קמפינג – פרק 58: אלמנתו ארגה

לקמפינג פרק 57: אנו באנו לכרתים / עופר גורדין

בתחילת ספטמבר הוצאנו אלבום זכרונות – פרקי יומן שכתב אמוץ יעקובי, מיד לאחר שבעים ושלוש. בין תיאורי הקרבות, ציטוטי המסרים הקטועים במכשירי הקשר והנופים השרופים באבק – שתולים שטיחים, מעשה ידיה של ניצה רוזנשטיין – אלמנתו של שאולי רוזנשטיין שחלק עם יעקבי טנק, על הרמה הכתושה.

אחרי שראיתי את הסריקות ולפני ההכנה לדפוס, ביקשתי לבוא אליה הביתה ולראות את המקוריים. סקרנות. היא ארגה אותם מאוקטובר אז (איך שקמו מהשבעה) ועד ליולי השנה, כמעט שלושים ושמונה שנים של געגוע וקשרים. אני עובדת עם חבלים מפשתן ישראלי – בעיקר בגוונים של סגול שקיעה, צהוב חיטה וירוק דקל. לפעמים, רק אם אני זקוקה לאלמנט תוחם, אני גולשת גם לכחול וללבן.

זה לא אוסף בולים והם מתוחים על מסגרות עץ כבדות, יצירות ענק. בעיקר חצבים, חלמוניות וחבצלות. בגלל שהוא אבד לה בסתיו ובכלל היא מאוד מחוברת לבוטניקה, מתמיד – אבל הכי מדהים, זה הטריק האופטי. אם מסתכלים עם זכוכית מגדלת על החבלים, אפשר לראות את פניו המחודדות של שאולי בקומפוזיצית מראה, זאת אומרת פונה אחורה בזעם. היא לא אמרה לי ישר שזה הוא, אך זיהיתי אותו בקלות, לפי התמונות שלו על מדף העץ בסלון. הוא היה יפה שאולי שלה והפתיע לראות, שהיה בו את הזעם, עוד מלפני שהרוויח את הסיבה הלאומית.

את נשואה? לא, יש לי חבר, הוא בצרפת. פרנסואה. נפגשנו שם בצלילות. ארכאולוגיה ימית זה התחום המקצועי השני שלי, אחרי לקטורה ועריכה. הוא נשאר שם מאז מלחמת העולם השנייה, על החוף בנורמנדי – הפלישה, את יודעת. עדיין ילד. לפעמים אני מרגישה קצת כמו אימא שלו, אבל בעצם עם כרונולוגית החיים (האומנם קצרה) שלו, הוא יכול להיות אבא של שתינו. זה לא הצחיק אותה, אפילו ניראה שהכעיס מעט – אולי כי היא קולעת כיפורים עשרות שנים ואולי כי המילים שלי נשמעו לה מגונדרות מדי, רחוקות – היא מעדיפה לעבוד, כך אמרה, עם חומרים שאפשר לגעת בהם, להרגיש. אחרי שסיימנו את הקפה היא רוצה להראות לי עוד משהו, את אזור האריגה עצמו.

אם לא הייתי רואה אותו במו עיני, לא הייתי חושבת שקיים מקום כזה באמת – בטח שלא באזור השרון, בין רעננה לחדרה. לא שהתרשמתי מי יודע מה מהטכנולוגיה היקרה שחתכה את החלל (וממומנת, סיפרה, על ידי משרד הביטחון), אבל נול עץ אמיתי וגלילי חבל צבעוניים במרכזו של עמק הבכא, זה שוחט.

לקמפינג – פרק 59: הערב ירד / עופר גורדין