בניגוד לכל הציפיות נפגשתי השבוע עם קורא אילם, אחד שטוען שקרא את כל מה שכתבתי עוד מלפני האירוע באוניברסיטת באר שבע, זאת אומרת שקל לחשב – בטרם אחז וחנק אותי הפחד לדבר בפני קהל, כן – 'התקרית ההיא' שהותירה בי שועל שעיר על הכתף הימנית. קעקוע גדול ומכוער שאי אפשר להסתיר. לא משנה מה אני לובשת הוא תמיד מוצא דרך להוציא ראש או זנב.
סתיו אלפיים ושש, הייתי אמורה להרצות בפני סטודנטים שנה ב' ברזי נפשות, על התאוריה הלא גמורה של פרופ' י.קלהון מקיימברידג', מסצ'וסטס. הרצאה שנתתי לפחות חמש עשרה פעם קודם, אם לא יותר והנה פתאום כלום – לא יכולתי להוציא הגה. אז עמדתי ככה כמה דקות כמו מטומטמת, מחכה שמשהו יציל אותי ואז בדמעות מסוג חדש, השארתי שם הכל וברחתי החוצה. ועד שלא יצאתי משערי האוניברסיטה ונכנסתי לחנות חשוכה ומלוכלכת בין דוכני פלאפל קולניים ובפרץ טמטום שלא מסתדר עם כלום ביקשתי מאיש עם שני ראשים שיצייר עלי שועל במנוסה, לא נרגעתי.
1890 / J. G. Keulemans
בשטף מילים לא צפוי הודה הגבר האילם – שבקטע הזה, של צריבת הכתף בקווי עומק גסים, התאהב בי. ואז בלי להכביר דברים ביקש מאוד יפה לראות את השועל וגם ללטף. אם תראי לי את השועל שלך, אראה לך את העכביש שלי, שהוא עוד יותר שתקן ממני אבל נורא חמוד.
פרופ' י.קלהון מעולם לא קרא את העבודות שכתבתי לו, כולל את הפרק שכתבתי בעבודת הדוקטורט שלי במיוחד כדי להחניף לו. לעומת זאת, אני יכולה לדקלם בעל פה (רק באחד על אחד, כמובן) מה הוא היה כותב על שיח כמו זה שהיה לי עם האילם ובטח גם היה שמח להכניס אותו כדוגמא קלסית לנספח בספרו 'יחסים פסיכוטיים בין כותב למכותב'.
אני אמנם לא מדברת יותר בפני קהל, אבל פרסומים אקדמיים שלי מתורגמים ומתפרסמים בכל העולם. לאחר שאסיים את 'עכביש אחד שווה אלף מילים', אני מתכננת לשלוח אותו לקלהון באריזת מתנה.
אומנית זעירה 
ככה, על בוקר שבת ? 🙂
אהבתיאהבתי
כן (: הכי טוב על הבוקר.
אהבתיאהבתי
נאלמתי
אהבתיאהבתי
(:
אהבתיאהבתי
הוי תמר, הוא כל כך שועלי הפוסט הזה
שמיד עלה בי 'שועל המחשבה' של טד יוז
(מה שנקרא האבא של הארספואטיקה):
The Thought Fox
by Ted Hughes
I imagine this midnight moment’s forest:
Something else is alive
Besides the clock's loneliness
And this blank page where my fingers move.
Through the window I see no star:
Something more near
Though deeper within darkness
Is entering the loneliness:
Cold, delicately as the dark snow,
A fox's nose touches twig, leaf;
Two eyes serve a movement, that now
And again now, and now, and now
Sets neat prints into the snow
Between trees, and warily a lame
Shadow lags by stump and in hollow
Of a body that is bold to come
Across clearings, an eye,
A widening deepening greenness,
Brilliantly, concentratedly,
Coming about its own business
Till, with sudden sharp hot stink of fox
It enters the dark hole of the head.
The window’s starless still; the clock ticks,
The page is printed.
שׁועל המחשׁבה
מאת טד יוּז
עוֹלָה בְּדִמְיוֹנִי חֻרְשָׁה-שֶׁל-שְׁעַת-חֲצוֹת:
וְעוֹד דְּבַר-מָה רוֹחֵשׁ חַיִּים
לְבַד מִבְּדִידוּתוֹ שֶׁל הָשָּׁעוֹן
וְזֶה הַדַּף הָרֵיק עָלָיו יָדַי נָעוֹת.
מִבַּעַד לַחַלּוֹן אֵינִי רוֹאֶה כּוֹכָב:
דְּבַר מָה קָרוֹב יוֹתֵר
אַף שֶׁשָּׁרוּי עָמֹק יוֹתֵר בְּסֵתֶר עָב
אֶל הַבְּדִידוּת אַט אַט חוֹדֵר:
הוּא קַר, כְּמוֹ הַשֶּׁלֶג הַכֵּהֶה, רַכּוֹת
חֹטֶם שׁוּעָל נוֹגֵעַ בְּעָלֶה, עָנָף;
וְהַתְּנוּעָה נוֹבַעַת לָהּ מִזּוּג עֵינָיו
שֶׁשׁוּב וָשׁוּב, עַכְשָׁו, עַכְשָׁו, עַכְשָׁו
מַטְבִּיעַ סִימָנִים בְּרוּרִים בְּתוֹךְ
הַשֶּׁלֶג, בֵּין עֵצִים, צֵל מִזְדַּחֵל
לְאַט עַל גֶּדֶם עֵץ הוּא מִתְנַהֵל
בְּגוּף חָלוּל שֶׁלֹּא חָשַׁש לַחֲצוֹת
קָרַחַת יַעַר, עַיִן שֶׁאֵינָהּ
אֶלָּא יַרְקוּת אֲשֶׁר גְּדֵלָה וּמִתְרַחֶבֶת,
בּוֹרֶקֶת, מִתְרַכֶּזֶת וְשׁוֹקֶדֶת,
הִיא מִתְעַסֶּקֶת אַךְ וְרַק בְּעִנְיָנָהּ
עַד שֶׁפִּתְאֹם שׁוּעָל עִם צַחֲנָה חַדָּה, חַמָּה
אֶל חוֹר שָׁחוֹר בְּסֵתֶר רֹאשׁ נִכְנָס.
שָׁעוֹן נוֹקֵש, חַלּוֹן בְּלִי כּוֹכָב,
הַדָּף כֻּלּוֹ מֻדְפָּס.
תרגמה מאנגלית: זיוה שמיר
אהבתיאהבתי
תודה רבה דודו, זה נהדר. ותודה שהבאת גם את המקור באנגלית.
בקריאה שלי זה שיר אחר לגמרי באנגלית – מול העברית. הרבה הרבה יותר.
עצוב ומעלה את השאלה המטרידה עד כמה ניתן לתרגם…
אהבתיאהבתי
תמר, אני זוכרת את האירוע המדהים שבו עמדת בפני הסטודנטים ושתקת. שתיקתך התפרשה,אז,במחלקה למדעי הרוח, כפרשנות המבריקה לתורתו של פרופ’ י.קלהון ועוד רבות דובר בה מאז במסלול לתרבויות עודפות. אנחנו שבהינו בחלל הריק שהותרת נותרנו המומים לרגע קט אך מיד הובהרה לנו מהות הפעולה שעשית על ידי קרובת משפחתך, תושבת באר שבע שזכתה להיחשף לפרשנותך בטרם הגעת אלינו, שהסבירה לנו את הפעולה כהתנדפות של עודפות נארטיבית המתחייבת מתורתו של הפרופ'. אגב, עליך להודות לשם שלא קיבלת אינפקציה כי באותה תקופה תפסו איזה שועל שהייתה לו כלבת.
אהבתיאהבתי
אוי דודה, מה היית עושה בלעדייך? לעולם לא אשכח כיצד חיפית והצלת אותי מבושת העדר היכולת הדוממת.
איך אז… ואיך עכשיו – הרסת אותי מצחוק עם האינפקציה והכלבת. תודה ענקית!
אהבתיאהבתי
תמרי, על לא דבר. את יודעת שכל חיי מוקדשים למשפחה ואת הרי האחיינית החביבה. אני מאד מקווה שהשועל לא אוכל לך את הענבים. הם ידועים בכך שדי להם בפירצה קטנה בגדר. רק לעתים הם מגיעים למסקנה שהענבים חמוצים.
אהבתיאהבתי
אין כמוך, שוב תודה לך דודה.
אהבתיאהבתי
פתק שהוכנס לחדרי אומר כדלקמן:
אבקשך למסור למחברת שמחקריי האחרונים העלו שעכביש אחד שווה אלף חמישים ושבעה עכבישים ולא כפי שנכתב.
אני ממליץ לה להבא לקרוא את מאמריי לעומקם לפני שהיא מעלה דברים על הרשת החשמלית כך שהכל יועמד על דיוקו ויובא בשם אומרו.
בכבוד,
י.ר. קלהון
אהבתיאהבתי
תודה רבה, משה. מסיבות ברורות לא אכנס כאן למאבקי תוכן, אך רק לשם יישור הדורים – ודאי שקראתי. חזור וקרוא, רוחב ועומק.
אנא מסור לידידך, שאת מסקנות המחקר שלי אפרסם ברבים וגם אשלח לו כאמור אישית (עד סוף שנת הלימודים) ואם יקרא אותם הפעם, דייני.
אהבתיאהבתי
אהבה ממבט אילם בין שועל ועכביש כמה יפה ונעים לדעת שרומנטיקה לא פסקה גם בימינו אנו, ימים של מהפכת המידע הדיגיתלית..
מענין מה היה קורה לשועלי המערות אילו אותו פרופסור קלהון לא היה קיים..?
חידה..
אהבתיאהבתי
'אהבה ממבט אילם' איזו הגדרה נהדרת ומדויקת! וכן – עובדה שהרבה מאוד רומנטיקה חיה ונושמת און ליין ובהחלט מצוין שכך.
ומה היה אילו היה או לא היה? אוהו… שאלת השאלות…
אהבתיאהבתי
אי אי תמר, אם חלפה לי מחשבה באיזו שהוא שלב בשלושת השבועות האחרונים שלי ללא מחשב, שבעצם, אולי, אוכל להסתדר בלי, באת וכהרף עין סובבת לי את כל המחשבות הסוררות שהתיישבו לי משום מה ואיימו לרשת לי את הראש והמוח ולהשכיח ממני היכן אני, מתי ולמה..
תודה לך ולשועל, לענבים ולחתולים, לבננות הקפואות ולשאר שהחזירו אותי למציאות ועצרו את נדודי ברחבי הרשת הווירטואלית חסרת הרחמים.
(:
אהבתיאהבתי
תודה רבה, לך אלינוי, שבאת.
ו…שלושה שבועות ללא מחשב?… הלב פשוט מתכווץ על המקלדת. אין גבול למה שניתן לדרוש מאישה בת זמנינו עם רקע?
מזל שהעניין נפתר לבסוף על הצד הטוב ביותר, כלומר המחובר (:
אהבתיאהבתי