המכרז

גם אני הצעתי הצעה למכרז עבור תכנון פסל שיוצב בכניסה המערבית של האוניברסיטה ולא שבא לי לדוש בכך, אבל ההצעה שלי לא התקבלה. ההצעה של ג'וד כן, ואני מפרגנת לו מאה אחוז. הוא איש נחמד וגם ניראה לא רע, למרות שכמה פעמים ישבנו לקפה ולא יצא מזה כלום. בסוף התעייפתי, אבל הפרויקט הזה הפגיש בינינו שוב. כי לא סתם פסלו את ההצעות שלא מצאו חן בקור קפיטליסטי, אלא ברוח הומנית מתקדמת עשו לנו, האמנים המתחננים לתשומת לב ולמעט מזומנים, קבוצת תמיכה, מפגשים ודיבורים על המיזם על פי רעיון היוצר החדש – תאוריה שיתופית, שלא פחות פותחה כאן במחלקה לתרבות חזותית ונמכרה מסתבר, כבר אפשר לספור על יד אחת בתי ספר לאמנות בעולם. 'כי לא טוב האמן לבדו'. בחיי שככה נסחו את זה. חבורה אגוצנטרים פתטית.

אחד טים סלף, הרעיף במעגל על כולם את אהבתו לדובים, שכן כל ילדותו עברה עליו ביערות הסמוכים. מאוד מעניין ובפרץ וידוי משפחתי גם גילה שאביו היה תרנגולן גנטי. מה זה? אחד שמפתח ומגדל תרנגולי שמע שניתן לכוון לשעה מסוימת ואחר כך הס כל היום. מעולה למצבי נופש הלהיב – אתה מרגיש בטבע אך לא מוטרד בכלל, כבר האיץ לשווק. אבל ממש בלי קשר, ליד האוניברסיטה יש לו חזון ליצור פסל שטוח של דב שחור עם כרבולת.
ואחת מריאן טמפל נדמה לי, הייתה עסוקה כמו איזה פסיכית ברעיון שלה שנעול על ההקבלה שבין יציאה ללימודים, להתכת מתכת אצילה והייתה תקועה לה בראש יציקת ענק של לפטופ מצופה זהב. אמיתי. היא סירבה לקחת בחשבון את רעבונה המתבקש של הקהילה הקרימינלית בעיר. זה לא רלוונטי, הייתה שוב ושוב על סף דמעות כשמישהו העלה ספק ובקול רועד שיננה את המחויבות שלה לעשייה אמנותית אותנטית. בקיצור מתארך אין סוף, לא יהיה מצב, היא לא תתפשר, שהמשטרה כבר תשבור את הראש.

כן, בכוונה אני הולכת מסביב כי נפגעתי, בטח שנפגעתי ועוד איך. אבל מצד שני גם התבגרתי, זה לא מה שהיה פעם והלכתי לשם היום, על מנת לבחון מקרוב ולהתנקות מהקנאה. פנים מול פנים בקשתי שיישיר מבט, העוף הכוחני שמעך את כבודי והביטחוני העצמי עם מוטות הברזל שלו וניקר את יצירתי בקשית.

אנפה כחולה גדולה / ג'וד טרנר 2012

אני מודה שהפסל יושב נהדר ואיך שאני עומדת שם כמו אידיוטית, הוא מגיע עם פנל כבד של תורמים ומאביס אותם במה הוביל למה והפן ההיסטורי והז'אנר ואמנות מודרנית צרפתית. הם קונים את ההסבר בעיניים לאות, כי אחת וחצי בצהריים ובטח רק לפני רגע סיימו לאכול צהריים ולטחון דגים ופרות ים בעשבי תיבול טריים, באיטלקית המצוינת שליד.

למרבה המבוכה ג'וד קולט אותי ומנפנף לי להצטרף. הוא מציג אותי בתור אמנית זעירה מישראל שגם הציעה הצעה מצוינת לפרויקט – ולא זעירה בכלל! כולם צוחקים. ממש לא התכוננתי לעמוד ככה מול קהל חשוב ואני לובשת טרנינג דהוי ואת כובע כלב הטייסים שלי ומודעת לעובדה שבמקרה הטוב, אני נראית מגוחכת. ג'וד ברור, לא מפספס הזדמנויות ומחייך לעומתי חיוך רחב של מנצחים.

זה היה אצלי בידיים כמו שאומרים ויכולתי לשבת שם בצד בשקט וליהנות הנאה שלמה ומתמשכת, אך מכיוון שהחלק הפחות חשוב בחינוך שקיבלתי, הצליח – אתיקה וקולגיאליות נעוצות אצלי חזק בראש הרשימה ובו במקום סימנתי לזוכה המאושר שתקועה לו חתיכת פטרוזיליה בין השיניים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s