קמפינג – פרק 76: צוּקִי הנמר

לקמפינג פרק 75: עפיפוני מלחמה / עופר גורדין

כששירתתי (כפי שמקובל להגדיר) בעגמומית, זו כבר הייתה ראשית העת החדשה של פוסט נעלי הגולדה. בנות הורשו לנעול נעליים שחורות עם אופציות לעיצובים שובביים, פה ושם. כך נגררתי לרכוש על רגל אחת, נעלי פרפר מחומש שראיתי באחד מחלונות הראווה בטבריה (ליד התחנה המרכזית, בדרך לגבעה עם האנטנות). איך שיצאתי מהחנות, ניגש אלי חייל מפיל, כל כך יפה, כמו מסרט. אני הולך לעבור את הגבול בעוד עשרים וארבע שעות, אולי את מסכימה להיות חברה שלי?

לדבר איתי על שטח אויב כשהייתי בת שמונה-עשרה וחצי, היה כמו לגרוב שתי גרביים שמאליות על אוזניים ערלות (ככה אומרים?), כי כל מה שעניין אותי אז היה, שלנעל יהיה שפיץ אפנתי ושהמכנסיים המגוחכים יהיו תלויים עלי, באופן שיעיד על ירידה במשקל ולא ההפך. החזיק זמן קצר, המוטיב של העדר גבולות – ותוך שבועות עף ברוח כשקית גרעיני חמניות והושלך ללא משים כקליפת קלמנטינה.

קוראים לי צוּקִי, לא קיצור של כלום. נחמד מאוד, לי תמר. מה אתה אומר על הנעליים החדשות שלי, צוקי? משונות קצת. אכפת לך אם אקרא לך 'צוקי הנמר'? למה? סתם, אני אוהבת חברבורות.
אי אפשר לומר על סיפור האהבה שלנו – הוא לא ידע את שמה, או את שם אביה, אמה, אחיה, אחותה וכן הלאה – כי ידע גם ידע, כמעט שנה שלמה. למרות זאת, מחץ אותו חילזון הסכסוך על אדמת השכנה הצפונית בסוף אוגוסט צלוי.

כיווצתי את כל החבילה הזו, עמוק וקומפקטי אל תוך המחסן התת-קרקעי שאני שוכרת ברחוב יעקב הישמעאלי – איפה שאני מחביאה גם את הקוד האנטיספטי – ללא הנשמות מפה לפה, שמירת מכתבים קשורים בסרט, תקליטים או פרחי לענה מיובשים. מצד שני, השלום מתחיל מבפנים ועד היום כשאני רואה חייל ממש מקרוב, משתלט עלי דחף חריף לקנות נעליים שחורות ולהיות מוכנה.

זה קרה לי בצרפת עם פרנסואה ואתמול, באלנבי המלך ג'ורג'. הוא שלח לעברי מבט עייף. הייתי חייבת למצוא מהר משהו לשאול אותו, או כל סיבה אחרת לפתוח בשיחה – לא יכולתי להניח לו שוב, לחצות את הקווים לבדו. רק שנסו ממני כל השאלות (חוץ מאלו שהיו עשויות לרמוז על טירוף…) וכמו שתמיד קורה לי במצבי לחץ – שלפתי ספר מהתיק – את החדש והמצוין שהוצאנו לכרכום גולן לפני שבועיים – "בעצבותה בישלה לו זרדים". עבד כמו חוט להט ביום בהיר – הוא כיוון אלי את עיניי המכ"מ שלו ב'גבירתי' והמשיך עם 'סליחה, מה זה הספר הזה?'

לקמפינג – פרק 77: יותר אוונגרד / עופר גורדין

10 מחשבות על “קמפינג – פרק 76: צוּקִי הנמר

  1. כבר כשראיתי את הנעליים צחקתי.אחר כך,כשקראתי צחקתי , נעצבתי, חייכתי כממתיקת סוד, הנעתי את ראשי בהערכה וכשסיימתי אמרתי: נהדר.
    כל כך נהניתי. אני רק מקווה שלא הבנתי את מה שסיפרת על החייל ההוא.אני רוצה עולם מושלם. לא מפני שאני אידאליסטית אלא מפני שאני פחדנית.  

    אהבתי

  2. בשבת האחרונה  שהייתי מתחת לגפנה ותאנתה של.. עלית לשולחן ואמרתי "היא פשוט גאון" . כל מילה פנינה . תענוג שכזה ליום מחורבן כזה. היום שמתי לב שאת כותבת כמו שאת מציירת. לכאורה ברישול חינני אבל כל מילה? מהודקת ומחוברת לחברותיה כאילו נולדו ביחד ונועדו זאת לזאת מדאוריטא
     

    אהבתי

  3. לקח לי זמן (אני קצת איטי בזמן האחרון) עד שהבנתי שמדובר בצוקי הנמר ולא בצוקים שמתגורר בהם נמר. אחרי שהבנתי צחקתי. 

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s