לגנוב מפטקין ולשחד בוודקה

יצא ממש טוב שבערך חודשיים לפני שהגעתי לביקור הנוכחי בארץ, הציעו לשולמית דוידוביץ' ולי, ליצור עבודה תחת ההברקה של 'קרובות משפחה וירטואליות יוצרות ביחד' (במקרה שלנו דודה ואחיינית) כחלק מפרויקט לקידום אמנות נשים בפריפריה – הכולל גם את השוהות בגולה ובעצם את כל מי שמתגוררת במרחק עשרים קמ' ומעלה מתל אביב.  במייל שקיבלנו גם נאמר, שאם היצירה תזכה להצלחה יחסית, זאת אומרת תצוף בשלום מעל עניני אקטואליה, יתכן שהאוצרת הנודעת ביהדותה הפוסט-מודרניסטית, ג'סיקה פישביין מהמטרופוליטן בניו יורק תגלה רצון, עניין ותקציבים. אז השבוע, לאחר דישה על סף מייבשת און-ליין סביב כאן-שם-ועכשיו, פשטנו ביחד ובחי על התערוכה הנפלאה 'מסת הרפאים' – של יצהר פטקין במוזיאון תל אביב, כדי לגנוב רעיונות ונקלענו למה שניתן להגדיר בעדינות – חפירת מקצוע אובססיבית. יתכן ויש שיפרשו שמפאת קינאת פין פרובינציאלית, אבל לדעתי לא רק בגלל זה.

 

בכל אופן – מעבר לעבודת מצלמה נמרצת שניסתה לצוד את הטכניקה, היו גם תלישת חוטים  בחשאי ונסיון פאתטי לנכס בעיניים את טביעת האצבע האמנותית של פטקין. נו באמת…. ושולמית עשתה פוזות למצלמה כדי להסוות וגם צילמנו כאילו אחת את השניה מֶצָלְמוֹת (טריק זול), כי השומרות הקשוחות של המוזיאון, שנהיות רק יותר ויותר מפחידות עם השנים, לא אהבו בלשון המעטה ואחרי כל פלאש הייתי צריכה לשחד אותן באמפולות וודקה שחורה, אפילו שפורמלית – מותר לצלם בתערוכה.

אני את שולמית

שולמית אותי 

כל כך מצא חן השימוש שפטקין עושה ברשתות שאינן חברתיות . חדרי הוילונות השקופים בדימויים מרצדים ובטשטוש רך וכמובן ציורי הגברים החסונים שמציעים את עצמם כשטיח פרסי תלוי. כמה יופי ועושר רוחני! והרי גם פטקין כרך עצמו ביצירה משותפת, כפי שכתוב חזור ושנן בעלוני ההסבר: "…סדרות של ציורי מסכים שראשית היווצרותן בשיתוף פעולה עם המשורר הקשמירי הגולה אגא שאהיד עלי (2001-1949) ובהתייחסות לשיריו…". למרות הדימיון הנסיבתי –  עת פילחנו במדרגות הנעות את האגף החדש דרך הקפיטריה לפעפע אל התערוכה המדוברת 'צפיפות החומר: אמנות עכשווית מהודו' – שיחתנו נאלצה להדרדר כששמענו את 'זעקת הבלוטה', תעוד מצולם של מה מחזיקים גברים הודים בכיסים ומכאן לסוגית העומק הפוטנציאלי ביחסים בין המינים, צחוק גדול.

ג'יטיש קאלאט / זעקת הבלוטה 2009

39 מחשבות על “לגנוב מפטקין ולשחד בוודקה

  1. תמר, אני שמח להצהיר שאת ושולמית מחזירות לי את האמון האבוד באדם.
    אין משהו שהוא נמוך מדי בשבילכן. כל הכבוד. ככה צריך.
    ואוהו וודקה אוהו וודקה (סתם משפט שנתפס בעיני כקריאות חדווה ברוסית)

    אהבתי

  2. "חפירת מקצוע אובססיבית"… "קנאת פין פרובנציאלית"…
    כדאי לך לרשום על עצמך את המושגים האלו בטאבו, אחרת כולם יגנבו לך אותם.

    אהבתי

      • סליחה אני לא מתמצא בדיני קניין רוחני ועל כן ממליץ בפה מלא לפנות ליעוץ משפטי בעניין אולם לדעתי גם משפטים קצרים שמות ומילים חדשות יכולים להיות מוגנות כקניין רוחני.

        אני למשל טוען מזה  כמה שנים שהמילה מסכנה (שזה בעצם מסקנה מיסכנה) רשומה על שמי ואני אוסר על השימוש בה ומתרה בכל מפר, כמו כן המושג זנבן בלוגים שזה בולגסיט שמקנן בבלוגים אחרים ומעלה שם פוסטים שלמים קצרים או ארוכים בתוך התגובות (מה שאני עושה ברגע זה למשל(התנהגות השנואה על אסתי שינאה גדולה ועל כן אני משתדל להמנע ממנה אם כי לעיתים קופץ לי הטרול בצורה בלתי רצונית)) .

        הבעיה שלי אינה עם הטאבו הזה אלא עם המושג  הזה "קינאת פין פרובנציאלית", שהוא מכתם סקסיסטי , מכוער,בזוי, מרושע ורווי בשינאת גברים. לא סתם שינאת גברים אלא יש שיאמרו שהוא על גבול החולניות ובמיוחד  מלמד על  קינת הפין פוסט מודרניסטית פרה פמינסטים מאוחרת! הביטוי הזה  לצנינים בעיני יחשב ומוטב להתריע בשער שעה אחת קודם מאשר להתפס באיזה פליטה מאוחרת של איזה גחמה או נפיחה ואו גרוע מזאת יבבה של גבר מוכה ומושפל שאחר כך יזכר להגיד אבל אני אמרתי לכם שאני אגיד לכם אמרתי לכם שאני אגיד לכם אמרתי לכם. ןאל תאמרו שלא אמרתי לכם שאני אגיד אמרתי לכם כי הנה כבר עכשיו אני אומר אמרתי לכם .
        ועל כן אחתום את שפתי לא אוסיף מילה כי סייג לשתיקה חוכמה ודי לחכימא בגמיזא  וכל המוסיף גורע שחס וחלילה וחס לא תפול שגגה בלשוני ואין משיחין בשעת הארוחה (מותר מים אחרי אבטיח?).

        עדי

        ("קינת הפין" הוא ביטוי שהומצא במיוחד לצורך תגובה זאת © כל הזכויות שמורות ) 
        אגב איך הכנסתן את הוודקה השחורה לתוך המוזיאון? היה קפוא או שסתם וודקה חמה  בשקית של שוקו מה שמוכרים ב10 שקל בפיצוציות לילדים לפניש הם הולכים לבר?

        אהבתי

      • ממש לא בטעות…. לא זוכר אם שלי אבל כיוון שאין מחלוקת שעל הגמזור עוד פעם אדום,  ולגמוז אותו וגמיזה מוחלטת  חתומים בצוותא פרויקה וחיים גמזו אז אני מניח שבטח לא היה מכחיש. אין לי מושג אם זה מופיע אצלו בצורה הזאת אבל אני בטוח שלא היה מתנגד לשימוש הלשוני הזה.

        אהבתי

      • כיוון שאני משוכנע שד"ר חיים גמזו המבקר הנודע ובוודאי ממקימי מוזיאון תל אביב (נשוא הפוסט כזכור לך אם לא שכחת) מתהפך עוד היום בקברו שהוא נזכר  שמכל פועלו הגדול במשך עשרות שנים כל מה שנותר זה גמזור אחד מהבהב אין לי אלא להביא את הלק בוויקי עליו בהקשר למפעל חייו ביקורת התאטרון:

        "את עיקר פרסומו קנה גמזו בזכות ביקורתיו הקטלניות, ושמו הפך למושג על ידי אפרים קישון, שהיה בין אלה שסבלו מביקורתו. קישון יצר את הפועל "לִגְמוֹז",‏[2]שמתאר ביקורת קטלנית ביותר או הריגה. ניצני העימות בין קישון לגמזו צמחו עוד בתקופת תיאטרון "בצל ירוק" אשר היה מורכב מבוגרי להקת הנח"ל, שאפרים קישון היה מקימו וחיבר את הטקסטים להצגותיו.
        וכך כתב גמזו על הצגתה הראשונה של להקת "בצל ירוק", "כביסת הרש", שהועלתה כ-200 פעם:
        "בשום מקום בעולם לא יעזו חובבי חובבנים, להגיד לקהל חומר כה קלוקל, שחקנות כה אינפנטילית, עיוות הדיוקן ועיקום התנועה, וצירוד הגרון, כפי שעשתה זאת "להקת בצל ירוק". בצל ירוק? זה בצל יבש! זה שום. זה כלום!" (מביקורת בעתון "הארץ", 1958).
        ביקורת זו מאפיינת את סגנונו ה"כסחיסטי" של גמזו ממנה סבל גם הבמאי עידוא בן-גוריון, שביים את המחזה "סמי ימות בשש" מאת קן יוז. גמזו לא התאמץ במיוחד בקטילתו, והוא כתב את הביקורת אולי הקצרה ביותר בתולדות ביקורת התיאטרון הישראלי: "לדידי יכול היה למות בחמש".‏[3]
        בשנת 1970 הועלה מחזהו האנטי-מלחמתי של חנוך לוין "מלכת אמבטיה" במסגרת התיאטרון הקאמרי. המחזה עורר סערה ציבורית עם העלאתו, וירד כעבור מספר הצגות. המחזה הציג בצורה סטירית בוטה אלמנטים הקשורים לנושא המלחמה והציג את גולדה מאיר בצורת אם צדקנית. המחזה הועלה בעיצומה שלמלחמת ההתשה ובעת ההצגה היו הפרעות מצד הקהל ואף הוטלו על הבמה פצצות סירחון. גמזו בביקורת בעתון "הארץ" כתב באותם ימים:
        "…צריחה מתוסבכת עדיין אינה זעקה טהורה … וניבול פה עדיין איננו מחאה כנה, גם אם היא עטופה בלחנים ענוגים".
        את המחזמר "לילי גם", שנכתב על ידי אהוד מנור כינה "פרי באושים".

        אז לכל המבקרים באשר הם שם? שבטוחים שהשמש זורחת להם מהתחת? (ובמיוחד לאוצרת הזאת מניו יורק שחושבת ..)  די לחכימא בגמיזה…. 

        אהבתי

      • קינאת הפין היא עובדה שאין בה בהכרח שינאת גברים. בהקשר לפריפריה מול מרכז בהקשר הזה – מקביל לקצת יותר מלח קצת פחות מלח, לדעתי. בקיצור לא דרמטי כמו קינת הפין שנשמעת למרחקים. הוודקה השחורה מגיעה באמפולות מבודדות (יבוא אישי מפולין) ואחרי שבועיים בפריזר גם החום של יולי קטן עליהן.

        אהבתי

      • כינה קוננה וקינאה לשכנה.
        וקן? קינן בקינו של השכן הזקן. 
        כי הרי פינו של הזקן?  קנאת השכן ! 
        והשכנה  פינתה פינתה 
        לפינו של קן  בכדי שלא יתאונן 
        אולם הזקן? התאונן וקונן 

        אהבתי

      • קינאת הפין היא שהביאה אותנו עד הלום.
        לולא אותה הקנאה לא היו הן מחפשות את מה שאנחנו הגברים כה נהנים להעניק.

        אם כבר בענייני קינאה אז צאו וחשבו על השכנים שמקנאים גם בפטקין ובשאר המשחדים בוודקה שהוציאו את היהודים עם כל הכינים מהגולה ושלחו אותם לגלות על פרוות ישמעאל.

        מאז לא פסקה קינה ולא חסרה לא שנאה ולא קנאה     

        אהבתי

  3. נהדר!
    יש בהם משהו שיכול לגרום גם לי ולחברותי
    לחזור להתנהג כמו נערות. זה גם משהו, לא?
    ופעם נתקלתי בתערוכה הזאת ושאלתח את עצמי
    האם יכול להיות שזה מן גזע כזה, כמו חתול רוסי,
    שומר מוזיאון רוסי, או שיש להם שפ אקדמיה
    ללימוד שמירה במוזיאונים?
    http://www.themorningnews.org/gallery/guardians-of-the-art-world 
    וחוץ מזה שעשית לי חשק לתערוכה הזו. אלך. 

    אהבתי

  4. תמרי. אחייניתי היקרה. אני מקווה שגילוי הלב שלך והדיוק בפרטים לא יחבל במבצע כיבוש המטרופוליטן. צר לי  אך אני נאלצת לנזוף בך. הצורך שלך בשיתוף אחרים מביא נזק רב. השקעתי בך שנים של לימוד ההסתרה או במלים אחרות השקר, המחפה על כל מה שאסור שיאמר והינה את מגלה את טכניקת הפעולה שלנו. אין לי אלא להלין על כך שהרי בבואנו למוזיאון בפעם הבאה, אם מישהו כבר יסכים להכניס אותנו, יחרימו לנו את המצלמות ואת הוודקה, כבר בכניסה ובוודאי יצמידו איש אבטחה שישמור כל צעדינו. כדאי גם להזכיר שהייתה אחת , שלא נגלה את שמה, שהרשתה לנו לצלם.  נו, מילא, תמיד נאלצתי לחפות על היושרה שלך. אני פשוט לא מבינה איך יצאה לנו אחת כמוך, שנמנעת משקר והמצאת מציאות אלטרנטיבית, נעדרת חוש דמיון המספק גירסאות שקריות למציאות שהיא רק אחת מן האפשרויות .
     למרות זאת פרסתי את חסותי הדודתית עליך בזכות התובנות שלך, כגון:
     "פטקין עושה ברשתות שאינן חברתיות " או ההערה המדהימה "ציורי הגברים החסונים שמציעים את עצמם כשטיח פרסי תלוי"  שיכולה, כמו הקודמת, להוות כותרת למחקר רב הקף.  ברגע זה עלה בראשי רעיון מרתק. כמובן שלא אגלה מה תוכנו.

    אהבתי

    • אני מודה דודה, שהיצמדות לעובדות היבשות היא נר לרגלי. אמי, כפי שאת יודעת – תמיד אומרת ומקניטה אותי שאני כמו הבת דודה השלישית שלכן – פסיה, שגם היא הייתה אנמית באופיה, נמשכה לשקר אך האמינה בגילוי הלב – ומי זוכר לה את זה היום? מעטים מול רבים.

      אהבתי

      • למה להזכר דווקא את פסיה. עם כל התמימות והאנמיות שלה הצליחה לקחת את המפיות הרקומות ואת כוסות הבדולח. למיצג הייתה צריכה אותן. שמעת דבר כזה.כשראיתי את חמור הזכוכית של פטקין, להבדיל אלף הבדלות, נזכרתי במיצב שלה שבו שפכה תה קר על המפיות הלבנות של סבתא ובתוך הקריסטלים הכניסה נמלים וחול. כתבו על כך הרבה
        " השתברות הזיכרון המתרקם בבדולח" קראו לתערוכה הזאת. מילא. במשפחה שלנו תמיד היו כשרונות מיוחדים. מה שמזכיר לי שהגיע הזמן להגיש את ההצעה שלנו לג’סיקה פישביין . אנחנו חייבות לדבר על זה בקרוב ולסיים את הכל, כולל הדוגמיות שלקחנו מהתערוכה. אם נשארה לך קצת וודקה שחורה אז תביאי אתך כי זה עוזר לי לחשוב. להתראות אחייניתי החכמה, המוכשרת והישרה.

        אהבתי

      • תודה דודה, נשארו לי לא מעט אמפולות של וודקה, בטח שאביא ונזיז עניינים – פישביין כך שמעתי, לא מאמינה בדמעות. יחד עם זאת – על דודה פסיה זה יותר מבסדר ("השתברות הזיכרון המתרקם בבדולח"…היא היתה גדולה!) אבל בבקשה דודה, אף מילה על גמל הניאון של סבא מוניה, שתינו יודעות שזהו גילוי לב שיכול להוביל לסכסוך משפחתי כולל, אז פרה פרה… תני לי חודש חודשיים לדגור על זה ולחשוב אם בכלל כדאי.

        אהבתי

      • חונכנו על וירג'יניה ובבעלותה של כל אחת מאיתנו טירה לא צנועה בכלל. אבל זה נכון שתמיד יש מקום לעוד חדר… כי אם רוצים לחרוג לרגע מאמנות פלסטית ולבצע למשל מקרמה…

        אהבתי

  5. ביקרתי בתערוכה של יזהר פטקין בתל אביב והתרשמתי מיצירותיו.. ללא ספק האיש אומן ויוצר מיוחד במינו מענין במיוחד כאשר מדובר באומן עם שורשים ישראלים בעל סגנון שצריך כמובן לדעת לאהוב..
    או קיי עד כאן הכל "גוטה" מתי תהיה אפשרות לראות תערוכה של שתיכן..?
    גם אם זאת תהיה תערוכה צנוע פרווינציאלית כהגדרתך חשוב להתחיל ממשהו וההמשך יגיע לבד..בהצלחה לשתיכן..

    אהבתי

  6. איך שאת מזכירה לי  את ימי נעורי ! ב'חסמבה בניו יורק' אהוד השמן ביים התעלפות מול ציור כדי שתוך הנפילה הוא יוכל לגרד קצת מהציור כדי לבדוק אם הוא מזויף, אז הנה לכן גבירותי עוד טכניקה לבדיקת יצירות אומנות.

    ובקשר לשיריו של אגא שהיד עלי כמה משיריו תורגמו לעברית על ידי חברתי המשוררת יהודית הלר בן צבי (שהכירה אותו) והם כלולים בספרה 'כאן גם בקיץ יורד גשם' בשער ששמו אש בקצות המים

    אהבתי

    • רשמתי לפני דידו, רק שבמקרה של פטקין הטכניקה המרושתת של היצירות מאוד מקשה על גירוד והסתמן שתלישה יותר יעילה.
      תודה רבה על האינפורמציה בקשר לתרגום שיריו של שהיד, התערוכה נהדרת ומאוד מסקרן אותי להכיר גם את השירים. אחפש את הספר.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s