קמפינג – פרק 54: חלומו של במבי

לקמפינג – פרק 53: פלמחים לוצרן / עופר גורדין

כשביקש להישטף בקורותיו של אדם אחר, נקלע בבום על קולי, לליבה של תקרית קיץ תחת טמפרטורות שיא. אחת וחצי בצהריים בבסיס נבטים שבדרום, לא חומר קל. חמורים לבנים נטולי זנב, חוצים בשלשות את המסלולים… רגע, זו לא חבורת הפיסניקים של נווה-כרכום? ולידם?… סגן דיוויד קצרמן, הנווט הצעיר, שעלה לארץ לפני כמה שנים כחייל בודד מארה"ב, מנופף עם הקסדה השחורה שלו כמו מטורף אל עבר מגדל הפיקוח. אם הוא לא יפסיק, יעצרו אותו על אי שפיות או משהו.

זינוקו של הבמבי כבד, אך הוא משלים בקלילות לריצת דילוגים, נחוש לבצע הצלה. רחמים על האמריקאי – שקוף שבתולי בכל הנוגע לקונפליקטים על הקרקע. נחיתת אונס זה לא מרשמלו, ילד. (מזל שעדיין לא הצמיח קרניים, העופר, כי הקרינה באזור, מתקפלת לעיתים קרובות לאנרגיה צנטריפוגלית בריבוע. עשר שנים אחורה, בדיוק במשבצת הזו, אחד נשרף מבפנים. אף אחד לא מצליח לקלף את זה מהזיכרון).

עוד לפני שהספיק להגיע לקו ההמראה, ראה אותם מחליקים טלפיים ונפרדים לשלום. נכון שהכל פוליטי, אבל כשדברים כאלו קורים לך מול הפרצוף, נעים לך בכל הגוף. דיוויד, אתה בסדר? תודה המפקד, הכל פלוס-פלוס! לך להתרענן – ירד מברק, יוצאים למבצעית בעוד שעתיים. למרות היובש באוויר, גבותיו נטפו זיעה והוא ליכסן מבט חד לימין. שום פאטה מורגנה!… זו הדּוֹדָבידוביץ’ וכמה בדואים שנשרכים אחריה כמו ברווזים. הלכו את כל הדרך מבאר-שבע, ברגל? בכובע קש, מדברת עם הידיים וחמישה-שישה משופמים, כנועים, גוררים על עקבותיה גמל. מי לעזאזל נתן להם להיכנס? כמו סרגל בקו ישר אליו. טוב, לא מפתיע שלדפסית פולניה יש ראיית רשת למרחוק. היא ממוללת משהו ביד, עלים יבשים שעושים רעש מעצבן, לא – זה נייר כסף שעטף מקודם שוקולד מריר, היא מתקנת. רק שלא תתחיל עם זה! ריסוק עצבים כשהיא ותמרי מתחילות לספור אחוזי קקאו!

למה אחד מהבדואים, נועץ בי מבט מטומטם? 'אני לא רק גשש, אני גם משורר חברתי', הוא אומר לי ויורק נוזל צהוב הצידה. בחיי – איזה צהריים סוראליסטי, אפשר לומר שאפילו תנכי. סעמק, עוד פעם אמרתי 'בחיי'! מה אני עושה עם הדודה עכשיו? והעפיפונים, העפיפונים – חייבים לתדלק אותם! שיט! איפה מדיין כשצריך אותו?!

לקמפינג – פרק 55: פולסים במדיין / עופר גורדין

6 מחשבות על “קמפינג – פרק 54: חלומו של במבי

  1. אוי. מה אני אגיד לך, עוד אפתח אינטליגנציה גמישה ותפיסה מרחבית מקריאת הקמפינגים. זה ממש מבריק ולא רק הודות לדמות ההרואית הפועלת על קקאו ( אחד מהמצאות סוף המאה ה21) אלא גם בשל האקרובטיקה הלשונית במקביל לפעלולי המעופפים. אגב. משלחת החמורים הגישה חוות דעת חיובית מאד לאו"מ. מסתבר שבאזור התפתחו צורות חיים מעוררות פליאה , אנדמיות למקום, כאשר הפונפון האדום משותף לכולם וגם העור הלבנבן.סוף, סוף נוכרז לממלכת המשיחים. אשת הקקאו תהיה המלכה אך לא האם. אחרי הניסיון הקודם שבו צלבו את המשיח הגיעו למסקנה שמוטב כי הארץ תמלא משיחים שכולם נוצרו מהמן שירד מהשמים.

    אהבתי

    • המון תודה, שולמית.
      סתם מחשבה….אפשר אולי להרחיב את הסיור לחובבי מגדר (שהצעת בפרק 52), גם לחוות החמורים והפונפונים שליד קיבוץ חצרים ובכך להגדיל את קהל היעד של הסטארט אפ שלך גם לחובבי זכויות בעלי החיים ושוחרי משיח. ו-מן מלאכותי (שמעתי שיש קייטרינג בערד שעושה מן מעולה), שיפול מן השמים יכול להיות אפקט סופר אטרקטיבי כפתיח!

      אהבתי

  2. בשלב זה, אנשי הביטחון מהכור מונעים את הגישה למן.כשיבואו המשיחים נשתלט על הכור וניקח מהם את המן. הם מבצעים מחקרים בנושא. מה ששמעת בערד זה פיתות פצפוניות לאנשים הבאים לחוות הבריאות ליד ערד.  

    אהבתי

  3. אנרגיה צנטריפוגלית בריבוע.
    סוף סוף את מתחילה להשתמש בכל הדברים שמלמדים בחוגים לפיזיקה מודרנית שאת הולכת אליהם כל יום חמישי בערב, בדיוק של שעון אטומי.
    פרק מעניין מבחינה ספרותית ומעשיר מאוד מבחינה מדעית. זה בהחלט מסוג הדברים שדור הסיירות הבא זקוק להם! עלי וחזקי.

    אהבתי

    • תודה משה.
      …אני לא יודעת עד כמה היית רציני בתגובה שלך (עם דור הסיירות וכל זה), אבל הרבה נושאים שאנחנו לומדים שם, מאוד פרקטים. למשל עכשיו, התחלנו לחקור את המושג של 'שינוע דיכוטומי' במעוף חרגולים ותתפלא עד כמה זה קשור לספרות (מודרנית).

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s