את ניצה חורש-יער (עִיבְרֶתָה, התגרשה ואז השאירה), בעלת חנות ספרים נשכחת בראש פינה (אף פעם לא לובשת חזייה, הַפְגָנָתִּי והולך לפניה, כך שמעתי גם מחברים אחרים) הכרתי דרך פייסבוק. רחוק לגמרי מהחלפת מתכונים, הרבה יותר לתוך עומק השילדה. קבענו להיפגש כשביקרתי בארץ בדצמבר וגם הבטחתי לה שאצייר אותה על כרטיס ברכה, שבעצם יהיה לה לנצח דיוקן עצמי, אמנות מקור לה-לה-לה, ממש כפי שהיא ראתה ברשת שאני עושה לחתולים, פרחים, עצים ונשים אחרות שחושבות שיש בפיהן בשורה. וזה קרה.
ניצה חורש-יער / ראש פינה, דצמבר 2011
והיה פורה מאוד, ממש כפי שתמיד רוצים ולא מצליחים ומעבר לכימיה מצוינת שלא התפוצצה, היא באה עם הרעיון של להפוך כרטיסים מצוירים לסימניות ושאוסיף גם טקסטים ואני ישר נתפסתי לאחוז בקרני כובעה ולבצע, כי ברור שסימניה תהיה בקרוב פריט לאספנים. ולהוסיף לעולם הדימויים הציבורי משהו ארכאי מראש? מדהים! בכלל עשייה מתוך עתיד ברוורס מעוררת אותי. לא הייתי צריכה שניצה תגיד לי את זה בפרצוף, אבל ברור שהיא אמרה וזה היה שווה כל דקה על השעון של מי שלא מודד לנו.
אשה עם צוואר ארוך / כרטיס ברכה מצויר / אקריליק וצבעי עפרון
סימניית אשה עם צוואר ארוך / שני הצדדים והגדלה
אביב מצרי / כרטיס ברכה מצויר / עפרונות אקוורל
סימניית אביב מצרי / שני הצדדים והגדלה
כשביקרתי שוב ביולי, הבאתי איתי את הסימניות ומכִּירות כבר מעולה,
דפקנו ביחד בריחה מתוכננת לסופ"ש על התבור.
היא סיפרה בפתיחות על שנאה, ידידות, חיזור, אהבה ונישואים ואני שחררתי בתמורה עֶדֶר סודות גלויים.
אֶת יותר מדי אושר – לא לקחנו, כבר בְּשתיקה הסכמנו שהוא פחות עושה.
אומנית זעירה 
היית בראש פינה ולא הרגשתי הדף קל בכנף השמאלית, משהו לא בסדר…
אהבתיאהבתי
אתה רואה מה זה, דודו? הצד האפל של המטבע – כתיבת שירים וסיפורים עלולה לשחוק את חושי החלוץ שבך וכבר היו דברים מעולם.
אהבתיאהבתי
וגם "רבי יהודה היה נותן בהם סימניות: דצ"ך עד"ש באח"ב"
אהבתיאהבתי
….כמה ניסיתי לשלב בדמדומים ולטשטש – ואיך עלית ושלפת את הקשר המסורתי עם ההגדה?… כבוד דודו!
אהבתיאהבתי
איזה רעיון מ ד ה י ם ! מקסים.
אהבתיאהבתי
תודה רבה, טליה.
אהבתיאהבתי
תמר, אני מסמיק מנחת לא הרחק מהמקום שבו ניצה חורש-יער עלתה על מפת האמנות העולמית (אני צריך באופן דחוף לעבוד על המידתיות שלי, מהר ובקלות מדי אני גולש לתחומי ההיבריס. מחמאות עושות לי גרגורים של חתול)
אהבתיאהבתי
קצת היבריס אז מה? ואולי אני לא הבן אדם לשאול אותו, אבל גרגורים של חתול תמיד מסמנים לדעתי את הכיוון נכון.
אהבתיאהבתי
את ודודו נשמעים כל כך מתוחכמים ומבינים רמזים ואילו אני מדדה אחריכם ואוספת פרורי חיוכים והערות מאירות עיניים ומשכילות. בכלל לא עליתי על ההפניות הורמזים לחלוץ ולהגדה. אצטרך לקרוא שוב שוב את הטקסט הבנוי ככתב חידה. אני אף פעם לא הייתי בענייני חמיצר. אני חושבת שיש אזו שפה אזורית המקשרת ביניהם ואלי משהו ילידי. למזלי , כל כך נהניתי מחידודיכם עד ששכחתי את קינאתי בניצה חורש יער שזכתה לסימניה משלה. אני חושבת שלדמותי מגיע לפחות מגנט או מחזיק מפתחות. גם לי יש אג'נדה ואפילו יותר מאחת. וכדי להוכיח את גדלות רוחי אחזור ואקרא את הטקסט לאור ההארות וההערות שלכם.
אהבתיאהבתי
אה. הבנתי חלק
אהבתיאהבתי
לפעמים לתגובות חיים משלהן, הן יכולות לרקוד במעגל הורה ומיד אחר כך לטעון שזה היה ראפ ניו יורקי.
(אני חייבת להיכנס לתעשיית מחזיקי המפתחות! – רעיון מעולה! תודה!)
אהבתיאהבתי
אני, אני הראשונה., אבל מהגב. יש לך תצלום כזה. מה לעשות תמרי. הדודה שלך שטלתנית
אהבתיאהבתי
ברור שאת הראשונה ו-מכירה ומקבלת באהבה.
אהבתיאהבתי
וואו, מהמם.
אהבתיאהבתי
תודה רבה, אסתי.
אהבתיאהבתי
תקודם שולמית למוטיב מוביל מפתחות לאלתר, מצטרפת ותומכת נחרצות בדרישה המוצדקת שכנה-לתפוצה-של-הדורשת (בנימוס, כמובן, ובמרומז בלבד – כנהוג בתפוצותינו)
ומסכימה איתך, תמרתנו, בעניין גירגורי החתול. טיפ-טיפה היבריס, ד"פ יקיר הליטבקים, מה היא בינך לבין כל המנויים של תמרתנו? קטן. בגדול – קטן עליך
ולצטט את חוות דעתה המנומקת והרהוטה של אסתי שלנו: וואו; מהמם [נקודה]
זהו להפעם
נאלצת לפרוש בחיפזון (גנבתי כמה דקות של שלל צבעים וחילופי דברים מעוררי חיוך, וכעת חייבת לשוב לסבלותיי, אפרופו ההגדה)
*
ומזונבות גרין (נותרו שלוש, ויחד עם הדורגלית – כולנו בנות שנותרתו ב"עבר הזה" של ההתקיימות) תוהות אם כאן המקום להציע אולי מסגרות עץ מאויירות בצבע. למשל – למראה על הקיר, או כל כיוצא בזה? ליין למחשבה
אהבתיאהבתי
::)) הצחקת אותי הרבה עכשיו, המון תודה הילה וגם על הרעיון – מסגרות מצוירות, טרם ניסיתי ונשמע מתאים-מתאים!
אהבתיאהבתי
נהדר. גם מראות. כאלה המראות את המתבונן בצד היפה שלו.
אהבתיאהבתי
שלום שכנתי לתפוצה. כמו שנאמר אצלנו , דם סמיך ממים". אני שמחה שאת תומכת בי . בסך הכל , מה אני כבר מבקשת שיתיחסו אלי בכבוד המיגע לי. אגה גרגורי חתולים. אתמול בלילה היה בבניין שמולינו, זה שמעל לפח הזבל סקנדל חתולי רחוב שהרי אלה לא מסורסים והאביבי הגיע. הצרחות הגיעו עד לב השמים. משום מה, ציללות חתולים לא מפריעים לשקט שלי ואילו נביחות כן מטרידות את מנוחתי. משהו ברגש המפעם בקולו של חתול או חתולה משדר בתדר שמסבתדר עם התגרים שלי. שבת שלום לך. אם ארוץ לכנסת( בשל השכר ותנאי העבודה) אפנה אליך לתמיכה. אני משוכנעת שזו תהי המובטחת
אהבתיאהבתי
שלום בחזרה ואם גם באיחור ניכר, למועמדת-בה-אני-תומכת-נחרצות
(השכר ותנאי העבודה. לגמרי.)
קֶנְיָה גרין מצטערת לשמוע שנביחות מטרידות את מנוחתך (אףכי בימים אלה של זִקנה עצובה כמעט ואיננה נובחת עוד). אבל בכל מקרה גם היא – כמוך – מוצאת שהתדרים שמשדרים חתולים מסתדרים עם התדרים שלה (לפחות אלה שמשדרות תוּלתוּש וגוּגִי גרין). שבת רגועה שתהיה, מי ייתן
אהבתיאהבתי
"ניצה חורש יער" פולניה טובה מבית טוב גרושה או אלמנה זה המצב הסביר לאחר גיל ארבעים מרוב חיפושים אחרי הנסיך הקטן והעשיר הן סוגרות את השבוע עם כלב וחתול אבל בלעדיו..
קלטת יפה את דמותה ואופיה אכן כישרון מיוחד יש לך אני אוהב את ההומור היצירתי שלך ..לאחרונה גם למדתי שאם בא לי חשק להתנתק מהיובש המקומי
ובעיקר מחדשות אפוקליפטיות אני נכנס לפוסט שלך "האווזים המרושעים של קייפ אליזבת" והם האווזים שלך פשוט מרשימים ומעלים חיוך רחב על שפתי כן ירבו..
אהבתיאהבתי
רק רגע, מר, מירון. נגעת בעצב חי. לא לכל פולניה נטולת נסיך יש חתול או כלב . לעתים היא מעדיפה שתי ציפורים על העץ וחתולים או כלבים ליד פח זבל. ובעניין נסיכים, ראית מה קורה אתם. קח את בנה הצעיר של מלכת אנגליה שלא לדבר על הנסיכים המגעילי שהיו פעם. פולניות לא מחפשות נסיך אלא עורך דין , רופא או בכלל מישהו שהולך כל יום לעבודה ומביא משכורת במקום סתם להסתובב בבית.
לגבי כישוריה של תמר אני מסכימה לכל מילה ובוודאי שגם אני זוכרת את הפוסט המקסים ההוא שגרם לי לגרגר מנחת בסגנון חתולים מפוטמים בממתקים.
אהבתיאהבתי
תודה רבה, שולמית (חתולים מפוטמים בממתקים… אני אגרגר מזה כבר כל היום).
אהבתיאהבתי
תודה רבה יעקוב, נהדר לשמוע שהאווזים עושים עבודת רוח שכזו, שימחת אותי מאוד. ובאשר לניצה – היא גרושה והאמת שהיא אוהבת אך אלרגית לחתולים ופוחדת מאוד מכלבים. יש לה בסלון אקווריום גדול (עוד מלפני הגרושים).
אהבתיאהבתי
שולמית לרגע לא עלה בדעתי לפגוע חלילה בפולניות או אחר'ואני גם מסכים איתך שחלום רטוב של כל פולניה מבית טוב זה להתחתן עם עורך דין או רופא..
יחד עם זה הן "הפולניות" חושבות על יום למחורת לאחר התאלמנות חלילה או גירושין אשר מגיעים לרוב בגיל ארבעים פלוס.. נשים כאלה אשר לרוב בגיל הזה מצבן הכלכלי משופר למדי אזי יש מקום לחלום על שלב ב' עם נסיך יפה תואר אבל ליתר ביטחון שיהיה גם עשיר..
ברוב המיקרים החלום הרטוב של אותן גבירות מכובדות לא מתגשם והן מפצות את עצמן בדרך של גידול כלבים או חתולים וזה על מנת לא להשאר לבד בשבת..אני מקווה שהבהרתי את עצמי בנושא זה בכל מקרה בישראל החדשה פולניה הפכה למודל ראוי לחיקוי על ידי כל העדות ולכן לצערי אני פוגש הרבה אלמנות וגרושות בימים טרופים אלה מצב לא בריא לכל הדעות..מותר לציין שלמזלי אין לי ניסיון חיים עם נשים מכובדות כמו הפולניות ואני שמח על כך יום יום אני סוגר שבת עם אישה טובה ולטעמי..
אהבתיאהבתי
This is very fascinating, You are an excessively skilled blogger. I've joined your feed and look forward to in quest of more of your fantastic post. Additionally, I've shared your web site in my social networks!
אהבתיאהבתי