קרח דובים

אני מכינה את הבית לקראת ראש השנה
וכמו שאני מחפשת תירוצים לדחות קירצופים נחוצים בפינות נשכחות,
הכל צפוי והרשות נתונה, מצאתי סיבה להמלט.

נתתי גז ועליתי להרים לקנות קרח, כמות רצינית שתספיק.
לא רחוק, איזה חצי שעה נסיעה יש חנות עם קרח דובים.
אני לא יודעת איך זה נשמע,
אבל כשמתרגלים לאיכות כזאת גבוהה של מים קפואים,
קשה להתפשר על פחות.


וזה איך לא, הזכיר לי את דוד שלי, דב  – שתמיד עשה לנו, הילדים, עם הנוצות בחגים
וכמובן את הקוגל המיתולוגי של דודתי שיפרה
שעשתה בפיירקסים ושמאז שנישאה לו ונקלטה בקלות יחסית בחוות הטווסים המשפחתית בזכרון,
נוף מפוקפק לים,
נהגו לומר שהטמיעה בגופה חזור והטמן
את כל המרכיבים, עד שיצא לה חלק וזה תמיד נישאר בעיני קסם – איך?
איך ששטפה איטריה, איטריה והצמידה לכדי עיסה מושלמת,
שברה את הביצים קֶן עגול
ופיזרה קינמון וסוכר בסינון על הדקה?
ההתעקשות הזו, ההקפדה על הפרטים.

 

וגם אני הולכת להכין קוגל וכבר מעכשיו חושבת על שלה,
האם הייתי יכולה לעשות אחד כמוה.
אך אין בי שום תמימות מטפיזית – ברור שאין סיכוי לשכפל,
גם – כי חסרה הנחישות וגם – כי שלי יהיה קפוא, או ליתר דיוק מבושל בקרח דובים.
טכניקה שלמדתי פה פעם, בסדנת בישול ארקטית ('בישול איטי קפוא'),
קצת לפלצנים, מודה, אבל לרוב באמת עובד יופי.

*

ובחזרה לקורות היום בפועל:
כששבתי לעיר מההרים,
נסעתי דרך רחוב הפנינה (.Pearl st)
וכשזוהרה של הכנסייה הלותרנית המרכזית הכה בי סנוורים,
נפלה עלי רוח וכמעט החזירה בי תשובה,
להכין את הצהבהבות הפתלתלות
כמקובל אצלינו בעדה בטח יותר ממאות שנים,
בתנור או בחפיזת מחבת.

12 מחשבות על “קרח דובים

  1. ולמרות שלחבר בין הקוגל הקדוש לכנסיה הלותרנית ולכרוך אותם כך ביחד בנון שולנטיות בראש השנה גובל בחילול קודש איום ונורא, מתנשא באווירת הגולה של הפוסט ניחוח עגנוני עוקצני ומפייס. מָחוּל,
    מָחוּל, מָחוּל…

     
     
     

    אהבתי

  2. את מה שהיא הטמיעה בגופה את מטמיעה בנפשנו חזור והטמן, על התמימות המטפיזית עוד נדון כנראה בשנה הבאה והקנמון, אוי הקנמון,  הילדות, הטעם ההוא שהקנמון מביא איתו –

    אהבתי

  3. אני לא הבנתי מה קשור הנסיך  המלט לדובים עד שקראתי שלוש פעמים והבנתי ששוב פעם התעצלת לנקות מאחורי המקרר איפה שלא צריך. מי אמר לך שבראש השנה מנקים מאחרי המקרר? חוץ מזה אף פעם לא הבנתי מה זה קיגל חלק ומדוע מחליקים אותו? לא מספיק אבו עגילה?

    אהבתי

    • ברור שהתעצלתי ומאחורי המקרר זו לא הבעיה היחידה אם כבר פותחים את זה. החַלַק של הקוגל – ענין שכרוך בזיכרון הויזואלי, איך שהאיטריות לפני האפיה מנוקדות בקינמון וסוכר ושוחות בים של ביצים. ואוי ואבוי כמה ביצים יש בקוגל…

      אהבתי

  4. מי יתנני קוּגֶל (לא קיגל גאליציינערי, חס-ושלום, כן?!) מתוק-חריף כמו שנהוג אצלנו ה"פְּרוּשִׁים" [מילעיל חזק בבקשה. ככה קוראים בירושלים ל'ליטבקים'. טוב, לא 'קוראים'. נהגו לקרוא]. עם סוכר (מה פתאום קינמון?! חילולקודש!) שנמס ונהייה מקורמל… שתהיה שנת-קרמל, תמרתנו, לך ולכל קוראייך. ואיזה יופי של פוסט. ותמונות (גוּגִי גרין מסתכלת ואומרת כאן: אה, בתמונה זה בסדר? אבל למה כשאני עושה בדיוק-אותו-דבר את צועקת עלי "תיכף-ומייד-שתרדי-משם"?)

    אהבתי

    • תודה רבה הילה. אני כאמור מכורה לקינמון אבל גם לפלפל שחור וכפי שרמזתי בתגובה לעדי – אני כבר ממזמן לא מנקה מאחורי המקרר וגם כמעט לא מעירה לחתולים בנושא לוקיישנים. הדרדרות מוסרית שבקרוב מן הסתם אצטער עליה וגם אבקש סליחה. שנה מתוקה, מפולפלת ומקורמלת מאוד, הילה!

      אהבתי

  5. אני חוגגת בנוסח עדות המזרח ולכן לא אפגוש את הקיגל אלא מעדנים אחרים. גם לא גפילתה פיש אלא דג ברוטב אדום.  אני מניחה שאמי ז"ל, הייתה מכינה בנוסח הגליצאים. אני זוכרת היטב את נקודות הקינמון והסוכר. גם אני חובבת הקינמון, גם בתבשילי בשר ( על פי מסורת עדות מסוימות)
    הסתקרנתי לגבי בישול קפוא. מעניין אם זה צורך פחות חשמל מבישל חם.

    אהבתי

    • דג אדום זה נהדר!
      כן, בישול קפוא הוא בעיקרון רעיון חסכוני בחשמל (ואקולוגי) – במקומות שניתן להשיג קרח או מים על סף קפיאה מן הטבע ובכמויות. אורגון מקום מאוד טוב בשביל זה מבחינת משאבים טבעיים – חורף ארוך, קר בהרים ויש מעט אווכלוסיה על כל קובית קרח. אומנם מדובר בשיטה עתיקת יומין אך כיום כאמור, מהווה בעיקר עיסוק של יפי נפש / פלצנים, אבל הייתי חייבת לנסות ונישבתי.
      שיהיה לך חג מאוד טעים ושמח, שולמית!

      אהבתי

      • בישול קפוא הוא בישול מאוד מאוד איטי. למשל כדי לאפות קוגל בטכניקה של בישול קפוא דרושות 14 שעות הקפאה בתנאי שטח לפחות – שזה בעצם הטריק, חימצון בטא (מבוקר) של האוכל בתנאי קרח. בשעות האלו הקוגל שלי כבר על הקרחים אולי אעלה בהמשך תמונה. ותודה – זאת קיטי, לא לולו. לולו הוא אפור מנומר וקיטי שחור לבן וגם בערך כפול במשקל.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s