מול העובדות הארציות

נכון שתמיד רציתי לגור במושב ושזה היה בבחינת וִי משמעותי ברשימה ריקה מחלום שהתגשם, אבל מותק, זו לא אני – זה אתה. אתה מסריח! הגיע הזמן שתפסיק להתפלש בנוצות פגרי ההודים ביחד עם הכלב. במושגים של מחמד, ברונו עדיין נער ויכול להרשות לעצמו כמעט הכל, אבל אתה כבר לא וזה לא סקסי שגבר בגילך מריח מתחמיץ נבלות, חוץ מזה האקרובטיקה של הגלגולים במאוזן דוחסת לך את הלבנות הקטנות באוזניים, כמו בדלי שֹיבה מהשטן שעוד יעשו לך כאב גב תחתון ששום אמבטיית רוזמרין רפואי לא תעזור ואני – שכח מזה, לא אהיה פה לתקוע את הפקק ולסנן את השאריות של אתה יודע של מה.

לא היה לי קל, גם לא מי יודע מה נעים להעמיד את בעלי מול העובדות הארציות ועוד לאחר שטיפול זוגי של יותר משנה וחצי מעד סביבנו סחור סחור והתקבע על הבעיה המרכזית שאובחנה אצלנו, לרצות כל אחד את עצמו במיידי ומי אמר בכלל שזו בעיה? דר' יונית שנתיים לא היו לה? אז אחרי שאמרתי לו, הרמתי אליה טלפון זריז וביטלתי את כל הפגישות שקבענו מראש וגם אמרתי לה שתפסיק עם החתולים, אם היא לא שמה לב – יש מחאה ברחובות.


דר' יונית, יש מחאה ברחובות.

פשוט איבדתי שליטה ושרפתי בכוונה תחילה את כל התיבה והנוחות היחסית איתה, כך שלא נוכל לחזור אליה יותר ללבות עניינים וליישר עיקולים. אחר כך חזרתי לבעלי ששכב מול האולימפיאדה בתנוחת עובָּר. לקחתי את כף ידו החמה ומרחתי לתוכה את לחיי כמתנצלת. סליחה אהובי, הייתי חייבת את זה לעצמי.

2 מחשבות על “מול העובדות הארציות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s