אמנות בכפייה / סתיו

למרות שאנחנו אוהבים לאמץ חגיגות – הלוויין הוא לא חג שלנו. אנחנו בילדותינו ולמרבה התשישות גם בבגרותנו המוקדמת, חגגנו בתחפושות את פורים ואוזן המן מעולם לא הייתה דומה לדלעת, למרות שרבות בחרו להחליף זהות לסינדרלה. אבל יחי ההבדל! כי מה שלא אמרו או עשו עם האוזן – לא חפרו בתוכה ודחפו לה בתור מילוי נר בוער בלילה של קדושים זרים, כדי שילדים יגיעו מחופשים לדפוק על הדלתות ולדרוש מאחורי מסכה – 'טריק אור טריט' ('ממתק או תעלול').

ופרי בני ובנה של המקבילה לי – מפעילת אמנות בכפייה (כבר די זמן), כבר בן 9 וחצי וגיבש לעצמו השנה שלושה נימוקים בשרניים שיביאו לו את הגאולה הנכספת ממנהגים בטלים של אחרים: הוא שונא להתחפש, נורא קר בלילה של הלוויין, כך שללכת בין הבתים כדי לאסוף ממתקים זהו כיף מפוקפק והכי משמעותי שאנשים בדרך כלל נותנים ממתקים לא משהו. אז אנחנו נשאר בבית ורק נפחיד וניתן ממתקים שווים לילדים פחות ביקורתיים.

זאת אומרת שבשורה התחתונה, מה שנשאר לנו לעשות ותודה גדולה למישהו קדוש באשר הוא, זה להתמקד בערכה החינוכי של אמנות בכפייה – שהיא חובה מוסרית ומתבקשת מאליה לדעתי בכל יחידת זמן פוטנציאלית, לא כל שכן, חג.

והדיוט ראוי, עשוי לשאול ובצדק למה לצבוע עלים כשהסתיו מסביב נותן אותם טבעי בשלל צבעים? שאלה במקומה וכדורבן, אבל אז – איפה אלמנט הכפייה דרך מחזור חומרים מהטבע? ואיפה עלים שחורים שיפחידו? ואיפה הילד שמחזיק מכחול ומערבב גוונים של שלכת בעצמו? מצד שני ברור שהייתה (בלי קשר למה שקורה בחוץ), לא מעט התנגדות והיו גם צעקות.

שערורייתי אך מעורר השראה

ושלא יובן לא נכון, אני מאוד משתדלת להימנע מפנאטיות, אך בנושאים מסוימים גדול עלי למַתֶּן ועדיין לא נתתי את הספִּיץ' שלי על חשיבותה של משמעת רדיקלית באמנות אימפרסיוניסטית, עניין שכנראה ידחה – כי לא ממש נושא שהולך יד ביד עם קניבליזם פעיל של ניקוי ראשי גרעין כתומים מבפנים. עוד מטלה שמתוקף הנסיבות התחייבה להיום והכשרה שלמרבה המזל, עברתי עוד בישראל ואני מודעת לחלוטין לכך שמבחינת ביטחון פנים, העובדה שאני מעלה את זה כאן, מהווה תקדים למשהו שיכול לסבך אותי כהוגן. אבל הֵי – הרי כל פקיד אף בי איי מתחיל יודע שיש פה ביערות טיפוסים הרבה יותר מסוכנים ממני.

הוא תמיד צוחק כשאני מספרת לו שהייתי פעם חיילת,
כך שבהתחלה היה לגמרי בטוח שאני משקרת בנוגע לראשי הגרעין

בכל מקרה, עד שיתחילו במעצרים (או בגיוסים) וכפי שמלמד הניסיון ולא בפעם הראשונה, הכפייה האמנותית – בניגוד לאחיותיה בעלות עורף הפַּר – מריחה נהדר ולבסוף גם קוצרת פופולריות ומזכה בתחושת שימחה.

14 מחשבות על “אמנות בכפייה / סתיו

  1. ובכן,בחג הזה,לכל השדים(!!) הכנתם עבודה מאוד יפה,איזה צבעי טרום שלכת מדהימים,ממש חלום…והילד הזה שלך הופך לאיש קטן,האם שמת לב לכך??איזה ילד חמוד.וגם החתול.וגם את.יפה.קצת מביך לומר אבל עשיתי זאת. פשוט פוסט משפחתי חמוד.ויחי האמנות.רק משה חסר…הוא בודאי טרוד בענייניו אבל בבקשה,הסבי את תשומת לבו לצבעי הצמרות המתעתעים וחולפים…כמה יופי.

    אהבתי

    • תודה רבה, טליה. בהחלט, אני שמה לב שהוא הופך לאיש קטן ו-דעתן (!) וזה גם חלק ממה שהפך את הפרויקט הנוכחי ל'מאוד מורכב' מבחינה יישומית…
      ונכון שמשה טרוד בענייניו, אך מעבר לכך מעדיף ששמו לא ישתרבב יותר מדי פעמים עם המילה 'כפייה' – זה התפקיד שלי בבית ואני מחבקת אותו בשתי ידיים.

      אהבתי

  2. הילד יכול לצעוק כמה שהו רוצה יצחק קדמן רחוק וטוב שיש משמעת בבית! החג באמת אל כל כך שלנו זה חג שדי היה נהוג בו ביבשת הישנה לשחוט קצת יהודים לשמח את כל הקדושים שהחג נחגג בעבורם..
    אבל הילד צודק שאינו מעוניין לכתת את רגליו ברחובות ולחפש טירט או טריק. שמה בשממה של החוף המערבי הבתים מרוחקים אחד מהשני ורגליו עדיין לא מיומנות במסעות כומתה למינם ככה שהוא מעדיף להישאר בבית. אחד היתרונות הגדולים לגור בניו יורק הוא (ובמיוחד באפר ווסט סיד ובמיוחד בשנים שילדי היו בגיל המתאים ואז לא היו כל כך הרבה ילדים באזור) היה להתלבש על בניין דירות עם 200 דיירים ולעבור מדלת לדלת ולחזור אחרי חציש עה עם עשרה ק"ג ממתקים….
    שיצייר! (פמפקין פאי כבר עשית?) 

    אהבתי

    • … הבתים לא עד כדי כך מרוחקים אחד מהשני אבל חשוך מאוד וקר. כשגרנו במגורי סטודנטים, דירות קטנות ב 3 קומות ובחתים צפופים – זה באמת היה מאוד חסכוני מבחינת כמה מאמץ = רווח, כל ילד הבין את זה ולא נרשמה שום התנגדות – כך שאני מבינה למה אתה מתכוון.
      וכן – האחראי על האפייה בבית הכין ועוד איזו פאי דלעת ויש עוד לא מעט ממנה, אתה מאוד מוזמן מצוינת!

      אהבתי

  3. תמר, ראשית גם אני בעד אמנות בכפיה. עם תוצאות אי אפשר להתווכח (שזה בערך כמו שמיליארד סינים לא טועים).
    העלים הצבועים והההשתוללות הצבעונית של הטבע עשו אותי חולה געגועים לניו המפשייר.

    הצילומים נהדרים ולראות אותך מסניפה את החומר הכתום הזה עש שווה את הסבל שנגרם לכם מהחגים הפגניים האלה שאתם חוגגים בארצם של ברונקו במה ומיט רומני.

    כמו שכתבת שערורייתי ומלא השראה

    אהבתי

  4. איזה יופי של תמונה זאת עם העצים היפים סתיו בצבעים טבעים ומרהיבים
    ממש פסטורליה בטבע..אגב איפה זה אורגון..? במקרה לא עליד כפר סבא או אולי בית לחם הגלילי..?בנינו עושה רושם שאת במקום אידאלי ומוגן, במיוחד נוכח האיום האירני להפוך את יהודי ישראל למוסלמים אדוקים, איום ממשי ומפחיד..

    אהבתי

    • תודה רבה, יעקוב.
      אני מודעת היטב לטיבו של האיום האיראני וכפי שרמזתי, אף פעילה מכאן בביסוס מאגרים חירום גרעיניים והקניית אופיה של המלאכה העדינה והחשובה הזו לבני.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s