צוחקות מעל כלב שחור

הַדְרָרוֹת (תוכים ירוקים קטנים), שמישהו הביא לפני כמה שנים מאפריקה לארץ ושחרר השתלטו על כל הציפורים פה ועכשיו אין כמעט ציפורים, גרשו אותם, בקושי רואים פה ושם איזה צוצלת או עורב מרוט אבל הרוב פשוט נעלמו. הנה הדררות, את רואה? תמיד עפות כמה ביחד. ככה אבא שלי על המרפסת המיתולוגית שלו, מסווג מולי את מערך בעלי הכנף שהשתנה בין ענפי העצים המאודים, לקראת ערב. עצב דק מכרסם בין מילותיו, איפה כל היונים? לפני שהדררות הגיעו היו פה כל כך הרבה יונים.

*

לא יודעת… היה פה כל כך חם אתמול, שלו הייתי ציפור שורשית עם רגליים על הקרקע דור שלישי צפונה בארץ, אני חושבת שלא הייתי מוציאה כנף, אבל כמהגרת מעומקה של אסיה או אפריקה שהצליחה להוציא דרכון ישראלי ויודעת לעוף? ענין אחר – תנאי חום ולחות כאלו בטח לא היו מזיזים לי, להפך – הם בטח היו מצחיקים אותי. וזה באמת מה ששמענו כשהירוקות חצו בקבוצה – צחוק צווחני שקרע את השמים ואם לא היינו מֶקוּרים, ייתכן שהייתי יכולה להעיד שהן גם השתינו מצחוק, אבל במקום זה ישבתי מול אבי והתבוננתי איך הוא מוזג לעצמו וויסקי כלב שחור (Black Dog) בליבה של מציאות לוהטת. ידו האחת חובקת את כוס המשקה האינטנסיבי וידו השניה – קצוצת האצבע, מאומנת על מקל זבובים, פלסטיק גמור ועטור חיסולים.

בין חילופי דברים על ציפורים שהן געגועים לפעם, מעך בזריזות של נערה כעשרים מעופפים שאף אחד לא אוהב – פגרי הזבובים הטריים השרו עליו נחת ורוח נעימה של לפנות ערב החלה לבדר במשורה צוֹצָלוֹת, שני עורבים על הרעפים של השכנים ולהקה של אנפות ששרה את 'בת שישים' הנשכח של הגבעטרון.

נו, אתה רואה, אבא? הציפורים כאן, הן פשוט מותשות מהחום ולא יוצאות לפני שקצת מתקרר. מה את מדברת? זה לא מה שהיה פה לפני שנתיים שלוש. הכל בגלל הדררות או יותר נכון, חרק בכעס – בגלל אנשים שחושבים שהם מעל החוק ועושים מה שמתחשק להם.

33 מחשבות על “צוחקות מעל כלב שחור

  1. מקסים,
    ציירת רגע עגול.

    אבא, טיפוס, אב טיפוס, אה?
    נו ברור, כמו שאבא שלי אומר,
    על עץ בננה לא צומח פיסטוק!

    וגם הזכרת לי את אחד הסרטים המקסימים שראיתי אי פעם, סרט דוקומנטרי על בעל מסעדה בניו יורק. "אני אוהב להרוג זבובים" קוראים לו. תשתדלי לראות.
    http://www.youtube.com/watch?feature=endscreen&NR=1&v=7QLHygGTjjU  

    אהבתי

  2. כמה יפה את מתארת את החיים,פשוט נפלא כתבת. האיש הזה,אביך, מעורר בי געגוע לאבי שלי שחייו התאדו-גדול,שורשי,חכם וצודק(תכונות נדירות)ומפיק נחת ברצח זבובים ויתושים…אהבתי את הנוף הנשקף ממרפסתו ולא יכולתי להימנע מהמחשבה הטורדנית שאם הוא גר בקומה גבוהה רצוי שכבר עתה יעבור לקומה ראשונה,קשה מאוד לעלות במדרגות כשמתבגרים…טוב,את רואה שהפוסט עורר בי דבר עמוק שקשור לאבאים…
    תודה,יקירה.
    טליה 

    אהבתי

  3. עובד על אוקטן גבוהה האבא שלך? גם האבא שלי יונק קצת דבש סטריט און דה רוק כל ערב . זה הדור הזה התקנא להם בקצינים הבריטים ובכל העיזר ווצמנים שבאו מהצבא הבריטי והיו יונקים קצת דבש און דה רוק כל ערב במועדון קצינים. מפה לשם? התרגלו…אבל מאיפה הקטלן? זה מהפלסטיק שהוא מחזיק ביד שפעם היה בכל צרכניה והיום מבריחים כנראה לארץ כי זה הוכרז ע"י גולדסטון כנשק לא קונבנציואנלי כנד זבובים. ועל כן אין להשיגו כי ארגון שוברים את השתיקה מיסודים של ארגון זבובי ארץ ישראל ויתושי חדרה איים בתביעות בהג ובחרם בין לאומי על ישראל אם ההשמדה תמשך. 
    אגב בסופר בתל אביב? כבר אין תפוחי עץ מיובשים חשקה נפשי בקומפוט ואין להשיג בכלל כנראה כמו המגפים של ברוך? זה בגלל החרם של צורפת על ישראל בגלל היחס הנלוז ליתושים. אז תבקשי מאבא שלך בבקשה שימצוץ קצת פחות שוארצה הונד לפני שהוא הולך לישון או לנמנם אחר הצהרים ויקפיד בבקשה שהבת שלו לא תתעד את הפשעים שהוא מבצע באנושות הזבובים גם ככה קשה פה בקיץ.
     

    אהבתי

  4. פוסט יפה אהבתי..אלה לא ציפורים של היצ'קוק אלה ציפורים שלנו מארץ ישראל היפה ציפורים גדולות ונדירות  אשר היו כאן במאה שנה האחרונות ועם הזמן רובן נכחדו אולי ממגפה אשר פקדה את הארץ.. מי יודע..? אבל מה לעשות החיים ממשיכים
    כי "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת.."אמר קהלת בו דוד..

    אהבתי

  5. אני קורא ובין השיטין מוצא עד כמה אקטאליה נמסכה בסיפורו של האיש הותיק (אולי אינך בקיאה אבל ישיש/קשיש אאוט ותיק אין).

    היום מדברים על השחורים המגורשים בחזרה לאפריקה ואילו הוא שמועך עם קלפר לבן – ועוד בלי לעפעף , איך לא? – זבובים שחורים  מספר על הדרדרות הצבעוניות שהביא איזה משהו מאפריקה. אינטרנשיונאל צורס טריידיננג. מפה כבר בקלות מקפצים לעוד סיפורים מופרכים כי זאת לדעת תוכיים אין באפריקה.

    מה שבטוח שכף לאבא שבעיצומם של הימים החמים זוכה לביקור מחמם לב. 

    אהבתי

    • ותיק באמת נשמע יותר טוב. מתוך ויקפדיה : 'מקור הדררה הוא במערב פקיסטן, צפון הודו, נפאל וציילון, משם התפשט למערב אפריקה – גינאה, סנגל, דרום מאוריטניה (אזור מרוקו ואלג'יר), צפון סומליה, צפון אתיופיה וסודאן'.

      אהבתי

      • מה שבאמת רציתי לומר הוא בעניין ה"נשמע יותר טוב". על טעם ועל ריח אין להתווכח אבל על המהות ודאי!!!! אני מעדיף התנהגות ראויה על נראות טובה.

        פעם היו קשישים ישישים וכלנו חונכנו וכיבדנו אותם. 
        מקומות ראשונים בקדמת האוטובוס היו שמורים להם והשלט "והדרת פני זקן" קידם כל נוסע מזדמן. ואילו היום הכל "כאילו כזה" ואת הזקנה משאירים לאנחות במסדרון. 

        אהבתי

  6. אני עם אביך בעניין האנשים שעושים חוק לעצמם. הסבירו  לדררות והן מעדיפות את הצפון,. כנראה שזה העניין גם עם הזבובים. אי אפשר לזלזל בתרומה שלהם לאיכות חייו של אביך שלא לדבר על הכלב השחור שזורק אותי לכלבם של בני בסקרוויל. המחוזות הרחוקים בישוב הוותיק השקוע בערפילים נוגע לליבי שיבש בלב המדבר אף כי גם אלינו פולשת הלחות והכובד. ככה זה עם הממשלה הנוכחית. הינה, גם אני אקטואלית

    אהבתי

  7. ראיתי דררה או דררות לא רבות והתלהבתי אך כשהסבירו לי שבפלישתן הם מגרשות ציפורים ילידות הבנתי את הסוגיה המוסרית והתגברתי על נטייתי להקל עם היפים. הסוגיה המוסרית לא פשוטה שהרי הדררות הגיעו אלינו מתוך שבי ואני שונאת את השבי. לדעתי , הבעיה נובעת מהטוטליות בהתנהלותן של אותן הדררות שלא ראו לנכון לאפשר גם לזנים המקומיים להתקיים במידה סבירה מבלי לפגוע באיכות חייהן ומבלי לגזול את אזורי המחיה שלהן , את מזונן וכיוצ"ב. הקושי של יצורים ובעצם גם של דוממים לחיות בצוותא היא שורש הרע. אמנם קיימת אפשרות הסמביוזה, שיתוף הפעולה  והאחדת כוחות למען הקיום בצוותא. זו תופעה נדירה ולצערי הרב, אם אינני טועה, קיבלה בשפתנו קונוטציה שלילית.

    אהבתי

    • נכון, לו היה מדובר ב'ציפור מכוערת' יש להניח שהקוסמטיקה של השיח הייתה אחרת. כרגע, היא נשמעת ומוגדרת כמעט כמו תופעה קולוניאליסטית וזה מעניין כשחושבים על כך שמדובר שבעצם בציפורים. ואם הן תחלנה פתאום להניף את הדגל הפמניסטי….תתארי לך…..

      אהבתי

      • עלית על נקודה חשובה אף כי נדמה לי שהציפור משתתף בגידול הילדים ואף דוגר עליהן או לפחות דואג לפרנסתן. מבחינת ההחפצה נדמה לי שדווקא הזכר נאלץ להתדר בנוצות צבעוניות ולבצע פעולות חסרות שחר כדי לזכות בנקבה. המצב חמור דווקא בקרב היונקים. למשל, בקרב החתוליים זה ממש סקנדל, בעיקר בכל מה שנוגע לחתולי רחוב

        אהבתי

  8. היי תמר..
    התבוננתי פעם נוספת באיורים שלך לספר "האווזים המרושעים של קייפ אליזבת." למרות שהסיפור לכאורה עצוב על ילדות קשה אבל האיורים שלך מקסימים ודי בגלוי מציירים  אופטימיות וסביבה כפרית יפה בניגוד למסופר בספר..
    אין פלא הרי את בא מכפר ומשדות בעמק קרוב לוודאי שגם שם הסתובבו  אווזים קרוב לדרך..תמונות של אבא שלך מעוררים בי התפעלות, ניכרים בהם מבט תמים של איש אדמה אשר החזיק בחייו חבילת חציר והרבה הרבה יותר מזה..
    אני מלא געגועים לאנשים כמוהו גם אני עוד בנעורי החזקתי בידי הרבה חבילות חציר מכיר ומוקיר את ה"מוז'יקים" של אז ואבא שלך כמדומני אחד מהם..חזרה לקייפ אליזבת..למה כל האווזים נעלמים מנוף ארצינו האם זה מקרה או גורל או אולי רק נדמה לי..? 

    אהבתי

    • תודה רבה יעקוב.
      …מנוף ילדותי אני יותר זוכרת תרנגולות משוטטות מאשר אווזים, ניראה לי שיבש להם מדי בארץ. אווזים וברבורים ראיתי בהמוניהם באורגון ובצפון החוף המזרחי אזור בוסטון – משם גם לקוחה ההשראה לאיורים ולסיפור. אכן, שילוב של יופי מיימי ו'מלנכוליה קלה'. לגבי אבא שלי הוא השתתף בסרט דוקומנטרי בשם 'אדמה' של יפתח שבח על חקלאים ותיקים בנהלל, בו יש מנה יפה של ניחוח חציר, אם / כש יוקרן שוב אולי יצא לך לראות.

      אהבתי

  9. תמר- הנה, יגעתי ומצאתי…
     לעניין קטל הזבובים, שני דברים : מעבר לכך שיש כאן שביעות רצון מעצם הדבר שהוא בתפקודו המצטמצם, (כמו כל אלו שהשנים כבר גלשו אצלם והגדישו את הסאה ונאבקים לשמור עוד את חיוניותם ואני כותבת זאת בהרבה אהבה) עוד שווה משהו, עושה משהו כמו שצריך, יכול להועיל , יש כאן גם איזו הגנה איכרית עיקשת על מרחב המחיה שלו, המשך למלחמת הקיום ההרואית של האיכרים החלוצים באשר הם. לזכרוני הגעגוע ליונים קצת בעייתי, עם כל הלכלוך שהיה כרוך בהן, בזמנן נלחמו בהן ברשתות סביב פתחי הגגות וכנראה בעוד דרכים שאני לא זוכרת.

    אהבתי

    • שמחה מאוד שהגעת ומסכימה רחל, זוהי הגנה טריטוריאלית איכרית מפני פולשים במלוא הדרה. עוגן שהותיר במקרה הזה את כל התלונות החוזרות ונשנות על הטינופת שיונים מייצרות הרחק מאחור. מצד שני יונים זה שלום, כך שטבעי להרגיש מאוימים בהעדרן.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s