חָתוּלוֹתְּרָפְּיָה – החריץ בקצה המנהרה

מכורות ונפגשות ללא כסוי פנים או שמות בדויים. אוהבות אותךְ – ג'ני, ריצ'ל, גו'אן, אמילי, ברברה, מישל, לורה, כריסטי, קרין, סילביה… כי עוד משחר ילדותינו אנחנו רדופות ב'פנטזיית החתול הַיָשֶן'. ג'ינג'י, שחור לבן, מנומר, סיאמי, פרסי, בריטי, מצרי – על השולחן בסלון, עדן החלון, מפתן הדלת (על השטיחון) או במובן מאליו – במיטה, מעל או עדיף מתחת לשמיכה.

בואי היי לי אם ואחות ונתאחד לנצח נצחים בחיקו הרך של הנמר הבייתי, נצוף דרך מציאות שוחקת ולא כבורג בקואופרטיב שרירותי, אלא כאוסף יחידני בממלכת יופי. זה בפואטי, אך בישיר מדובר בנשים שהן כבר לא ילדות ולא מוצאות מנוח אלא רק בדימוי נוכח – תנוחת שפם, פאר זנב או ריח פרווה יכולים להניף או לרסק במכה הכל.

ולכן חָתוּלוֹתְּרָפְּיָה (Cat therapy for women), כך חוזרת ומדגישה סוזנה, מנחת הקבוצה המצויצת שלנו. לא שהשתכנעתי בכזו קלות שעליי להצטרף, אני הרי לוקה בחרדת קבוצות מלידה, אבל לאחר ששרפתי סיר שלישי של אורז וכמעט הקמתי שריפה בגלל בהייה דרוכה בתנומת חתולי, סימנתי לעצמי קו אדום.

כבר חודשיים וחצי שאני שם, עם סוזנה והבנות ולהודות על האמת בצער – ההתמכרות שלי החריפה. במקום להתמודד עם התשוקה באופן פרטי, במחיר מדיד של כמה סירי נירוסטה, שק בסמטי וביטוח דירה כולל – קרה שהשיתוף והאזנה לסיפורן של האחרות –  שחררו בי כל רסן והדחף החל משתלט על כל שעות היממה ביתר עצמה ובנוסף, גם על כל אמצעי הביטוי. לפני שפסעתי אל תוך עולמה השעיר של החָתוּלוֹתְּרָפְּיָה, נהגתי לחטוא במשחקי מחשבות ותצפיות בלתי ראויות, בלבד – ללא ביטוי גשמי, אבל אחרי שחברתי לקהילת הבנות הזו ומן הסתם בהיפוך גמור לתרחיש טיפול אופטימלי – המדרון הפך חלקלק ונשאבתי להיפר חמדנות רב-תחומית של לכידת האוביקט.

בְּצילום:

 בְּציור:

 ועושה רושם שעכשיו גם בכתיבה….

אבל יש גם חריץ בקצה המנהרה, או כפי שנוהגת לנסח סוזנה: יחד נמצא תיעול של חיסרון אובססיבי ליתרון רדיקלי (Together, we will find a channeling of this obsessive disadvantage into a radical advantage.) בכנות, לא חשבתי שמשפטים דמגוגים כאלו יכולים באמת לעבוד במציאות, אך במפגש האחרון שלנו, פתאום הבנתי שזה קורה לי בממשי. אחרי שסיימתי לצייר (בהזמנה) למישל, כרטיס ברכה ליום ההולדת של אחותה (בעצמה ג'אנקי לא קטנה של חתולים), שחל בשבוע הבא והבאתי לה אותו למפגש, נוצרה לפתע בגורף דינמיקה של סחף עתידי, תסיסה וכמעט התנפלות. מסתבר שאוגוסט – ולא במובן המטאורולוגי, הולך להיות חם. לכל אחת מהן, לפחות אריה אחד בבית.

לפוסט ההמשך – סוזנה דוגאן (סיפורה של שיטת טיפול), לחצו כאן

14 מחשבות על “חָתוּלוֹתְּרָפְּיָה – החריץ בקצה המנהרה

  1. הפעם עיקר התגובה בפייבוק, ולשם שינוי – כאן רק התמצית: איזה יופי.
    וכל מזונבי גרין (שחלקם 'כאן', וחלקם – לא, כמו – בעצם – כלל הגרינים; חלקנו 'כאן' וחלקנו – לא): מסכימים כי אין כתנוחת שפם, פאר זנב או ריח פרווה בממלכת יופי. וגוגי מוסיפה בתוקף כי בהחלט עדיף מתחת לשמיכה.

    אהבתי

  2. הסתקרנתי, את מתכוונת לקבוצה גמילה מחתולים? או להפך? ומדוע דווקא לנשים? תוכלי לפרט מעט יותר אודות הדינמיקה בקבוצה?

    אהבתי

    • הי ז'אן קלוד. חלילה גמילה מחתולים! אבל כן גמילה ספציפית מהתמכרות לצפייה אובססיבית בפוזת החתול הישן, שעשויה להיות הרת אסון כפי שסיפרתי מנסיוני.
      סוזנה המנחה שלנו, הסבירה שכמובן ישנם אוהבי חתולים גברים – מסורים לא פחות מנשים, אולם ההתמכרות לפוזת החתול הישן (ההתמחות שלה), מאובחנת ביותר מתשעים אחוז, רק אצל נשים ולכן נבנתה צורת טיפול של קבוצות תמיכה לנשים. בערים גדולות ניתן למצוא גם קבוצות מעורבות. לגבי הדינמיקה בקבוצה? הרבה סיפורים מצחיקים ועצובים, החלפת אינפורמציה דיסיפלינרית (המלצות על תכשירים נגד פרושים, וטרינריים, גזירת ציפורניים כן או לא וכו'), הרבה אוהבות אותך ואותך ואותך וברור – הרבה מאפים תוצרת בית והמובן מאליו הבלתי נמנע – החלפת מתכונים.

      אהבתי

  3. תודה על התשובה.
    מעניין ביותר. לא הייתי מודע  כלל להתמכרות ל"פוזת החתול הישן". האם זו תופעה יחודית לארה"ב, שטרם התפשטה מעבר לתחומי היבשת? הקיימת היא בארץ? באירופה? מדוע שיעורה כה גבוה אצל נשים? היש איפיונים מיוחדים לנשים המכורות לפוזה? אני מניח כי אחד האיפיונים הינו כמובן אהבה לחתולים, אך היתכן כי ישנן מכורות שלאו דווקא אוהבות חתולים? אם אין זו טירדה רבה מדי הייתי שמח לקרוא אחד מהסיפורים המצחיקים עצובים שציינת.

    אהבתי

    • כפי שהעידה טליה וכפי שאני זוכרת את עצמי גם לפני החיים כאן, זו לא תופעה ייחודית לכאן מצד שני – 'כאן' ניתן למצוא קבוצות תמיכה בכל תחום ותת תחום שעולה על הדעת. אני חוששת שהשאלות שאתה מעלה כולל הבקשה לקרוא סיפור אחד מצחיק עצוב (בעילום שם כמובן), מעודדים אותי לפרוק משא נוסף ולכתוב פוסט המשך על מנת לענות לך ברצינות הראויה לעומקו של נושא. תודה ז'אן קלוד על שהטענת עבורי את המקלדת. בקרוב!

      אהבתי

  4.  אני כבר ידעתי מה שז'אן קלוד ביקש לדעת כי קראתי את הפוסט הבא לפני זה . 
    חוויתי הארה: "נמצא תיעול של חיסרון אובססיבי ליתרון רדיקלי (Together, we will find a channeling of this obsessive disadvantage
    "into a radical advantage

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s