חודש: נובמבר 2011

קמפינג – פרק 78: קוֹנְטְרִילְיוּס-אֵייג'

/ Tamar Hammer / 11 תגובות


לקמפינג פרק 77: יותר אוונגרד / עופר גורדין

בחפירות הארכאולוגיות בתל כרם-שיקמה, ניתן ליהנות ממראה הקימורים בסגנון הקוֹנְטְרִילְיוּס-אֵייג', המאפיין את הבנייה השיבטית באזור אגן הים-התיכון, במאה השביעית לפנה"ס. אפשר כמובן לראות מוטיבים קוֹנְטְרִלִיים אחרים גם בבניה שלאחר מכן, כמו למשל עיטור הקשתות בעופרים במבצר סיגורנדי ברמת הגולן או בתרשיחא תחתית שבנגב המערבי. עובדה מרתקת היא, שבשרידי ארמונות שנמצאו מתחת למים מאותה התקופה, אין זכר לקווים קוֹנְטְרִלִיים. בתת-מימי, אנשים פשוט הרשו לעצמם להשתולל בכל מיני שעטנזיים אחרים. זהו ידע בסיס בלימודי ציוויליזציה ימית בארץ ופיקנטריה שכל סטודנט בחוג בחיפה (לפחות בן זמני), ינפנף להשוויץ בה: אצלנו הקיטלוג על סקלת הזמן הוא סיפור מורכב, לא כל אחד יכול. אולי נזכרתי בזה, בגלל הקאמבק של הזיכרונות – הרעיון של במבי, שאתעד זיכרונות שלי. עכשיו? בגיל ארבעים וכמעט חמש, להתחיל לכתוב יומן? זיכרון זה לא פיסקה ביומן, תמרי, זיכרון זה קוד ואת חזקה בסִיסְטֶם, הגזים והחמיא לשוללת סיסמאות סדרתית. שאגלוש חסרת אחריות מעיסוק בעריכה, למצב של כתיבה? זה נשמע לי גבולי, כמעט כמו עיתונאי שמחליט יום חורפי בהיר, להגר לפוליטיקה… אבל כיוון שתוך כדי, חיסלנו במהירות שווה את זרועותיו הבשרניות של צ'ילי ירוק חריף שמציף עכשיו את השוק – סמכתי עליו, שיש משהו במה שהוא אומר ושהוא לא דוחף הצעה כזו מסיבות לא טהורות.

מפתיע שאיך שפותחים את המִמשק, המערכת שולפת סימונים כרונולוגיים די בקלות. מהתקופה הפוסט לאומית: את זכרו המדמם של צוקי הנמר – אל ימי בין המייצרים ולידתו של אפקט הלגיטימציה ללָהג מעבר חד, בואך חיים יששכר – פרופסור נשוי לחקר מצולות האוקיינוס ההודי (אדם מלא חן ובעל גב חזק), שמה לעשות? המציאות ציוותה ירידה תלולה מביתו שברחוב יפה-נוף על הכרמל, אל הבלתי מתקבל על הדעת – עולם המילים של ישראל שפריר, מתרגם כפייתי מיבוסית לפורטוגזית (לפחות עשרה תרגומים עבי כרס בשנה), שהכרתי, עוד לפני שעשה הסבה לצילום והתחיל להסתובב כמו סוטה עם עדשות מקרבות, ארוכות מדי.

באמת נכון, שחריף מעורר תיאבון – נלכדתי קלי קלות במלאכת ליקוט רישומים משורבטים בדיו מסורתי ועל היום הראשון, פרקתי את שלושת סיפורי האהבה האלו בהקלדת רצף. אינטנסיבי, אבל מספק – תחושה שגם לי יש היסטוריה. בשבת בבוקר, באתר העתיקות הביזנטי שליד חוף ירושלים בתל-אביב, הוא לא מסוגל להתאפק – מתרגם מיבוסית…? אמיתי, תמרי? אמיתי לגמרי. איך לא סיפרת לי קודם? נו… אתה שוב מאלץ אותי לצטט מן המקורות… 'רק בתולות חושפות ארגזי תחמושת ישנים בצהרי שרב'.

לקמפינג פרק 79: הנשר נחת / עופר גורדין

קמפינג – פרק 76: צוּקִי הנמר

/ Tamar Hammer / 10 תגובות

לקמפינג פרק 75: עפיפוני מלחמה / עופר גורדין

כששירתתי (כפי שמקובל להגדיר) בעגמומית, זו כבר הייתה ראשית העת החדשה של פוסט נעלי הגולדה. בנות הורשו לנעול נעליים שחורות עם אופציות לעיצובים שובביים, פה ושם. כך נגררתי לרכוש על רגל אחת, נעלי פרפר מחומש שראיתי באחד מחלונות הראווה בטבריה (ליד התחנה המרכזית, בדרך לגבעה עם האנטנות). איך שיצאתי מהחנות, ניגש אלי חייל מפיל, כל כך יפה, כמו מסרט. אני הולך לעבור את הגבול בעוד עשרים וארבע שעות, אולי את מסכימה להיות חברה שלי?

לדבר איתי על שטח אויב כשהייתי בת שמונה-עשרה וחצי, היה כמו לגרוב שתי גרביים שמאליות על אוזניים ערלות (ככה אומרים?), כי כל מה שעניין אותי אז היה, שלנעל יהיה שפיץ אפנתי ושהמכנסיים המגוחכים יהיו תלויים עלי, באופן שיעיד על ירידה במשקל ולא ההפך. החזיק זמן קצר, המוטיב של העדר גבולות – ותוך שבועות עף ברוח כשקית גרעיני חמניות והושלך ללא משים כקליפת קלמנטינה.

קוראים לי צוּקִי, לא קיצור של כלום. נחמד מאוד, לי תמר. מה אתה אומר על הנעליים החדשות שלי, צוקי? משונות קצת. אכפת לך אם אקרא לך 'צוקי הנמר'? למה? סתם, אני אוהבת חברבורות.
אי אפשר לומר על סיפור האהבה שלנו – הוא לא ידע את שמה, או את שם אביה, אמה, אחיה, אחותה וכן הלאה – כי ידע גם ידע, כמעט שנה שלמה. למרות זאת, מחץ אותו חילזון הסכסוך על אדמת השכנה הצפונית בסוף אוגוסט צלוי.

כיווצתי את כל החבילה הזו, עמוק וקומפקטי אל תוך המחסן התת-קרקעי שאני שוכרת ברחוב יעקב הישמעאלי – איפה שאני מחביאה גם את הקוד האנטיספטי – ללא הנשמות מפה לפה, שמירת מכתבים קשורים בסרט, תקליטים או פרחי לענה מיובשים. מצד שני, השלום מתחיל מבפנים ועד היום כשאני רואה חייל ממש מקרוב, משתלט עלי דחף חריף לקנות נעליים שחורות ולהיות מוכנה.

זה קרה לי בצרפת עם פרנסואה ואתמול, באלנבי המלך ג'ורג'. הוא שלח לעברי מבט עייף. הייתי חייבת למצוא מהר משהו לשאול אותו, או כל סיבה אחרת לפתוח בשיחה – לא יכולתי להניח לו שוב, לחצות את הקווים לבדו. רק שנסו ממני כל השאלות (חוץ מאלו שהיו עשויות לרמוז על טירוף…) וכמו שתמיד קורה לי במצבי לחץ – שלפתי ספר מהתיק – את החדש והמצוין שהוצאנו לכרכום גולן לפני שבועיים – "בעצבותה בישלה לו זרדים". עבד כמו חוט להט ביום בהיר – הוא כיוון אלי את עיניי המכ"מ שלו ב'גבירתי' והמשיך עם 'סליחה, מה זה הספר הזה?'

לקמפינג – פרק 77: יותר אוונגרד / עופר גורדין

קמפינג – פרק 74: על אפרוח הודו

/ Tamar Hammer / 7 תגובות


לקמפינג פרק 73: רק שמחות / עופר גורדין

דודה שלי מבאר שבע, באה והוציאה מתיק עור הנחש הענק שלה, את המפות הכי שוות של סבתא פולה. אחת אחרי השנייה, התחילה לפרוש ולמתוח אותן במרץ, על שלושת השולחנות שיש לי בבית – פינת אוכל, הול, סלון. בקצב אש. לצערי את האנרגיה הסלולרית שמאפיינת את רוב נשות המשפחה שלנו, לא ירשתי וגם לא את היכולת לנהל שיחה ממוקדת, תוך כדי ניפוח כריות בתחליפי ספוגים, או כיסוח כלים בתמציות אלומיניום. היא הייתה מכשפה רצינית אימא שלי – סבתא שלך, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנה – היה לה טעם! מלאת גאווה התבוננה במפת הפשתן, שניצני פסיפלורה סגולים ותוקפניים עקצו מתוכה מיני פרפרים עם רגליים. לא שאי פעם הציעו לה, צייצה, אבל אם היו – היא הייתה מוכנה להחליף את כל אחת מהבנות שלה בעבור רקמת צלבים מפינלנד או צעיף משי מסין – ואז, סין הייתה סימן לאיכות, לא כמו היום – פלסטיק תסלחי לי, סוג ז'… נו, מה את צוחקת, תמרי? שאמרתי זין? …לא, שאמרת סליחה! אה שטויות, זה שמור רק לאירועים מיוחדים – 'סליחה' והמפות של סבתא, נו תמזגי כבר משהו.

אנחנו חוגגות את פתיחת התערוכה שלה ואת יום ההולדת שלי. אפרוח הודו (הזכר היחיד שמוזמן הערב) בשזיפים מיובשים ובקוקטייל צדפות, מתגחל על המרפסת ונושם לכבודנו עשבי תיבול מאדניות החרס שלי. בבקשה אל תדברי על זה יותר מדי, זה עושה לי לא טוב לחשוב על צייד של חסרי ישע. ירקו אותנו מאותו דם, אבל כמו תמיד, הדודה רומזת בארסיות שתאוות הבשרים שלי יכלה להזדחל, רק מהצד של אבא שלי ('הקוזאקים… בולמיים של ברזל'). נכון מאוד – אותן – הבנות של פולה, הקציפו בסופלה וניל ואגסים ואפילו אגוזי מלך, עושים להן כבד בבטן.

יותר טוב שנדבר על העתיד. מתי בדיוק פרנסואה נוחת? עוד שבועיים? איזה יופי! כל כך מהר! אני מכניסה השבוע את העפיפון למוסך, אז תוכלי להשאיל אותו אם תרצי. במידה והם יחליפו לו שמן כנפיים כמו שצריך ולא ירמו אותי, הוא מסוגל להגיע למהירות של חמישה עשרה קמ"ש! אם לא מסתבכים בקשת בענן – חוסר מזל שיכול לעלות לי ביוקר, גומר את החוט, הון תועפות!

כשאני הייתי צעירה, זה נחשב לדבר הכי רומנטי – בחור ובחורה על טיארה, עפים עם הציפורים ויורדים על לימונסודה. הוא מגלגל לה על כף היד והיא נושכת בעדינות. ככה היינו עושות כל הבנות, אם רק היו מזמינים אותנו. לו סבתא שלך הייתה יודעת, היא הייתה מכסה אותי בשק ונועלת אותי במחסן שבוע בלי אור, שהשכנים לא יוכלו לראות אפילו צללית שלי. זה קרה יותר מפעם אחת. תקעה בי מבט ציפורי. את סתם ממציאה, דודה, אין דבר כזה לימונסודה!

לקמפינג – פרק 75: עפיפוני מלחמה / עופר גורדין

קמפינג – פרק 72: אצל הג'ינג'י

/ Tamar Hammer / 3 תגובות

לקמפינג פרק 71: רקוויאם לשלוש אצבעות / עופר גורדין

ישבנו איזה שעתיים ב'אצל הג'ינג'י', עופר ואני (נוצר מומנטום, אחרי 'התקרית' בתערוכה בהרצליה). הוא דיבר ברצינות תהומית, על בו-זמניות ועל איך הוא משלב אותה, כציר בינארי באמנות שלו. הסביר כל כך לאט – כאילו שרק אתמול בקעתי מביצת בת-יענה והעובדה שלפעמים דברים קורים במקביל, זרה לי לחלוטין. נסי לחשוב, מה קרה כרונולוגית, בחיים של כל אחד מאיתנו, מאז שנפרדנו? אני למשל, לא דרכתי יותר על אדמת ארצות הברית… ותני לי לנחש – גם את לא!

דווקא כן, דרכתי וגם דשדשתי… עדיין אחד מהחלומות שלי, הוא לגור בספוט רך, על חופו של המערבי, כך שמדדתי לשם כמה פעמים, אפילו הייתי שוב ביוסמיטי. שיקרתי בקשר לאחרון. ברור. בחיים לא הייתי חוזרת לפארק הארור! הספיקה לי הפעם ההיא, כשראיתי איך אדם שאהבתי, הופך בו, תוך ימים ספורים – לחיה. ארבע רגלים, זנב, הכל. למעשה מאז, כל המקומות האלו שהטבע מחרבן עליך עוצמה מרתיעים אותי.

מבט חירום נבגד, צף בעיניו של העופרון ולרגע אף הפתיע בשתיקה, אך תוך שניות התאושש והסתער – ואז… בתשעים ואחת, הלכת ללמוד ארכאולוגיה ימית? ….ציוויליזציות ימיות ופסיכולוגיה, בחיפה. מדהים! בדיוק בזמן שכיסיתי קנבסים ענקיים בקומפוזיציות מים! היה לי קטע אובססיבי עם אוקיינוסים. אני חושב שחיסלתי את כל המלאי של אקריליק אוטלראמרין וקובלט מהחנויות בירושלים. את רואה, תמרי? שום דבר לא מקרי.

הייתי בטוחה שהוא גם משקר (על פי עיקרון הבו-זמניות המפואר…), אבל אז, שלף נייד משודרג והראה לי צילומים של העבודות האלו מלפני פחות או יותר עשרים שנה. עימות חזיתי עם טורפי-ים, כרישים ומלתעות, בקושי ניתן היה להציל מהן כתם צבע כחול. לא שוללת – בהחלט יתכן שאדם ללא רקע, היה יכול להכיל אותן בביס אחד, כאילוסטרציות מסע מסרט אימה/פנטזיה של סטיבן ספילברג. אך כיוון שאני מה לעשות, תפורה לרקע – לא הוצאתי מהפה את המילה – 'אילוסטרציה' או הס מלהזכיר, את השם 'ספילברג', כי רק לרמוז בדקיק על חיבור לסרט בעייתי כמו 'רשימת שינדלר', יכל להצית יער. שחור.

קראי לזה איך שתרצי – איטליז, בונקר של קורות חיים, טלפתיה של התת מודע – כולם נכונים – פה, בתוך החמוד הזה, ליטף את המסך הקטן, אני שומר את כל מה שעשיתי אי פעם – כי תנועה מעגלית של טבורי-יצירה מרתקת אותי. המיצב הבא שלי, אפרופו (יוני, בלונדון), יהיה על מחוגות-הדור-החדש מול מחזור החיים בטבע.

באמת? אז אני חושבת, שמאוד יכול לעניין אותך לקרוא ספר שהוצאנו לאור לפני כמה חודשים – 'אלזה: אישה וחשמל' – של במבי, מכיר את השם? אפילו כבר הספיקו לתרגם אותו לבלגית. הרבה סקס (ניסיתי לשדר קלילות) וגם מעגלים חשמליים – פיזיקה נטו. הטוויסט המרכזי של העלילה מתרחש בברלין שבין שתי המלחמות, כשהגיבורה – אלזה גולדמינץ, מחליטה לנתק מעצמה את זרם התודעה לטובת התנסות במצב אקרובטי מקביל. נראה שעליתי על משהו – העופר החוויר, זקף קרניים ובקושי הצליח למלמל – אלזה גולדמינץ, אחות של שרה גולדמינץ?

לקמפינג פרק 73: רק שמחות / עופר גורדין

קמפינג – פרק 70: זאבי ואני

/ Tamar Hammer / 4 תגובות

ג'קופו ג'ימנטי (1551-1640)

לקמפינג – פרק 69: חרסינה / עופר גורדין

לא קורה הרבה, אבל אני מאוד אוהבת להזמין אלי לארוחת ערב. להוציא את הסלון מהשיגרה, לבעוט בכריות ולשלוף את המטבח הצנוע מהקיפאון היחידני. מזל שאין איסורים של צמחונים הפעם – כל כך מייגע, לקלוף, לקצוץ, לקמח ולשמן קיש או פשטידה או קלויים בתנור, ממולאים בגבינה ו-פסטות! אני לא מבינה – כמה ספגטי, פטוצ'יני, פנה והאחים שלהם, אנשים יכולים לאכול?! נוצר ממש סחרור סביב הז'אנר האיטרייטי הזה, לא? כך שהייתי מאוד מרוצה, מהרעיון שהציע יפתח הקצב – ללכת על זאב-נהרות שלם. במכה אחת יספיק לכולם וגם הגיוון – לא עוד פעם – עוף, או רוסט ביף, או דגים מצופים, הפוכים, מטוגנים עם הראש. מה שעוד מנחם אצל זאב-הנהרות הוא, שאין את השלב המגעיל בו הבשר אומר לך: 'אני נא, לפני שנייה שחטו אותי' – בגלל שבאופן נדיר, הצבע שלו אחרי ההכנה לא משתנה בכלל.

זיוון שאלה בטלפון אם היא יכולה לבקש משהו עם רוטב פסטו. היא זוכרת – שאחרי שהשלנו מעצמינו את עגמומית, קצרתי שדה שלם של בזיליקום והכנתי לה את האולטימטיבי. מאז, בכל פעם שהיא מכינה פסטו היא מנסה להתחקות אחר הטעם המיתולוגי ההוא. בטח, אין בעיה זיווני – אני אכין פסטו אבל לא עם פסטה, אני לא יכולה כבר עם הבצק הזה.

לקחתי את זאב-הנהרות העסיסי על הבוקר ופשוט נקנקתי לו את הצורה. הוא אמר, שבחלומות הכי משוננים שלו, הוא לא חלם שככה יעסו אותו בשמן זית, שום ובזיליקום דרגה ראשונה וגם התבייש להודות, שמאז ומתמיד הייתה לו נטייה גסה להתבלבל בין בזיליקום לטימין. איך אפשר?! שאלתי תוך כדי – הרי לריחן יש עלים גדולים ורכים ולקורנית – מיקרוסקופיים… ו-הגבעולים… ו-הריח….לגמרי שונים! לא שייך, תמרי – יש איזה באג באינטליגנציה הוויזואלית שלי – את יודעת שלכל אחד יש כמה סוגי אינטליגנציות? …באמת?… טוב קח נשימה עמוקה כי זה מגיע – פלפל גרוס ועלי דפנה (שזה לא כמו עלי תאנה, כן זאבי?) וזהו מתוק, סיימנו. להתראות בעוד שלוש שעות עם האורחים.

איך שפרדריק לעס לו את האוזניים… כמעט לא היה נעים להסתכל. זיווני אפילו העירה לו בשקט '…פרד…יש עוד…' – ובאמת היה, השמן התכווץ מעט מאוד בתנור. הזמנתי גם את אסנת (כהן גלבוע, הסופרת), בחיי… לראות אותה ככה מוצצת צלעות – היה שווה את כל חריש המתכונים המקדים שעשיתי. הרגשתי מאושרת – באמת יצא נהדר! אחד הזאבים ההכי טובים שלי! סימנתי וי ענק בלב ומזגתי לכולם עוד קברנה. כשהמילוי הזהוב (בנדיבות, כורכום וקארי) נחשף והחל להיערם על צלחות, במבי שבר רוח דרומית והכריז בגאווה שהוא מצא את השבבית וגם הניף והראה. שיחק עד הסוף כאילו אנחנו שבט ברברי, שעושה הו-הא מעצם השבבית של זאבי-נהרות. מה אתם נותנים להעלאת הקרבן? התריס. היה ברור, שברגע, דברים עלולים להתרסק לתוך סינדרום טובעני של תת-תרבות, אז מיהרתי לזרז לוח זמנים – קינוח?

לקמפינג – פרק 71: רקוויאם לשלוש אצבעות / עופר גורדין

קמפינג – פרק 68: הצריף של תמרי

/ Tamar Hammer / השארת תגובה

לקמפינג – פרק 67: פגישה בכפר / עופר גורדין

את הביוגרפיה של דורה אני שומר ליד המיטה. היא הייתה אהבת חיי, את יודעת. לפעמים באמצע הלילה אני מדליק אור קטן, מציץ פנימה ורואה. לפני המלחמה ניצלנו את החוף בנורמנדי כמו שצריך – שמשיות, עפיפונים, אגסים, יין, באגט, קממבר ובחורף הבהייה המחובקת מבעד לטיפות. היא הייתה יפיפייה. חד פעמית. חמוד פרנסואה, מספר עליה הכל, שלא תהיה אישה אחרת בינינו וגם מתקתק על המסך שהוא שולח לי עותק של הספר. אני קוראת צרפתית ובווילונות השקופים, שקיעות של תחילת נובמבר. סתיו. קל לי לדמיין את שניהם בשלכת זרה, כלומר באחת צבעונית ומתעתעת.

צבי מאוד מעוניין לתרגם את 'דורה'. בהחלט, טקסט מרתק, תמרי. אם נקבל את התרומה מגרמניה, תוכלי להפוך את זה לאחד מהפרויקטים של "הצריף של תמרי" (סדרה חדשה בניהולי, עד כה בגדר פנטזיה). הברקה בעייתית של צבי – אני מתכוונת לשם, מה אני גננת? ברור, לא משנה כרגע, העיקר הרעיון -ספרות נשים, או ספרות על נשים. מתאים לי – אני אישה, לא? אם זה לא היה צבי, הייתי פוצחת במתקפה פמיניסטית, מה הקשר ו-אני יכולה לעבוד טוב מאוד עם חומרים של גברים, למשל מלחמות או ספורט, אבל אין לי כוח, להתווכח. הוא צודק ולא מתבייש לצמצם עיניים כדי להריח – הרי מדובר במוטיבציה שהיא בנשמתי – אם אקח חלק בפרויקט על דורה, פרנסואה יאהב אותי לנצח.

קיוויתי שיעבור בשקט, אבל עופר התקשר על הבוקר (מאיפה השיג את המספר שלי?), הוא רוצה להיפגש איתי. למה ברחתי ככה מהתערוכה שלו, אתמול? ….צופה כל כך אקטיביסטי עוד לא היה לו… מצחיק מאוד, עופרון (לזכר הימים הטובים). הרגשת שאת נחנקת? טוב תמיד היית קלסטרופובית, לא? …אני מודה שהחלל שם יצא קצת דחוס, גם לטעמי, אבל מה חשבת, חוץ? זה מורכב… (שוב חיפשתי מוצא) מאוד חזק, ניסיתי. הוא קנה את זה (כמעט קלישאה, אבל לא פחות מאמת מגולפת – שאמנים צורכים אהבה לפי קילו – גם אם היא מרומזת). ראית את האיש שבא איתי? במאי גרמני. הוא יעשה עלי סרט, ילווה את העברת המיצב לברלין. אני אחזיר להם את השעונים הארורים שלהם והם אולי יחזירו לי כמה זוגות נעליים… משתלם לא? מה דעתך? נהדר… או שאולי מילה אחרת. ומה אִיתָך? אה… משונה שגם לי יש עכשיו עניינים עם אירופה. באמת, מה? מערבבת ביזנס ופלז'ר, השבתי באינגלוז מטומטם.

לקמפינג – פרק 69: חרסינה / עופר גורדין