קמפינג – פרק 58: אלמנתו ארגה

לקמפינג פרק 57: אנו באנו לכרתים / עופר גורדין

בתחילת ספטמבר הוצאנו אלבום זכרונות – פרקי יומן שכתב אמוץ יעקובי, מיד לאחר שבעים ושלוש. בין תיאורי הקרבות, ציטוטי המסרים הקטועים במכשירי הקשר והנופים השרופים באבק – שתולים שטיחים, מעשה ידיה של ניצה רוזנשטיין – אלמנתו של שאולי רוזנשטיין שחלק עם יעקבי טנק, על הרמה הכתושה.

אחרי שראיתי את הסריקות ולפני ההכנה לדפוס, ביקשתי לבוא אליה הביתה ולראות את המקוריים. סקרנות. היא ארגה אותם מאוקטובר אז (איך שקמו מהשבעה) ועד ליולי השנה, כמעט שלושים ושמונה שנים של געגוע וקשרים. אני עובדת עם חבלים מפשתן ישראלי – בעיקר בגוונים של סגול שקיעה, צהוב חיטה וירוק דקל. לפעמים, רק אם אני זקוקה לאלמנט תוחם, אני גולשת גם לכחול וללבן.

זה לא אוסף בולים והם מתוחים על מסגרות עץ כבדות, יצירות ענק. בעיקר חצבים, חלמוניות וחבצלות. בגלל שהוא אבד לה בסתיו ובכלל היא מאוד מחוברת לבוטניקה, מתמיד – אבל הכי מדהים, זה הטריק האופטי. אם מסתכלים עם זכוכית מגדלת על החבלים, אפשר לראות את פניו המחודדות של שאולי בקומפוזיצית מראה, זאת אומרת פונה אחורה בזעם. היא לא אמרה לי ישר שזה הוא, אך זיהיתי אותו בקלות, לפי התמונות שלו על מדף העץ בסלון. הוא היה יפה שאולי שלה והפתיע לראות, שהיה בו את הזעם, עוד מלפני שהרוויח את הסיבה הלאומית.

את נשואה? לא, יש לי חבר, הוא בצרפת. פרנסואה. נפגשנו שם בצלילות. ארכאולוגיה ימית זה התחום המקצועי השני שלי, אחרי לקטורה ועריכה. הוא נשאר שם מאז מלחמת העולם השנייה, על החוף בנורמנדי – הפלישה, את יודעת. עדיין ילד. לפעמים אני מרגישה קצת כמו אימא שלו, אבל בעצם עם כרונולוגית החיים (האומנם קצרה) שלו, הוא יכול להיות אבא של שתינו. זה לא הצחיק אותה, אפילו ניראה שהכעיס מעט – אולי כי היא קולעת כיפורים עשרות שנים ואולי כי המילים שלי נשמעו לה מגונדרות מדי, רחוקות – היא מעדיפה לעבוד, כך אמרה, עם חומרים שאפשר לגעת בהם, להרגיש. אחרי שסיימנו את הקפה היא רוצה להראות לי עוד משהו, את אזור האריגה עצמו.

אם לא הייתי רואה אותו במו עיני, לא הייתי חושבת שקיים מקום כזה באמת – בטח שלא באזור השרון, בין רעננה לחדרה. לא שהתרשמתי מי יודע מה מהטכנולוגיה היקרה שחתכה את החלל (וממומנת, סיפרה, על ידי משרד הביטחון), אבל נול עץ אמיתי וגלילי חבל צבעוניים במרכזו של עמק הבכא, זה שוחט.


לקמפינג – פרק 59: הערב ירד / עופר גורדין

5 מחשבות על “קמפינג – פרק 58: אלמנתו ארגה

  1. יפה מאד. משונה לי אך לפני מספר ימים ביקרתי באתר של אמנית אריגה, מי שהייתה פעם חברה טובה שלי ושכיום איני שומעת עליה דבר. חיפשתי בגוגל לראות אם הציגה במקום כלשהו וכיוצ"ב. בכל אופן , התעקבתי על השקיעות בסגול ועל הנופים. אני מקשרת לאתר שלה http://ilanaravek.co.il/

    שקיעה במדבר  http://ilanaravek.co.il/תופעות%20טבע/big6/scan0017.jpg

    להבדיל אלף הבדלות על יש משהו במה שאמרת שהזכיר לי אותה שוב. 

    אהבתי

  2. תודה על הקישורים. אהבתי אף כי ברור לי שלא רואים בתצלום את מהות העבודה. הסיפור שכתבת יפה מאד. אני מתקשה להגיב בהתאם בימים אלו. התמונה בראש העמוד משגעת אותי ומעוררת תחושות משונות של רצון להיבלע בה, להתגלגל בגבעות הללו למרות שאני יודעת , מתוך הכרות עם האזור, שיש שם קוצים ודרדרים. אולי זה העניין(:. זה הנוף שאני אוהבת ומתרגשת בראותי אותו. זה מזכיר לי את הנוף שרואים כשנוסעים ברכבת מבאר שבע עד קרית גת וקצת הלאה מזה.

    אהבתי

    • תודה שולמית. את מגיבה מאוד "בהתאם" וחוץ מזה – כתוב – שיש לך תערוכה מעבר לפינה, אז עוד יותר.
      ממש, בצילומי פנורמה יש משהו מאוד מחבק כמו שתי זרועות רחבות. גם אני מתגעגעת לסוג הנוף הזה (לא לספציפי הזה…) – אפילו שהוא מאוד לא ירוק יש בו משהו מאוד מרענן.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s