סג'רה / הסיפור האמיתי

'עד כמה שהמטרה מקדשת את האמצעים, היה לכך טעם חמוץ ובשנים שמיד לאחר קום המדינה, ידעו עדיין להעריך טעמים. החמור העברי ידע טוב מאוד מהו טיבו של חציר דל, לפחות כמו החמור הפלסטיני, רק שאז נעדרו כל אמצעי השיתוף המודרניים והאחווה הייתה שמורה לחבר'ה שמסביב למדורה'.

כך חתם מנחם דרור בצלאלי, את ספרו היחיד:  'סג'רה / הסיפור האמיתי', בזמנו, אחת מיריות התותח היותר שנויות במחלוקת הספרות העברית העובדת. ושבוע אחד בלבד לאחר שיצא לאור, מת בצלאלי מדום לב בשנתו, כאילו אין מחר, משאיר אחריו זעם ומפח נפש משפחתי רעיל. איך אבא יכל לעשות לנו את זה? ולא שהכוונה הייתה למוות הפתאומי, או למסר המפוקפק בסיפור הפתלתל שרשם – אלא לכך, שאבא חמי, שתי בנות ובן, מעולם לא עזר בשעורי בית במולדת, אזרחות או ההיסטוריה של ראשית הישוב ובכלל לא טרח אפילו לשבת ולהקריא ספר. וחוץ מזה – מה עם אמא? כי איך בנוסף לכל, הקדיש את הספר והודה בעמוד הראשון(!), לא באחרון, לאחת אלמונית בשם 'סנונית אלחנן היפה', ש'תמכה בו לאורך כל הדרך' והם הילדים, אפילו לא יכלו להתחיל לנחש מהו שמה האמיתי, כלומר – מיהי.

מזל שכעסים לא שוקעים אלא ממשיכים לסקרן, כך שעד היום בכל ערב ראש-השנה מאז נשלח האיש לעולמו, הם מציינים בארוחת החג אצל אמא, את יום הולדתו שחל לפי העברי, פונקט על חלה עגולה. והנכדים שבאים מהמרכז ושכבר חצו את היסודי ולא ממש הכירו, רק מתמונות – מגניבים בלילה מאחד לשני את העותק שרובץ קבוע על המדף העליון והמאובק בחדר העבודה המיותם וממתיקים את תחילתה של השנה החדשה בדילוג מֵיוּמָן מעל הקטעים הלאומיים, הישר אל תוך פסקאות הדבש הגסות שכתב פעם סבא.

16 מחשבות על “סג'רה / הסיפור האמיתי

  1. 1. "מזל שכעסים לא שוקעים אלא ממשיכים לסקרן" משפטים מהזן הזה מחזירים לי את האמון באדם.

    2. והבן של מנחם דרור בצלאלי היה איתי בצבא. פעם במסע רגלי חמור הבהיל אותו כשנער חזק מדי בסמוך לו. הוא ניגש לחמור הניף אותו באוויר והשליך אותו כלאחר יד אל מעבר למשוכת צבר שנמתחה לאורך הדרך. היה שקט מבהיל ואז שמענו איך החמור מפרכס מצד שני של המשוכה ובשעטת פרסות מבוהלת נס כל עוד נפשו בו.

    3. אחחח האנשים האלה של סג'רה איך שהם רזים אצלם ידיים חזקות (אני יודע ששרים את זה על מסחה אבל זה נכון גם על אנשי סג'רה) 

    אהבתי

    • תודה רבה דודו, על האמון ועל הסיפור האישי. כנראה שיש להם קטע משפחתי עם חמורים שמופיעים אגב, כמה וכמה פעמים בספר, למרות שלפי תחקיר שערכתי לפני כתיבת הפוסט, התפוח שהכרת מקרוב, נפל שם רחוק מאוד מהעץ.

      אהבתי

  2. פעם החיים בארץ ישראל היו פשוטים יותר. מה היה לנו..?את סג'רה את השומרים והנוטרים והרבה בנות עם קוקו והסרפנת וכמובן את בצלאלי..
    אהבתי את הפוסט כרגיל מעלה חיוך וזה הדבר במיוחד בימינו אנו כאשר יוקר המחייה מרסק לנו את החיים ואת שמחת החיים..

    אהבתי

  3. מי רוצה לדעת מה היה שם באמת? את האגדות כבר רוב האנשים שכחו אז עוד את האמת? אני תמיד אזכור את נחמה, שניצלה בנס גדול ממות וסיפור שהיה כך היה. יום אחד בבוקר היה ערב ונחמה נאלצה לקחת את דילז'אנס של שמונה למטולה  לפגישה של השומר בעניין של מה שיהיה עם הפרדה  החדשה (היא בעצם רצתה לראות עוד פעם את אברם ולהסתכל לו בעינים! שיגיד לה אם כל מה שסיפר לה בגורן וכל מה שקרה! שם זה הכל שקרים כי היא שמעה שהוא עבר לחדר עם חנצ'ה ! ורק רוצה שיגיד לה את זה בפרצוף!)  וככה הם נוסעים בדילז'אנס עם המשפחה של כהנוב שרק הגיעו באוניה, עם האחות החדשה שהגיעה מגדרה ועם יחזקאל השומר שגרשו אותו מחדרה בגלל שהבת של הפקיד של הברון כנראה עוד פעם בהריון ולא מבעלה. ופתאום! אבל פתאום! עצר אותם הבישליק התורכי! עם כמה חילים ואמר לרדת  מהדילז'אנס אבל מיד !
    נחמה רעדה מפחד כי היה לו לבישליק התורקי קרדוח גדול! והוא שאל אותם אחד אחד אחד האם הם אבו ג'ילדה השודד הנורא. כי דינו מות! וזה לא צחוק כי הבישליק? ידוע בכל העמק שהוא לא מדבר. טראח טראח יורה! והיא כמעט עשתה בתחתונים מרוב פחד. אבל רק אחרי שהוא בדק גם את החפצים של כהנוב וגנב את הסמובאר החדש שהם הביאו איתם מאודסה והרשה להם להמשיך לנסוע , היא הבינה שחייה ניצלו בנס גדול כי אם היא היתה אבו ג'ילדה? הבישליק היה יורה בלי הרף טראח טראח ושם היתה קבורתה! 
    וגם אברם אמר שהכל שקרים ולא היה כלום עם חנצ'ה הוא רק שמר איתה כמה פעמים וזה אנשים רעים משקרים כל הזמן. אבל אולי כדאי שתשאר כבר שם. וככה הם נשארו עד שעברו לראש פינה בגלל התלונות והבכיות של החנצ'ה הזאת . 
    אז מי רוצה לדעת את האמת?  

    אהבתי

    • נהדר עדי! פשוט לאכול את השורשים ולהשאיר אותם שלמים, כי דווקא הרבה רוצים לדעת את האמת הזאת, משוכנעים משום מה שהיא תהיה טובה אליהם, ייתכן שלמרות ואולי בגלל, שלרוב היא בכלל לא מדברת לעניין ומה זה מזייפת.

      אהבתי

  4. נחמד …נחמד…..מסקרן מאוד…..מחר ארוץ לקנות את הספר……ילדיי הם נכדים של איש שנולד בסגרה…..שמה העברי אילניה……והשורשים המשפחתיים מסתעפים למושבות הגליל….דוברובין   ואפילו ראשון…..

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s