קשה לי לשחזר ממתי בדיוק התחלתי להאמין ביונים, כי בילדותי הייתי מתלווה בשמחה רבה אל אחי שהיה צד אותן עם רובה אוויר בין הרפתות והלולים, מהופנטת ממעשה הצליפה ובהמשך – השחיטה ומתפעלת מהאופן בו אִמי הייתה ממלאת אותן בשזיפים מיובשים כחלק מהפורמט המפואר של 'מהמטבח באהבה'.
בניכר שלנו בהווה, יש המון ציפורים, אבל לא יונים ואני בהחלט מתגעגעת, עד כדי כך שהנושא הפך לפטפטת חוזרת בשיח המבקרים הדנים חדשות לבקרים ביצירתי המאוחרת ומוצפת הציוצים.
במרבית המקרים, היונים שלי מקפידות לאחוז במקורן ענף של זית, למעט במקומות שנאלצתי לשתול אותן בתוך חמסות (שם בין כה העין הרעה מותשת ומסתמן שיש פחות צורך).
לא נולדתי בחורף של שנת שבעים ושלוש – אלא ואולי עצוב מכך – בחורף של שנת שישים ושש. הזמן אולי טשטש את הזיכרון, אך חידד את המחשבה וכשהתעמתי עם אחי – הכיצד יכל לטבוח בסמלי שלום מול ילדה בת חמש כמודל, התפרצתי לדלת סגורה. אלו היו זמנים אחרים, השיב ו-עכשיו שבוע עמוס – אני מדליק השנה משואה, אולי נדבר אחרי הנפנופים? רגע – כנפיים של עוף זה כשר, אחות?
הפילוסוף הצרפתי-יהודי ז'אן קורסו טען שלעולם קליעה למטרה, יחסים בתוך המשפחה או הרהוריו החופשיים של אזרח במדינתו – הם מעשה פוליטי מן הדרגה הראשונה. לפי התאוריה שלו, היחסים בין מייצג-למיוצג (יונה לבנה -שלום/קוסם), בין אלפא-חבר וביתא-חבר בקבוצה (אח-אחות / אחות-אח / אח-אח / אחות-אחות) או בין פרט לקהילה ריבונית – דומים עד כמעט זהים. גם אם אני לא מדייקת פה ושם בפרטים, מאז שלמדתי את קורסו כחלק מהכשרתי לשמש כמניפסט ישראלי פוטנציאלי בגולה – תחושה של שליחות והקלה מלווה אותי כמשרבטת שלום לכל דורש. כי אני לא מחפפת תקוות, אני פוליטית.
* בתודה לשולמית דוידוביץ' על הדיאלוג ובהתכתבות עם הפוסט שלה האם היה זה רגע פוליטי?
אומנית זעירה 
כפי שכתבתי לפני רגע קל אצל שולמיתנו, ממהרת 'לאחוז במומנטום בטרם יחלוף', כי מסתבר שהוורדפרס פתח שער חדש [?] בפני האלמנה, ובטרם ייסגר אומר אך זאת, שכנתי היקרה לאתר: נָאווּ יונייך עד מאוד, תּוֹרֵי זָהָב אשר עשית-לנו פה, עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף
*
ובלי להכיר את ז'אן קורסו, ובלי להידרש לכל מניפסט שהוא, בין בכח ובין בפועל: כן; הכל פוליטי. כולל העורבים של דודתך (מתפוצה שכנה לזו של הליטבקית). אבל רישומייך, שכנתי היקרה לאתר – הרי בהם דיבר הכתוב: עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל: לְהֹדוֹת; ועליהם ועל יוצרתם ראוי לומר: יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ; שַׁלְוָה, בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. מירושלים לאורגון
אהבתיאהבתי
ברכות על השער החדש – יש לי הרגשה שהוא יתפקד כשער זהב (תורים ויוני שלום). כבר כאן ועכשיו הצלחת לקרב אותי במילותיך ובחרוזייך היפים חזרה אל המקורות והמקורים הנכספים של ציפורי ופרחי ארץ ישראל. המון תודה, הילה!
אהבתיאהבתי
להילה, יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ; שַׁלְוָה, בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ, הרמוניה בין עורביך.
אהבתיאהבתי
ומשום מה תגובתי שיועדה לשולמית, שמילות שיה"ש ממקלדתה נעמו לאזני האלמנה, נמצאת מתנוססת מתחתיו דבריו של דודו פלמה, ללא כל פרובוקציה מצידו, חביב-שומר-האחרת שהינו. נפלאות הוורדפרס מי ישיחם. קצרה הבנת הליטבקית להשיג. רק עורב ניחן בבינה הדרושה לכך
אהבתיאהבתי
יפה לך מכבסת תולה (מה שנקרא "מוריס והיונים")…
http://www.youtube.com/watch?v=gX5soU_1Eb0
אהבתיאהבתי
וְכֵן לְמַר, שפירושו: אותו-דבר-גם-לך, שכנתי החביבה לפזורות-האשכנזים; הַמְּבָרֶכֶת תִּתְבָּרַךְ – היא ומושאי-צילומיה עמה יחדיו. וחן חן, גםכן כמובן
אהבתיאהבתי
וכרגע מאזינה למתי כספי האגדי-בעודו-בחייו; כרגע אני עם ה"איזה מאה וחמישים יונים" שבאו על הכביסה של שרה (במלרע), והמאה-וחמישים-פועל-ופועלת של הדוד-של-שרה (במלרע) – הגענו כרגע ל"מלחמת עולם" (במלרע) ענקית. ואכן. לגמרי תמיהה שאין לתרצה: למה (במלרע, כן?!) אומרים שהיונה (כנ"ל) מביאה את ה-ש-לום (כנ"ל, אבל עוד יותר מודגש)?
מומלץ, כל המזדמנים לכאן. 'כנסו-כנסו ללינק שהביא לכאן דודו פלמה. וואללה שווה (לא במלרע) המוריס הזה. והיונים שלו. ושרה (כן במלרע)
תיסלאם יא-דודו (לא במלרע)
אהבתיאהבתי
אוי….דווקא השיר הזה, דודו? בור מאוד אפל של מתי כספי, לטעמי (אך חומר טוב לכתיבת פוסט פוליטי פארקסלאנס).
אהבתיאהבתי
תמר תודה;
אהבתיאהבתי
תודה לך, עודד.
אהבתיאהבתי
האפשרות שיש מקום שבו אין יונים הדהימה אותי. אני מתקשה לדמיין שעולם שבו לא נשמעים גרגורי יונים עם בוקר ובו לא מתמלאות המרצפות שתחת חלונות הבתים, בחריוני יונים. כך שדבריך לימדו אותי שלעולם אין לדעת היכן תימצא יונה. ואם זה קורה ליונה זה יכול לקרות לכולנו.
אני פוסחת בקלילות ובעקימת אף על מעשי אחיך מפני שזכיתי שאחרים יעשו את מלאכת הציד בעבורי, כידוע, מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים, ופונה לדון בסוגיה שהעלה ההוגה היהודי צרפתי, החשוב ( לצערי מצאתי קישור רק לאחיו).
אוי! ברח לי הטקסט. 2 פסקאות ארוכות, בתגובה להוגה הנפלא, ז'אן קורסו, נעלמו לי פתאום. מזל ששמרתי בוורד את ההתחלה של תגובתי .
אני מקווה שלאחר ארוחה דשנה וכמה קוביות שוקולד אצליח להיזכר במה שכתבתי שהרי הדבר חשוב מאד לעול ם הזה שלא לומר , לעולם הבא.
בכל אופן, אמירתך/קריאתך "אני לא מחפפת תקוות, אני פוליטית" פתחה בפני צוהר ענק ( אני מקווה שלא אפול דרכו) למחשבה מתקדמת
אהבתיאהבתי
נכון שולמית – זה מאוד מוזר שאין פה יונים – בטח קר להן מדי או משהו אבל יש פה הרבה עורבים מאוד יפים, אני באמת חייבת לצלם לך. מקווה שתעלי את מחשבותיך לגבי ז'אן קורסו. לא רבים מכירים אותו, אולי כי תמיד פעל בצילו של אחיו (לפחות מבחינת גוגל, לא פלא כי אפילו בויקיפדיה עדיין מתעלמים מפועלו…).
אהבתיאהבתי
אכן, מסתבר , אוני יכולה לחשוף את מקורותי, שזו טרגדיה משפחתית של גנבת הבכורה או גנבת מספרי ספר. אתפנה לכך בקרוב כשאתאושש מהארוחה הדשנה שקיוויתי שתאושש אותי בעצמה. אני חושבת על קפה כי 85% נגמר ואין בי העוז לגשת ל60%
אהבתיאהבתי
ובשולי היונים, והעורבים, והשלום-או-לא, שבה ועולה בליטבקית – כשכנה-לאתר-של-תמרתנו המארחת כאן – תהייה שיסודה עוד מפוסטים קודמים (הן של המארחת, והן – נדמה לה, אחד משל עצמה): מיהו עודד המודה? בא ככה בצניעות-חרש-כמו-על-קצות-האצבעות, ואומר: "תמר תודה". והולך. בלי להשאיר כרטיס ביקור
מסקרן, אין להכחיש
אהבתיאהבתי
הינה, אש"א , שמה לב לצניעוות. ואולי לא מדובר בצניעות אלא בסוד גדול
אהבתיאהבתי
ציור יפה של יונה עם עלה זית מצא חן בעיני..
היונה שלך לא משדרת אופטימיות ההפך יש לה מבט תוקפני ומלא אכזבה כאילו לאיש כבר לא אכפת ממנה..למה יונה באורגון ולא בירושלים..?
אהבתיאהבתי
תודה יעקוב. אכן, היונה בציור הזה היא יונת סופר ראליזם.
היונה האחרת מעופפת באורגון, כי נסעה עם בן זוגה (יונים נו…) למטרות לימודים (אגב, אחרי בסיס גבוה בירושלים).
אהבתיאהבתי
שלחתי עוד פעם מבט על היונה שלך בהחלט ציור טוב ניכר שיש לך"touch"
חשוב לפתח אותו..מה גודלו של הציור..?על איזה חומר צויר ,בד,קרטון או נייר.?
איזה צבעים..? תעלי את היונה על בד עם צבעי שמן תקבלי אפקט טוב יותר ותגדילי את הציור.. המלצה ממני…
אהבתיאהבתי
תודה יעקוב וגם על ההמלצה להגדלה (..אוכל להפוך את היונה לעיט…) ולשידרוג לצבעי שמן.
(גודל הציור השלם, בערך 30 * 24 סמ' והוא מצויר בצבעי אקריליק על לוח קנבס).
אהבתיאהבתי
אם כבר עיט אז אפשר שיחזיק רגל שליונה במקום עלה של זית. בעיני רוחי אני רואה סידרה של ציפורים. למשל שחף האוחז דג או דרור וזבוב במקורו. אניחושבת שברגע זה זכיתי להשראה . אני מתנצלת , מראש, על גניבת הדעת או גניבת המשהו שבמקור.זה מזכיר לי שצילמתי פעם עורב ומשהו במקורו. עד היום לא הצלחתי לזהות את המשהו הזה
אהבתיאהבתי
עיט זה עוף דורס וטורף הוא שונה בהתנהגות מיונה וגם הרבה יותר אינטלגנטי..דווקא היונה שלך לפחות ממבט ראשון דומה לעיט ואולי זה המיוחד של הציור שלך..יש לי הכרות קרובה עם סוג מסוים של עיט, בשדה בו גידלתי ירקות בעבר על אחד העצים הקרובים נח לו עיט מדברי יפה ועובד שלי קרא לו בערבית "בומה"..עיט עם מבט שובב ומפוכח אני לא הפרעתי לו מה גם שעל פי הערבים נוכחות של "בומה" בקרבת מקום מביאה מזל ולי כחקלאי הדבר היה חשוב.. היה לי ענין רב שהעוף הטורף יהנה מן החיים בסביבה שבה גידלתי את העגבניות והפילפל מזל "ובומה"זה טוב לגידולים חקלאים..
לגופו של ענין כפי שכתבתי לך אני בהחלט מאמין שיש לך touch"וגם ציור הדיוקן שלך בכתרת הוא יפה בעיני..קשה לי להיות לך מורה דרך בתחום האומנות היות וזה לא תחום ההתמחות שלי לא בהווה ולא בעבר אבל כאחד שאוהב יצירה אכותית פיתחתי עם הזמן חוש שישי לנושא..
בכלל אם מדובר באומנות הציור צריך שהאוביקט -הציור-יפגין חיים בכל שעה ובכל זמן תמצא שאתה לא משתעמם בנוכחותו ההפך תמיד זה ישרה עלך אווירה מיוחדת במינה..כבר בזמנים הקדומים יחסו לאומנות הציור סגולות מיוחדות במינן ראה את משטחי המוזאיקה היפים של יוונים רומאים וגם של יהודים ובנוסף יש את האומנות המצרית הקדומה..אמונות הציור חייבת להיות משוחררת מכל השפעה אינטלקטואלית או בוא נומר השפעת הגות זה לא זה..
אני מקווה שעזרתי..
אהבתיאהבתי
יעקוב – שוב תודה וגם על הסיפור על בומה. שולמית – נשמע טוב! גם צבעוני, גם מהחיים וגם פוליטיקלי לא קורקט. (נו, סוף סוף תוכלי לתת לזבוב שלך עבודה ברוח הפמיניזם המכיל).
אהבתיאהבתי
איזה קטע, לגמרה שכחתי את הזבוב שבתגובה הקודמת. אגש, לנסות לתאר זאת.
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי
שלום צבי, לא הצלחתי להיכנס ללינק, האם תוכל לשלוח אותו שוב.
אהבתיאהבתי