בדרך כלל לא מתכוונים לבעלך

באותה העת יצאתי לחופשה ובכלל עדיין לא חלפה שנה מאז שנישאנו וכבר החליף וגילף את עצמו על דלת הכניסה לביתנו שבלב היערות של צפון מדינת ניו יורק. כשחזרתי משוטטות וקניות של שבוע, מצאתי אותו מכונף על הערסל הצהוב והשתלטה עלי מבוכה אך הצלחתי לזייף התלהבות שגלשה לעדנה.
זה שבעלי הוא גבר בסגנון הרוקוקו, זאת אומרת מה שמכנים פה – 'יליד אמריקאי'  (Native American), הייתה עובדה מוגמרת כבר כשהכרנו וודאי שאחזה מלפנים כגורם אטרקטיבי. אבל ההכרח להתחכך בחיות הבר באופן פיזי כל כך, היה לי זר. לקראת החגים, כשפרוות רגליו התעבתה משמעותית ביקשתי ממנו שינמיך עם הנוצות, חוש פיזיולוגי תמיד עמד בין אצבעותיו והוא טען שהגוף שלי עצבני מדי.

אני מחשיבה את עצמי לאישה די רגילה. מצד אחד מטגנת שניצלים ומקפיאה, מצד שני יוצאת יום יום לעבודה ככלכלנית זוטרה. לו חפצתי בהתנסחות חברתית הייתי אומרת ש 'אם לי זה קרה, זה יכול לקרות לכל אחת'. מה שלא נכון, כי כששואלים – היהפוך יליד נוצותיו? בדרך כלל לא מתכוונים לבעלך. ושלי הפך ועוד איך: כבר למעלה מחמש עשרה שנה, שהוא מככב כפלסטיקאי מומחה עם קליניקה בלב מנהטן ואנשים משלמים לו בסלעי זהב מעל השולחן כדי שיגלף להם מחדש את הצורה.