אמנות בכפייה

כן, אני בעד אמנות בכפייה ולו הדבר היה תלוי בי, הייתי מושיבה את כל הַתָחָתִים השמנים של העולם, סליחה אבל זה רק ביטוי לא תקין פוליטית, שיחזיקו מכחול איזה חצי שעה ביום ו/או ימרחו שמיים בצבעי מים לפני שהם מתחילים. אבל מכיוון שבדיחה טובה, אף אחד לא שואל אותי ואי לכך שהשלום מתחיל מהבית, שם נואשתי מלחכות ליצירה כמובנת מאליה – אז אני מכריחה. אז שאני לא אתפלא מהסלט שהכנתי לעצמי ובאמת בשעת המעשה סיממתי את חושי פעם נוספת בהברשה איטלקית של עגבניות. אחרת גדול עלי –  שוב הנחיתי לציור חופשי על עץ ושוב קיבלתי שכפול של הלוגו של לגו. לא נורא, ניחמתי את עצמי קונספטואלית רטרואקטיבית – אולי מדובר בכישרון פוסט-פוסט פופ ארט עתידני שיתפרסם בבשלותו ויהווה בפירוש את מודל חלומה של כל אם שהיא אומנית זעירה.

שאני אביא לך גלידה??? לך תיקח בעצמך! בינתיים להזכירך, שנינו תלויים על אותו קיר.

19 מחשבות על “אמנות בכפייה

  1. את מעלה דרישה לגיטימת להעמיד בשורה אחת כמה מנהיגים במזרח התיכון כמו אחמדיג'אן,מורסי,ביבי,אסד ואחרים לתת להם מכחול ונייר ולהכריח אותם לצייר שעה אחת ביום..אם הנס הזה יקרה אני משוכנע שאחרי זה יבוא שלום או יבוא משיח על חמורו המפורסם..
    בכל מקרה דבר טוב יצמח לאזרחי המדינות באיזור אולי עוד יתגלה שאחד המנהיגים ראוי להחשב כיורשו של דה ווינצ'י ולא יורשו של ג'ינג'יס חאן..
    אגב איפה זה אורגון ומה עושים שם ביום חמסין..? 

    אהבתי

    • אמן, יעקוב.
      אורגון נמצאת על החוף המערבי של ארה"ב, מצפון לקליפורניה ומדרום למדינת וושינגטון. יש פה בשנה בערך שבוע של ימים (בתפזורת) ממש חמים ומכיוון שרוב הבתים לא ממוזגים, זה לא קל – אבל קצר. מי שממש סובל תמיד יכול ללכת לקניון… (שבאופן אישי, בשבילי הוא סבל יותר גדול…)

      אהבתי

  2. הילד הזה הינו יצירת אמנות (מיוחדת ומעניינת) בפני עצמה. יפה כתב האיש שלפני בעניין מנהיגי העולם..לו יהי.
    הילד הניצב בסמוך לחלון שנוף אורבני ירוק נשקף ממנו,הוא-הוא תקוותי שלי לעתיד טוב יותר.לו יהי. 

    אהבתי

  3. מגריט מזכיר לנו "שזה לא מקטרת" כדי שנתעורר מהאשליה שזאת מקטרת ולא ייצוג שלה, דמוי. גם "שנינו תלויים על הקיר" הוא דימוי שישנה לו קונוטציה מילולית די מחרידה. השימוש במגריט היה סוג של לחש נגד החרדה שהתעוררה בי (-:

    אהבתי

    • אבוי דודו…
      למרות שמודה שכפל המשמעות הזה כן עבר לי בחטף כשכתבתי ואז ביטלתי ואמרתי לעצמי שאנשים לא תולים על קיר, לפחות עד כמה שהמוח שלי זוכר ייצוגים וזה כמובן לא אומר כלום על ההיסטוריה המגוונת של אפשרויות התלייה. ואם אתה רוצה לתקן אותי פה, בבקשה אל תעשה את זה (:

      אהבתי

  4. אני דפקא מאד אוהב את הרעיון לכפות עליהם לצייר פעם ביום כפתרון בעיות היקום. אבל אם קיטנה למנהיגי העולם? אז קיטנה עד הסוף.
    אפשר אחרי השיעור ציור לקחת את כולם ולדחוף אותם לבריכה מלאה מדוזות שלא יצאו ממנה עד שהם לא מסתדרים ? יכול להיות  שזה יותר יעיל מכל פתרון אחר.  אחר זה יקבלו גם שוקו ולחמניה….

    אהבתי

    • קיטנה יכולה להיות מסגרת טובה לצורך הענין ובתנאי שתהיה שנתית לא רק בקיץ וזה כולל גם את הבריכה עם המדוזות – גם כשיורד שלג בחרמון או ברד בדרום ספרד. ועכשיו ברצינות, לדעתי טוב יהיה להצמיד גם עורך דין מטעם הציבור לפרויקט, לשמור שלא יצאו מהקווים.

      אהבתי

      • למה? לא צריך עו"ד זה  קיטנת טבע.נגיד קצת נחשים ואריות רעבים מסביב לבריכה עד שיסתדרו. תאמיני לי תתקעי את ביבי ברק עם אחמדינז'אד ונסראלה ביחד עם הקלינטונית אומבה פוטין ואולי גם מרקלית והאנגליה האנטישמית ועוד כמה בתוך בריכה עם מדוזות? נפטרו כל בעיות העולם בפחות מחצי שעה. אוסמה אסד עוד לא תספיק להחליף ביקיני או להתלונן שפוטין דוחף ידים? ורוב בעיות העולם מאחורינו..
        קצת ברצינות ברננד קושנר שר החוץ הצרפתי הקודם בא לארץ יום אחד לתת איזה פרס שלום ליוסי בילין. במסגרת תעשית השלום שראינו אותו הוא אמר דבר שהוצנע מאד ע"י התקשורת  בארץ. הוא כמובן הילל ושיבח את מעלליו של מר בילין אולם באנדרסטיטמנט צרפתי ציין ביבושת שהוא עוקב אחרי תהליך השלום כבר (פיס פרוסס) הרבה שנים וחבל שכל העוסקים בדבר מתרכזים בעיקר בתהליך ולא בשלום ואמר שלעיתים הוא חושב שאולי כדאי להעביר את המפגשים של הצדדים במסגרת התהליך ממלונות חמישה כוכבים בג'נבה למוטלים של כוכב אחד אולי יהיה קצת פחות פרוסס וקצת יותר פיס…אני מעריך שהוא היה קונה את הרעיון עם המדוזות בשניה ואפילו מתנדב להסתובב עם מקל גדול מסביב לבריכה לראות שהם לא יוצאים מהבריכה מבלי לסגור את העניין. עורך דין לא יעזור כאן. מדוזות ומקל כן.

        אהבתי

      • פשוט חשבתי להציע לך חלטורית, אבל אם אתה לא מעונין זה בסדר. אני מבינה שלמרות הכסף, המשתתפים יכולים במצטבר להגבש לכדי אלמנט מעיק עד בלתי נסבל.
        ו-נשמעת קולעת לגמרי האבחנה של הצרפתי לגבי תנאי המגורים של התהליך לעומת התוצרים בשטח…

        אהבתי

  5. ההבחנה בין lego ל pomodoro מרתקת. שתי האמירות מיצגות תפיסת עולם שונות בתכלית למרות ששתיהן משתמשות, לכאורה באותם החומרים. ה LEGO משדר ענייניות, פונקציונליות, עולם שיש בו סדר ובהירות , אהבת התכלית והארגון המחושב. כלומר, לפנינו יצירה מודרנית בעולם פוסטמודרני, המשדרת מרד שקט של אלה שהעודף נכפה עליהם בעל כורחם ובו זמנית הם מביאים לפנינו חשיבה קונסטרוקטיבית היודעת ליצור אין סוף אפשרויות וחיבורים מנתונים קונקרטיים ובכל זאת נותרת נאמנה לעצמה, אומרת לנו שקרש הוא עץ, צבע הוא צבע ולוגו הוא מילה. הPOMODORO  המכיל את העץ ועוטף אותו במעטה חינני , בציור איכותי העשוי בחן רב המצביע על מיומנות והשכלה מקצועית של היוצר שולח אותנו אל הרומנטיקה הבורחת מפני העולם הטכנולוגי ומשקעת אותנו בגומחה נוסטלגית, שולחת את מחשבותינו לימים שpomodoro אכן הייתה עגבניה ולא מוצר תעשייתי משובט. שתי היצירות, התלויות זו לצד זו מציעות שתי הצעות להתמודדות עם העולם הפוסטמודרניסטי. נדמה לי שיש לראות את התהליך המוצג לפנינו כתצוגה להתגבשות זהויות מובהקות בעולם המנסה לערפל.

    אהבתי

  6. תמרי. נראה לי שזה לא בהכרח עניין של פער דורות אלא של בחירה בדרך  מתוך שלל ההצעות שמזמן לנו הפוסמודרניזם המאפשר הכל. אהבתי מאד את ה"סימון מזדמן בעולם אינטלקטואלי-ויזואלי" . אמירה מרגשת

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s