הם הכירו שטוח על פסגת הכרמל עוד לפני שנשרף ובמנזר, ליד הפסל של אליהו היא הראתה לו בפעם הראשונה והוא התנצל, סמוק כולו, שהוא בחור רגיל שעובד בהייטק בתכנות רכיבים נטולי פניות. היא אהבה את התום שבו ואת שערות חזהו שהתפתלו בצורה לא ברורה וגם את העובדה שמיד לאחר שנישאו יכלו לקבל בירושה מוקדמת וילה נהדרת ליד טיילת לואי עם נוף לגן הבהאים ולים של חיפה, כאילו שהיא נסיכה אפלה ושמדובר באוויר הרים שווייצרי. הוא נדלק על הגוף שלה ועל היותה ההפך מקונבנציונלית – למשל יום אחד כשחזר מהעבודה הכניסה את עצמה להיפנוזה ונעזרה בו בהכנת שעורי הבית כפי שעשתה עם אביה כשהייתה תלמידה ביסודי – זו הייתה חוויה פרועה בריבוע מבחינת אדם כמוהו.
*
ביום הנישואין הרביעי שלהם הוא היה בשליחות בתאילנד וארז לה משם, בדואר שליחים סלסלה עם ביצי זהב. תודה רבה, אבל אין לה מושג מה לעשות איתן ואם זה רמז למשהו – היא לא מבינה כלום.
מתוך יאוש, לפני שהלכה לישון הניחה אותן על שידת העץ הכבדה. בבוקר, כשהתעוררה מגלגולם של צחקוקים מרגיזים – מראה עיניים, הגיון תהליכי וגם וויקיפדיה – פיצחו עבורה תרחיש-הסבר: במהלך הלילה בקעו אצלך בסלון תינוקות קטנים ועכשיו הם משתכשכים לך מול הפרצוף בתוך שלוליות ירוקות (כנראה שיליות).
למרות שהייתה גבוהה ושדיה פיארו מעולה קומבניזון בגוון בננה, זה בכלל לא הסתמן טוב: טינתה הכרונית לאפיזודות קומיות הלכה יד ביד עם נטייתה לקניבליזם וניתן היה למצוא סכו"ם בכל חור בבית – במגירות, בארונות וגם על קירות.
*
הסכנה הייתה ברורה ומידית והקטנים – השתוללו כמו גרגירים עסיסיים שנלכדו במסננת ו-בעברית עדכנית: מסתנני (ביצה) עלומה. הם קורצו מחומר גנטי-אתני רך וחינם היה לחלוטין תלוי בעיני המתבונן. היא כמובן צפתה בהם בַּפתיח כפוטנציאל זמין שירגיע את קיבתה הרגזנית תמיד, אך במחשבה שניה – יש לה חזיר שלם במקרר וננסים כמוהם יכולים אולי לסייע בטיהור מאגרי אבק בפינות שידה אינה משגת. אי סדר יכול להטריף אותה ומאז שנסע היא לא משתלטת ואת העוזרת האחרונה העיפה אחרי שמצאה אותה מכניסה לתיק כמה כפיות זְנב-אריה מקוריות שהיו מוחבאות אצלה בין סטים לא נגמרים של תחתוני גורמה (גזרת ביקיני סבתא).
*
אבל לתינוקות המהפכה לא הייתה שום כוונה לעבוד בשביל מישהו, הם טסו לישראל בשליחות האהבה וכמו תמיד כשכולאים אותם בתוך ביצי זהב לכמה ימים, היו עסוקים כל הדרך בהימורים גופניים על גבול הפורנוגרפיים באשר למושא המשלוח. והיא בהחלט ענתה על רוב המשאלות ומרוב שְשַפָע גופה, המציאו לעצמם חישוקי קסם והטרגדיה הקיומית שלהם הפכה מאירוע רצף סכריני, למִשתה על סף מיתולוגי – כי כשליקקה את כל חלקי גופם בתאווה מיוסרת, הצ'ילי האסייתי שהיה מוטבע אצלם עמוק בדי.אן.אי הבעיר אותה לגמרי עד שהשכיח זמנית כל דחף קולינרי.
באמבטיית שיבולת שועל ולבנדר שחלקו אחרי, הייתה כל כך עייפה אך מרוצה שלא הפריע לה שהשובבים צוחקים בקולות פעמונים ויורים קצף אחד על השני. ליתר דיוק – היא שקעה בכזה מצב רוח אלטרואיסטי עד ששקלה ברצינות להזמין אותם, שירדו איתה ביחד על החזיר.
______
* תודה לפוחי שטורכן, שהציעה לי להאריך סטטוס שפרסמתי בפייסבוק ובכך גרמה לפוסט הזה לבקוע.
אומנית זעירה 