קמפינג – פרק 70: זאבי ואני

ג'קופו ג'ימנטי (1551-1640)

לקמפינג – פרק 69: חרסינה / עופר גורדין

לא קורה הרבה, אבל אני מאוד אוהבת להזמין אלי לארוחת ערב. להוציא את הסלון מהשיגרה, לבעוט בכריות ולשלוף את המטבח הצנוע מהקיפאון היחידני. מזל שאין איסורים של צמחונים הפעם – כל כך מייגע, לקלוף, לקצוץ, לקמח ולשמן קיש או פשטידה או קלויים בתנור, ממולאים בגבינה ו-פסטות! אני לא מבינה – כמה ספגטי, פטוצ'יני, פנה והאחים שלהם, אנשים יכולים לאכול?! נוצר ממש סחרור סביב הז'אנר האיטרייטי הזה, לא? כך שהייתי מאוד מרוצה, מהרעיון שהציע יפתח הקצב – ללכת על זאב-נהרות שלם. במכה אחת יספיק לכולם וגם הגיוון – לא עוד פעם – עוף, או רוסט ביף, או דגים מצופים, הפוכים, מטוגנים עם הראש. מה שעוד מנחם אצל זאב-הנהרות הוא, שאין את השלב המגעיל בו הבשר אומר לך: 'אני נא, לפני שנייה שחטו אותי' – בגלל שבאופן נדיר, הצבע שלו אחרי ההכנה לא משתנה בכלל.

זיוון שאלה בטלפון אם היא יכולה לבקש משהו עם רוטב פסטו. היא זוכרת – שאחרי שהשלנו מעצמינו את עגמומית, קצרתי שדה שלם של בזיליקום והכנתי לה את האולטימטיבי. מאז, בכל פעם שהיא מכינה פסטו היא מנסה להתחקות אחר הטעם המיתולוגי ההוא. בטח, אין בעיה זיווני – אני אכין פסטו אבל לא עם פסטה, אני לא יכולה כבר עם הבצק הזה.

לקחתי את זאב-הנהרות העסיסי על הבוקר ופשוט נקנקתי לו את הצורה. הוא אמר, שבחלומות הכי משוננים שלו, הוא לא חלם שככה יעסו אותו בשמן זית, שום ובזיליקום דרגה ראשונה וגם התבייש להודות, שמאז ומתמיד הייתה לו נטייה גסה להתבלבל בין בזיליקום לטימין. איך אפשר?! שאלתי תוך כדי – הרי לריחן יש עלים גדולים ורכים ולקורנית – מיקרוסקופיים… ו-הגבעולים… ו-הריח….לגמרי שונים! לא שייך, תמרי – יש איזה באג באינטליגנציה הוויזואלית שלי – את יודעת שלכל אחד יש כמה סוגי אינטליגנציות? …באמת?… טוב קח נשימה עמוקה כי זה מגיע – פלפל גרוס ועלי דפנה (שזה לא כמו עלי תאנה, כן זאבי?) וזהו מתוק, סיימנו. להתראות בעוד שלוש שעות עם האורחים.

איך שפרדריק לעס לו את האוזניים… כמעט לא היה נעים להסתכל. זיווני אפילו העירה לו בשקט '…פרד…יש עוד…' – ובאמת היה, השמן התכווץ מעט מאוד בתנור. הזמנתי גם את אסנת (כהן גלבוע, הסופרת), בחיי… לראות אותה ככה מוצצת צלעות – היה שווה את כל חריש המתכונים המקדים שעשיתי. הרגשתי מאושרת – באמת יצא נהדר! אחד הזאבים ההכי טובים שלי! סימנתי וי ענק בלב ומזגתי לכולם עוד קברנה. כשהמילוי הזהוב (בנדיבות, כורכום וקארי) נחשף והחל להיערם על צלחות, במבי שבר רוח דרומית והכריז בגאווה שהוא מצא את השבבית וגם הניף והראה. שיחק עד הסוף כאילו אנחנו שבט ברברי, שעושה הו-הא מעצם השבבית של זאבי-נהרות. מה אתם נותנים להעלאת הקרבן? התריס. היה ברור, שברגע, דברים עלולים להתרסק לתוך סינדרום טובעני של תת-תרבות, אז מיהרתי לזרז לוח זמנים – קינוח?

לקמפינג – פרק 71: רקוויאם לשלוש אצבעות / עופר גורדין

4 מחשבות על “קמפינג – פרק 70: זאבי ואני

  1. אני מודה תמרי שתאור הכנת הזאת הימם אותי וגם התיבול. זה החזיר אותי למעשה אמי בקרפיון קופץ . האמת, איני יודעת כיצד נראה דג זה. חיפשתי בגוגל, כתבתי זאב נהנרות והפוסט שלך קפץ ראשון. השאר לא הוסיפו לי אינפורמציה. הקלדתי " תמונות " ויצא זאב הרצל , זאב ים ועד אחד מהיער. ראיתי שכתוב זאב מים ובדקתי . הינה http://www.fotosearch.co.il/results.asp?keyword=northern%2Bpike&searchtype=related&related=203&category=

    בתמונות הוא כל כך חי שקשה לחשוב שכעת הוא מת. אני הכי אוהבת דגי פילה כי הם לא שוחים במים אלא בקרח ואין להם ראש.

    אהבתי

    • רוצה מאוד לשמוע על מעשה אמך והקרפיון הקופץ……..?
      ….חמוד זאב המים שמצאת! …אך למרות שהשם דומה ואולי היה עלי להבהיר מראש, "זאב הנהרות" איננו דג, אלא יונק, שחי במקור בסמוך לנהרות גדולים וזקוק לחורף ארוך וסוער. היום כמובן מגדלים אותו גם בחוות – ויש להשיג אפילו זאבי נהרות אורגנים. כך או כך, אני בטוחה שהיית נהנית ממנו – חבל שלא יכולת להגיע טוב, היית כל כך עסוקה בתליית התערוכה, דודה, שזה באמת יותר חשוב. מבטיחה להכין לך אחד במיוחד, אחרי הפתיחה (אם את לא אוהבת מילוי עם קארי אני יכולה להכין אותו עם זיקה מסורתית לצלי פולני – כלומר עם פפריקה, פלפל וקצת סוכר). בשבת, מתאים?

      אהבתי

  2. תמרי יקרה, לא יעלה על דעתי לאכול חיה כזאת בשום פנים ואופן . אמנם אני קרניוורית מסורה אך תאור החיה החמודה שבר את ליבי המתיסר גם כך, בין ביס לביס באוכלי חיות חמודות שבהן הורגלתי. בנוסף , איני אוכלת בשר עם סוכר, גם לא דגים סוכר אם לא נביא בחשבון סושי שאני טובלת  או יותר כמעט טובלת ברוטב טריאקי או במיונז הזה שאיני זוכרת את שמו. ובכן, גם כאן אני מקצצת אף כי היום קצת חרגתי מגידרי.גם בענייני מתוקים. יצאתי לחגוג את התערוכה עם חברות באחד הקניונים הפתוחים בבאר שבע. התקשיתי לעמוד בפיתוי מפני שכידוע לך, אחייניתי היקרה, וכבר אמך ציינה זאת , אני נוטה למתוקים ולכל מיני מאכלים אך לא אוכל בשום פנים ואופן זאב נהרות. זה פשוט נגד המצפון שלי.
    יכול להיות שאני אקפוץ אליך בקרוב, ברגע שיתקנו לי את העפיפון. יש לי בעיה עם מוט ההגיוי וגם מזג האוויר לא משהו. אולי אחזור ואנסה טלפורציה ( אני חושבת שכך מכנים זאת) . נזכרתי שבקרוב תגיעי אלינו. חבל שהתערוכה תרד עד אז . אוי. נזכרתי שתהיה תערוכת חנוכיות. הפעם החלטתי להכין חנוכיה אך אני שוכחת זאת כל הזמן.

    אולי בכל זאת אבוא בשבת.

    אהבתי

    • דודה, אני האחרונה שאשחק איתך בענייני מצפון (ואני תמיד יכולה להכין לנו עוף או סתם דג חסר רגשות), אבל על סיבוב בעפיפון שלך אני לא מוותרת, וטלפורטציה היייתי רוצה לעשות איתך ביחד – אולי לתקופת המכבים, לחמוד איזה חנוכייה כבדה מהמקורות.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s