הקורס בתולדות האמנות

דווקא לפני תום שנת הלימודים, הקורס בתולדות האמנות השתלט לה על המוח. בכלל נרשמה אליו רק בגלל שבמשבצת הזאת – היה או אותו, או 'מחשבות על קפיטליזם' – תודה רבה. ככה, שנייה לפני חופשת הקיץ בה אף אחד לא ישגיח והיא תאלץ לקפץ כמו רוב בני גילה בהדרכת קייטנות, נטרפה שהיא דמות בציור. אמיתי לגמרי – בשבוע שעבר הייתה זרוקה בפארק כל אחר הצהריים בתחושה של עמוק בתוך 'עולמה של כריסטינה'!

בשבוע שעבר בפארק

עולמה של כריסטינה / אנדרו וויאט  1948

ואתמול במסיבת סוף השנה אצל פרופ' ג'ואנה שנקמן (מומחית עולמית לאמנות הולנדית ולדובדבן האהוב – הצייר ורמיר) שהזמינה את כל הסטודנטים מהקורס לצפות ביחד, אצלה בבית בסרט 'נערה עם עגיל פנינה', זה שוב הכה. אחרי שהסרט נגמר והגיעו הפִּיצות, דברים החלו להציף בהדרגה מזורזת.

היא חשה בחילה עמומה ולא יכלה אפילו לחשוב על להעמיס צלחת, למרות שמעולם לא סירבה לפפרוני עם בזיליקום ושום טרי וכשכולם התלהמו על המשולשים היא נכנסה לחדר האמבטיה וניסתה לשטוף מעצמה את צבעי השמן המדומים וריח הטרפנטין שדבק וליטף בחושניות את גופה. כעבור דקות ארוכות כשכבר הייתה מוכנה לצאת והרגישה נקייה ומפוקסת, נתקלה ברפרודוקציה קטנה שהייתה תלויה מעל מתג החשמל – עוד אחת שלו – זו שמוזגת חלב מכד קבועה במסגרת מוזהבת עם פיתוחים. חשבה שהיא מתעלפת כמה שנהייתה צמאה פתאום.

מוזגת החלב, יאן ורמיר / בערך 1658

המזל הוא, שפרופ' ג'ואנה היא לא סתם פרה אקדמית עם עין מצוינת אך מוגבלת לרסטורציות עדינות ביצירות מופת ואפס רגישות כלפי בני אדם. ממש לא כזאת – יש לה לב מאוד רחב והיא ראתה וקלטה מיד (למרות שעד עכשיו רק קראה על כך) שיש לה מפרפרת מול העיניים קורבן מובהק של 'סינדרום הציור הַדִיפוּזִי'. כן, ברור שמתפרץ בעיקר אצל נשים. צעירות.

אחרי שהשקתה אותה בליטר וחצי חלב אורגני מלא, אפשר היה להתחיל לתת עזרה ראשונה ועל פי כל מה שקראה (אצל ג'ואנה שום דבר לא חובבני, כן?), אחזה את השור בשתי קרניו ולא התמהמהה. מיהרה לספרייה במרתף וחזרה כשבידה ספר גדול ממדים בכריכה קשה. פתחה מולה וניערה אותה טוב טוב עם סדרת 'הציורים השחורים' של גוֹיָה.

מתוך סדרת הציורים השחורים (1819-23) של פרנסיסקו דה-גויה.
מימין: סטורן טורף את אחד מבניו ומשמאל: שני זקנים אוכלים מרק

למרות סלידתה האישית מפרק חשוב זה (על כך אין ויכוח, פשוט ענין של טעם וגם לה מותר) ביצירתו של גוֹיָה, בשום אופן לא תיקח על עצמה שוב סיכון כזה בשנה הבאה. היא תבנה את הקורס לגמרי אחרת. תמתן דרמטית עם דמות האישה הרכה ותשים דגש מועצם על ייצוג של קניבליזם גברי.

18 מחשבות על “הקורס בתולדות האמנות

  1. יופי פוסט. (ולא מצחיק לשם שינוי וזה אומר שקראתי מהתחלה עד לסוף בלי להשתנק אפילו פעם אחת, באמת חוויה מרנינה).

    ועם כל הכבוד שיש לי בעולם למוזגת החלב של ורמיר ולויפסנה שלה ולשיר האלמותי שכתבה עליו ויסלבה שימבורסקה, עדיין תני לי את 'עולמה של כריסטינה' אנדרו וויאט שמבטא בדידות נשית כל כך רכה ומכמירת לב שאינה ניתנת לשיעור (תרתיי משמע).

    אהבתי

    • תודה רבה דודו.
      מסכימה, עולמה של כריסטינה יצירה מדהימה! יש בה משהו מאוד חריף, נקי, חילוני שברירי ובו זמנית מלא עוצמה. מבחינתי היא גם יותר נגישה וקרובה (למרות הפנית הגב וזה שלא רואים פנים) אולי בין היתר מהסיבה שהיא קלסיקה אמריקאית בת זמנינו, קרובה בעל כורחה בהרבה מקלסיקה הולנדית שמלפני 350 שנה (:

      אהבתי

  2. מאז שאני זוכרת את עצמי,היתה תלויה,במטבחה של אמי,התמונה של מוזגת החלב וכילדה השרתה עלי עצב.. אני בהחלט,כבוגרת,יכולה להזדהות עם כריסטינה.יצירת מופת.
     

    אהבתי

    • לא חדש, אבל עדיין די מדהים איך יצירות מפורסמות מצליחות להמשיך ולחיות כל כך הרבה שנים אחרי שנעשו ולהוות חלק משמעותי בחיים של כל כך הרבה אנשים שרחוקים בכלל מהמקור (היכן שנעשתה והיכן שתלויה (: ).

      אהבתי

      • לדעתי כוחה של כריסטינה זה שהיא יכולה לקחת אותך לכל מיני מקומות וגם מותנה מתוך איזה מצב נפשי נערכת הצפייה. יש בה שבריריות חזקה שמאפשרת ממש לחוש את הרוח, את זה שהכל יכול לעוף פתאום, לכאן או לשם… דבר שאפשר לראות בעוד יצירות של וואיט כמו בזאת וזאת

        אהבתי

  3. נותרתי תקועה עם הצעירה מול הציורים של גויה מכיוון שברגע המפגש עברנו לעסוק בפרופ' בעוד הסטודנטית מופקרת לגורלה. אני חייבת לדעת מה קרה לה אחר כך כי בהמלך השורות המעטות שבאמצעותן עקבנו אחרי הדיפוזיות הציוריות שלה נבלעתי בקורותיה. צפיתי בוידאו ובעוד אחד, בטיילר ושוב קפצה לעיני העובדה המצערת של בגידת הנשים בבנותן מינן. לאורך שנות ההסטוריה הידוע לנו עולים סיפורי דיכוי וניצול של נשים בנשים אחרות. נשים בעלות כוח הפעילו אתו נגד אחרות ופחות נגד אחרים. הם בחרו בנאמנות למעמדן ולא לג'נדר שלהן. זו אחת הסיבות המכריעות לשיעבוד הקשה של נשים. עד כאן העובדה המצערת ומכאן המשמחת. אני, החלק האחר שבי, השובב וקל הדעת, השתעשתי בקוראי את הטקסט למראה המטעמים שעושה תמרי מהעגה האקדמאית -אמנותית -ג'נדרית.   

    אהבתי

    • תודה רבה, שולמית. אני מקווה שאת לא שופטת לחומרה גם את תוכניתה של פרופ' ג'ואנה לשנות את מבנה הקורס בשנה הבאה, היא בכנות ומתוך מחשבה בהירה, החליטה לעשות זאת מתאמי התחשבות ודאגה לג'נדר שלה / שלנו.

      אהבתי

      • אני בהחלט מעריכה את כוונותיה של הפרופ' אלא שאני חוששת שקורס זה עלול ליצור אצל חלק מהצעירת רתיעה חרדתית מגברים ובגברים הדבר עלול להביא אפילו למצבים של שנאה עצמית, חרדת ביצוע ואף לאמפוטנציה תפקודית. אני חוששת שזה עלול לגרום לצמחונות אקוטית עד כדי טעונות. עדיף ללמד את אמנות הרנסנס ששם ידעו להגיש יפה כל זוועה. תורה המאפשרת קיום של כבוד.

        אהבתי

  4. "קניבליזם גברי…." פוסט מעולה אהבתי..אגב את לא יחידה שחושבת על קניבליזם גברי כנורמה נפוצה.. גם אלוהים לא היה שבע רצון מהנורמות של בניו הנבחרים עובדה כל הציווים בעשרת הדיברות מופנים לגברים..אל תנאף,אל תרצח אל תגנוב וכ"ו..בעבר ואלי גם היום תאוותו המינית הלא מרוסנת של גבר ממעמד האצולה -היום מעמד הביניים-הובילה לרוב לשני כיוונים אפשריים לאבדן חיים בתקופה הרומנטית או לפורקן יצירתי בכל ענפי האומנות כתיבה ובמיוחד בציור היום זה בהייטק וקולנוע..מענין איך הדבר עובד אצל נשים..?

    אהבתי

    • המון תודה, יעקוב.
      …לא שמתי לב קודם לזה שעשרת הדיברות הם תשובה לקניבליזם גברי, מרענן לראות (: בלי ועם קשר, אני חושבת שהשאלה שהעלית – 'מענין איך הדבר עובד אצל נשים..?' היא שאלת מפתח ובבחינת 'הגיע הזמן אלוהים (לא סגורה אם הוא/היא זכר או נקבה), שתתענין/י בעומקם של הבדלים ותתחיל/י להעביר סמכויות גם לכאן'.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s