קמפינג – פרק 86: צבי ובמבי יוצאים לחופשה


לקמפינג פרק 85: מָרָק מקפיא / עופר גורדין

הלכתי איתו, עם מבקר התאטרון הרזה, להצגת הליצנים והכרבולות הקולנית וצריך לקחת בחשבון שאני קלאוסטרופובית וישבנו בול באמצע של השורות הטובות. כשתם הקרנבל המאולץ, נדדנו ל'כרישה של סבתא' בגשם, אז חובה להזמין מרק – חוק בסיס שכל אישה יודעת. רַן בא בעניבת היום החדש, עליה מרוח ארלקינו על רקע משבצות שחמט. בדיוק כשאני תוהה אם יש לו עניבה מיוחדת לכל הצגה, הוא מתוודה בהיסוס כובש, שחבריו קוראים לו 'רַן-רַן' – כמו באנגלית 'רוץ-רוץ', הוא מתרגם ומצמק מן הסתם את התכלית המקורית הטמונה ב'ברח-ברח'. אני משלימה לו בדיבור על חופש, יותר נכון חופשה ועל לאן נכון לכוון בפעם הבאה – קרחות יער עליהן כף רגל אדם טרם דרכה, או עיר ענק צפופה, ללכת בה לאיבוד. באמת לא יודע על מה אני מדברת ומה זה משנה, הוא מיתמם. בשבילו, בשיא הכנות – תחושת חירות גלומה בדמיון או ביצירה שזורקת אותו למקום אחר ו-בסקס, ברור. ברור שברור, רן-רן.

בבוקר אני שוב מקבלת את זה מתחת לחגורה. כי לא, לא אני הולכת לצאת לחופשה, אבל צבי ובמבי כן. קנדה וארצות הברית. חגיגה גדולה – הספר של במבי, 'אלזה: אישה וחשמל', מטיס אותם למסע הכרות ומכירה במיידי, הזמנה לא צפויה. תמרי, זה יכול להרים עם ג'ק את 'צרצר' ולשנות דברים שאת לא מאמינה! תוכלי לטפט את המרצפות בסחלבים, אבל עד אז, מישהו חייב להישאר. אם מאוד נחסר לך תוכלי להתקשר לעופר, יש אחד כזה, לא? צבי חידד מילולית. אני גם יכול לבקש מזיוון שתבוא לעזור לך, אבל לא הייתי בטוח שתרצי. אולי, תן לי לחשוב על זה. אז מתי ולכמה זמן? רביעי בבוקר, שלושה וחצי שבועות ואומרים ששני פיט שלג באטלנטה! ג'ורג'יה?

דווקא מתאים לי פסק זמן מהם, אני רק מוטרדת שלהשתלט על הדברים פה לבד, עלול בפועל, לדחוק לפינה את השיחות המתדלקות עם פרנסואה, המאפשרות לי מילוט לזמנים אחרים – חוויה, שעבור כל ארכיאולוג, ימי או יבשתי, היא כמו אוויר לנשימה – כך כתב פעם ריש לקיש מציפורי העתיקה וצדק מאות אחוזים באדמה.

5 מחשבות על “קמפינג – פרק 86: צבי ובמבי יוצאים לחופשה

  1. תמרי, כמה שיותר  רחוק ממך יותר טוב ודי עם הרוח פרנסואה. האם לא הגיע הזמן שתקחי לך איזה איש רציני, לא, לא מבקר תאטרון (איזה עבודה זו.) , לא שפיון (גם כם פרנסה!), לא קרימינל או רוח רפאים. הפסיכולוגית שלי אומרת שיש לך תסביך. דווקא דיברתי אתה עליך. היא ממש התעוררה כשסיפרתי לה עליך. כשאני מדברת על עצמי היא נרדמת קצת. אני לא מעירה אותה כי לא נעים לי . בחורה כל כך צעירה עם ילדים קטנים ועובדת כל כך קשה. בין כה קו"ח משלם ולי לא אכפת כשלא כל כך מקשיבים לי. אני רגילה לזה מאמא שלך. ככה זה היה , דבר אל הקיר. האמת, אני מתגעגעת אליה, חושבת איך היא מסתכלת עלינו. הייתי רוצה לפגוש אותה מדי פעם.

    אהבתי

    • הצלחתי להעיר בשבילך פסיכולוג של קופת חולים? כבר הוצאה מוכרת הכתיבה הזו וגם – מזל גדול – הסיפורים על חוסר ההקשבה של אמא שלי, לא הצליחו להעיר את הפסיכולוגית שלי (והילדים שלה כבר באוניברסיטה), אבל האמת שאותך דודה, עדיין לא ניסיתי כחומר מעורר, עכשיו יש בהחלט מצב. ועכשיו לגבי הרותחין – מה היא אמרה? מהו התסביך?

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s