ביקש. לכבוד החוזה עם הבלגים אימץ כלב, רוסי. רוסי? נייט בגלל שהוא צהוב וניראה לא יהודי, הוא פשוט בא קומפלט עם השם ולדימיר. כמו שאתה אמריקאי שנולד באולפני דיסני? בדיוק. אני אוהב שאת מדייקת ולידיעתך ולדימיר אוהב חביתה עם עכבישים. לא מגעיל בכלל, מאושש ומחבר בשניות אסימון לשקל. מצברוח טוב פתאום ואני מדקלמת לאיש עם הכלב, את הקוף מהזיכרון: "…השמש שקעה בין ההרים הכתומים ועכבישים לא סימטריים התחילו לטפס לי על הרגל. בהדרכה אמרו לנו שיש באזור הזה, עכבישים ארסיים שיכולים להרוג אותך תוך כמה דקות. אני מוציא ותוקע את אחת הזריקות שיש איתי בתרמיל… בחיית דינאק כמה ניו-זילנד יפה!…". אנחנו צוחקים וולדימיר קורץ ומזכיר לנו שלפעמים 'עכביש זה לא רק עכביש' ו-סוראליזם זה לא רק אדון עם מגבעת שחורה ותפוח במקום פנים.

לקמפינג – פרק 47: תירס חם / עופר גורדין 

6 מחשבות על “קמפינג – פרק 46: האיש עם התרמיל

  1. התצלום כל כך הפחיד אותי עד שהתקשיתי להתמקד עד שבא וולדימיר ושיעשע אותי. למען האמת, במציאות בוודאי הייתי נבהלת בראותי את הכלב. אני מניחה שבמבי ( אה. כעת , אני קולטת את הקשר לתצלום) רכש לו כלב הנראה מאיים בעל נפש רכה ופיוטית. אחד שגם מנגן על מנדולינה כשהוא מיבב בלילות ירח מלא. אני לא אוהבת לראות תמונות עצובות בלילה. לאחר שקראתי את עמודי הדעות והתעצבתי החלטתי להשתעשע בקמפינג של תמרי אלא שהפעם חיכה לי במבי במצב ממש לא טוב. אני יודעת שכקרניברית אין לי זכות טיעון בעניין זה אלא שאיני אוהבת להיזכר בממשות היצורים שאני אוכלת. אגב, היום צילמתי ציפור מתה אך החלטתי שלא אפתח אותה לפני השינה.ובכן, לבסוף מסתבר כנראה שאין לי ברירה אלא להתמודד עם עובדות החיים. גם אייל יפה עיניים אינו אלא יצור חי.

    אהבתי

    • הי שולמית,
      …את יודעת מה עוד אבסורדי ומצחיק בתמונה הלא מצחיקה הזאת? – שכולם בה פוחלצים, גם "הרעים".
      פחלצו אותם ואז הם התחילו להתעלל ולנקר בצבי או באילה או בבמבי. החיים שלאחר המוות…
      ואת צודקת – יש מקום לצילום מאזן – ובמבי עם ולדימיר מנגן מנדולינה לאור ירח, זו תמונת חובה! תני לי כמה ימים.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s