זה היה סיפור עם דלעת, לא יותר

חברה ביקשה ממני לכתוב פוסט על הדלעות בחיי. היא טענה שאני דוחה את זה כבר המון זמן ועכשיו, אחרי שסיפרתי לה ברמז על האחרונה, הודתה בפני שהסקרנות הורגת אותה – איך זה עם דלעת? ספרי כבר!
אז לומר את האמת, ליחסים אינטימיים איתן, הבשלתי רק השנה וזאת למרות השהיה הממושכת (כמעט שמונה שנים), באזור בו דלעות מכל הצבעים והמינים, הן מזון חורף בסיסי. אבל אני התעקשתי להימנע, אולי מהסיבה הנוקשה שאצלי בראש, עוד מהבית תקוע המשפט העוקצני – "יש לזה טעם של דלעת" – שפירושו, תפל ולא סקסי בכלל.

בסתיו, יצאנו לקטוף את הכתומות הענקיות – לרוקן ולחרוץ להן את הצורה, כדי לדחוף נר שיבער בתוכן בליל כל הקדושים (האלווין). כמו כולם, בסגנון – ברומא היֶה רומאי. אז, עוד רק השתעשעתי ברעיון הקירבה ואפילו הצטלמתי כאילו שיש בינינו משהו.

נו, מעניין מה פרויד היה אומר על זה…

 סימולציה על יבש

משה נקט ברצינות אתגרית, לקח צעד קדימה את תחביב האפייה החדש שלו והכין פאי דלעת – שזה אחד הקינוחים הפופולריים ביותר בעונת החגים פה וגם אחד מפערי התרבות הקשים ביותר לעיכול – טעם מוזר מאוד, אך הטאץ' הביתי הוביל קלי קלות להתמכרות מרצון ותוך יומיים שלושה, כבר נהיה לי די ברור עמוק בלב, שמתפתח קשר.

ואז הגיע החורף, הקור בחוץ האיץ להתכנס ולבשל, אך ירקות במחירים מופקעים וטעם של פעם מציפים את הַסוּפֶּרִים בעצב. קילו עגבניות בשמונה דולר, כל מלפפון חיוור בדולר שמן והבזיליקום נעלם. רק ערימות של דלעות צבעוניות משלל זנים, שנשמרו מעולה מהסתיו, זורחות וקורצות בתוך ארגזי ענק במחירי יום חול – ועוד אורגני ומקומי, אז איך אפשר לא להתפתות?

בהתחלה טבעי שבָּצנוע ובָּנוזלי – מרק, מרוסק גם עם בטטה – ליתר בטחון, אחר כך בָּנקי – נטו חצאי דלעות קטנות אפויות עם פלפל, שום ושמן זית (לא בטלוויזיה, אמיתי…) והשבוע, סוף ינואר – פריצת דרך של ממש – דלעת במילוי בשר, שזה לפחות מבחינתי – ללכת עד הסוף.

11 מחשבות על “זה היה סיפור עם דלעת, לא יותר

    • 🙂
      הנה מתכון של הדלעות עם הבשר. מדובר במה שנקרא בארץ דלעות ערמונים. שוטפים טוב חותכים לחצי אותן הפוך עם הקליפה, ואופים בתנור בערך -30 – 20 שלושים דקות בחום בינוני – בתבנית פיירקס עם שמן זית מלח פלפל ומים – בערך גובה סמ'. המילוי: מטגנים בצל קצוץ ושום קצוץ בשמן זית אחרי שמזהיבים מוסיפים בשר בקר / כבש טחון ומוסיפים תבלינים שאוהבים חוץ מהרגיל – מלח פלפל וכו' אני אוהבת גם כמון ו/או קארי. מורידים מהאש כשקצת מתקרר מוסיפים קצת גבינת מוצרלה מרוסקת (אם לא חל איסור) ופירורי לחם ומערבבים. מוציאים את הדלעות שאמורות להיות כבר רכות, הופכים וממלאים בבשר. מפזרים בין הדלעות ענפים של רוזמרין ושולחים לתנור לעוד כחצי שעה (אם חסרים מים להוסיף מים רותחים).
      (משה יחזור עם הפאי בהמשך)

      אהבתי

    • תודה נועם. פרי (כתה ג') צילם אותה וזו חידה בעיני, איך הוא הצליח להוציא ממצלמה פשוטה לחלוטין, ללא שום אפשרויות כיוון – את הרקע מטושטש ודנאמי ואת הדמות בפוקוס יציב.
      הוא גם אוהב את התמונה הזאת ומתפקע מצחוק בכל פעם כשהוא רואה אותה – בגלל מיקום הסכין ואופן החזקתו, כמובן (שלא היה מכוון, אגב – נשבעת!).

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s