בטרם מלאו לי עשרים

אצלנו מדברים על הכל פתוח והחתולים יודעים שבעוד שבוע וחצי אנחנו נוסעים לביקור של חודש בארץ. בזמן האחרון טחנו את הנושא עד דק ולא רק מהבחינה הכלכלית, אלא גם מההיבט המשפחתי המורחב על רבדיו הפחות חינוכיים. זאת אומרת על כך שהם לא יהיו איתנו בשתי מסיבות בר (ובת) מצווה וחתונה אחת ועל כך שגם מבחינתם, למרות תחושת הפספוס, זוהי האופציה הכי שפויה – להישאר בבית – כי טירוף לעשות מסע כזה (כעשרים ושתיים שעות נטו באוויר) עם אוכל נורא ובלי מקום לחפור כדי להשתין ו-הכל בשביל סליחה, מסורת שהיא לא ממש בדמם (שניהם אמריקאים/לא יהודים).

והיום דיברנו על זה שוב, רק לולו ואני (שנחשב בבית ל'חתול שלי') אחרי ארוחת הצהרים. הוא רבץ על אדן החלון ואני שטפתי מולו כלים. מנקודת מבט הורית מחד, אך מבלי להתעמק בסוגיית הנטישה הזמנית והכיסופים מנגד, רעננתי נושאים כלליים: להתנהג יפה עם הקֶט-סיטר, לא לריב עם קיטי, להשתדל לא לאכול מהר מדי ולהקיא ישר אחר כך, לנסות לא לפספס את גבולות הארגז ו-לא לקרוע את הרשתות מרוב געגועים – רק את זו הווירטואלית (ברור שהם מחוברים).

הוא הבטיח שיתנהג למופת – גם עם קיטי (שזה הרבה מאוד) רק שנביא שוב מישראל את העכברים מהקש, כמו בפעם שעברה. הוא משוגע על הריח. מדן ועד אילת אחפש בשבילו עכברים מקש! אבל האמת שאין צורך, אני יודעת בדיוק איפה יש עוד הרבה כאלו – כי אספתי אותם בפעם שעברה שבאנו לביקור במו ידי, ליד מרכז המזון של נהלל (מקום הולדתי), בו מכינים תחמיצים ובלילים לעדרי צאן ובקר. מפעל ציורי שנמצא בשדות שבין המושב לבין בסיס רמת דוד – בו איזה צרוף מקרים – שירתתי כחיילת חיוורת. בתום ימים ארוכים של הקלדות וקפה קרוב לבית, הייתי חוצה רגלית את השדות הביתה. במילים אחרות – עוד בטרם מלאו לי עשרים, התוודעתי לעכברי הקש בשדות והשכלתי ללמוד שהממזרים הרוויחו משני העולמות – גם דבק בהם ניחוחו המושך של התחמיץ וגם ניכרה בהם יכולת ניווט אווירי מעולה אגב שמיעה רופפת. בקיצור, אך טבעי שעבור מי שלא מחובר סנטימנטלית, יותר ממסעיר לתקוף אותם מאחור וליירט אותם בסלטות… ועכשיו בלי ציניות: זה ריגש אותי עד דמעות – שלולו שלי הגוי, משתוקק שאביא לו מאיכויות המפתח של כור מחצבתי, למה עוד יכולה אם מאמצת לייחל? הוא לא שם לב שמחיתי דמעה וכמנהגו, על מנת לבסס סופית הגשמתה של משאלה חומרנית, נתן בי חצי קריצה והעצים את מתיקותו.


לבסוף התעייף ונרדם. היה ברור על מה הוא חולם. לא, בכלל לא קשור לנסיעה שלנו. לשים לרגע בצד את סוגיית ישראל, כי זה שייך בפשטות רק לכוחה של המילה. לולו קורא ודובר אנגלית שפת אם, כך שאיך שלא הופכים את האותיות A ,E ו- T (עליהן נח ראשו), הוא כבר יסדר אותן בהגיון לא כשר על בסיס טעם אישי: הודו עם גבינה ברוטב (של פריסקיז).

20 מחשבות על “בטרם מלאו לי עשרים

  1. אוי ואבוי תמר,
    אני רואה שקבוצת התמיכה לא רק שלא עוזרת,
    המצב החמיר מאוד מאוד.
    (אוי איזה מתוקייייי)
    אני חושבת שצריך להתחיל טיפול תרופתי
    (שיואו, פשושון שאין מילים)
    אולי אפילו אשפוז
    (אין, אין דברים כאלה איזה אף ואיזה בטן אני מתההה)

    חופשה נעימה בארץ,
    תתכוננו, חם!

     

    אהבתי

    • תודה מיכל, הרסת אותי מצחוק וזיהית נכון – פרשתי לפני כמה שבועות מהקבוצה ומצבי לא לגמרי יציב. לאחרונה, ואני לא מגלה את זה לכל אחד – התחלתי גם לצרוך פעמיים ביום קטניפ.
      כולי תקווה שהנסיעה לארץ תעשה טוב לכולנו. אומרים שדווקא החום יכול להועיל לזה. אמשיך לדווח מהשטח (:

      אהבתי

  2. לפי התמונות, ולפי התרגום משפת גוף שעשו עבורי חתולי הבית כאן הוא אומר ככה בערך, בתרגום חופשי: באמאשלך, תני לישון. תסעי תחזרי תצלמי הכל בסדר הבנתי כבר נסעת כבר חזרת הכל בסדר רק באמאשלך , באמת, תני לישון קצת עד שתחזרי, מה את מתרגשת כל כך מכמה עכברי קש, מה, אני צריך להמשיך לעשות את עצמי שלא ראיתי את הדמעות, ראבאק אני חתול, באמא שלך, לא ראיתי כלום, לילה טוב, צ'או ביי נסיעה טובה

    אהבתי

  3. חתול מדהים. צר לי לאכזב אותך, אך את  לבטח יודעת כי כאשר הבטיח, הוא שילב אצבעות אחרי הגב, או עשה כל דבר אחר שחתולים עושים כדי לא לקיים הבטחות. אני סבור שאצל החתולים מדובר במיצמוץ ממושך בעיין שמאל. זה עוד נסבל. כשמדובר בעין ימין, הרבה יותר גרוע. אז הם נשבעים להפר במזיד כל בדל הבטחה ולהוסיף עוד מעשי משובה שלא עלו על דעתך. אגב, האם הוא מתגורר רק ברחבי הבית? היש מהגבלה חוקית להוציאו החוצה?

    אהבתי

    • תודה רבה ז'אן קלוד. תראה בתוך תוכי אני יודעת את זה, אך מתקשה להפנים שגם לולו כזה. לגבי קיטי – אני מפוקחת ומכירה היטב את הטריקים האלו כולל שילוב כפות מאחורי הגב ונענוע של השפם (אפשר לראות אותה עם לולו כאן – בשיאו של הרומן הקצר ביניהם). וכן החתולים שלנו רק בתוך הבית, משתי סיבות:
      1 – הבטחנו את זה למקלט ממנו אימצנו אותם (סיפור האימוץ כאן) – זו ההמלצה הגורפת כאן לגבי ביטחונם ובריאותם של חתולים (יש פה כל מיני חיות בר בחוץ כמו ראקונים)
      2 – בעלים חרדתית.
      עדיין מדובר בקונפליקט לא קל.

      אהבתי

  4. מלא חן הפומה שלך. איזה אף יפה יש לו. גם אני חושבת שהוא כבר בגיל ההתבגרות וזה ממש לא פשוט להישאר לבד בתקופה זו אל אם ינצל זאת למסיבות עם חברים וחברות בבית הוריו שנטשו אותו. אני לא מאשימה אלא מתרגמת את אופן החשיבה שלו. ברוך בואך לארצנו. אני מקווה שניפגש בעזרת השם.

    אהבתי

    • תודה רבה שולמית. אם כך, אני לוקחת ברצינות את סוגיית גיל ההתבגרות כולל המסיבות… מי יודע מה יחכה לנו כשנחזור… אני חייבת להוריד מהמדפים את כל הקריסטלים ולאכסן עמוק בארונות….
      ו-מקווה גם, יהיה כיף.

      אהבתי

  5. התמונות הורסות…איזה גוש מתיקות! חזרנו בלילה הקודם משבועיים בסקנדינביה וחתולי החצר והבית(על קבוצה לחוד,כמובן) קבלו את פנינו בכאלה חנד'לך שכמעט התעלפתי.איזה יצורים מתוקים אלה המראים את עומק געגועיהם ממש כתינוקות…כמה קשה הפרידה וכמה אושר במפגש המחודש…גם בני העשרה מתכרבלים כתינוקות ומבקשים פיצוי על ימי הבדידות הארוכים.
    לנו היה קריר ונפלא,נראה לי שאתם מגיעים ל…גיהנום(מותר להתבטא כך על הארץ האהובה שלנו???אהוי!)
    מאחלת לכם הנאה מרובה. 

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s